קראתי בעיתון
אני קם בבוקר ואבא שלי אומר לי: - יש ריאיון ב"הארץ" עם הסופר הזה של הספרים שלך אני משיב בקול מנומנם- איזה? - נו משהו עם המוזהב... - אה, פיליפ פולמן! ומיד טסתי למעלה לקרוא
סה"כ אחלה ריאיון, פולמן אכן מתגלה כאדם נחמד כפי שמעידים אודי ויעל. התפלאתי שפולמן מציין שהוא דווקא כן אוהב את הכנסיה: "כל זה לא אומר שאני לא אוהב את הכנסייה", הוא אומר. "נולדתי לכנסייה האנגלית, סבי היה כומר, ובילדותי הלכתי לכנסייה בכל יום ראשון. ידעתי קטעים שלמים מהתורה, מספרי הנביאים, ממזמורי תהילים. זה עושה אותי למי שאני. אבל אני לא מאמין באלוהי התנ"ך. בעיני הוא חלק מהדמיון האנושי". לדעתי הוא מתכוון שמאחר והכנסיה היא חלק מזכרונות הילדות שלו יש לו יחס חם אליה, אך הוא מתעב את הממסד הכנסייתי ואת העריצות שלו. מה דעתכם?