מ ל ח מ ה
לא צריך לריב, הביקורת של נוריקו לגיטימית. אם הייתי רוטן על הקוטן של ישראל ומתגעגע ללונדון דמיונית, היה צריך אכן לנזוף בי. אני איני חסין לביקורת, מה גם שבמהלך חיי זכיתי לאי-אילו ביקורות רעות. אלא שאיני מתגעגע, אני רק מ ת י י ח ס להשפעת הקיום במדינה קטנה ונעולה ליציאה בדרך היבשה על האמנות והתרבות. אני מציין את זה שה"דבר עצמו" וה"דימוי" מתנגשים זה בזה ועולים זה על זה. למשל, אמן מסויים סיפר לי שעשה עבודה פוליטית ולקח אותה מעיר לעיר, הוא איבד אותה בתחנה המרכזית ושם התפוצצה זו על ידי חבלן משטרתי. כאן אפשר לראות שהעיסוק בפוליטי והפוליטי עצמו טיפסו והתגבבו זה על זה. אין לי שום דבר נגד הצפיפות הזו, אני רק מציין ומתעסק בה. הספר "אירובי" עוסק בכך ללא סוף. יהושע סימון מסביר את השימוש שלו בלגו (הוא עושה מיניאטורות לגו של עיריית תל אביב למשל) בהיותנו מדינה קטנה וניסויית (פרוייקט ההימורים על טרור של הסי.איי.איי, לדוגמא). לסיכום, איני רוטן.
לא צריך לריב, הביקורת של נוריקו לגיטימית. אם הייתי רוטן על הקוטן של ישראל ומתגעגע ללונדון דמיונית, היה צריך אכן לנזוף בי. אני איני חסין לביקורת, מה גם שבמהלך חיי זכיתי לאי-אילו ביקורות רעות. אלא שאיני מתגעגע, אני רק מ ת י י ח ס להשפעת הקיום במדינה קטנה ונעולה ליציאה בדרך היבשה על האמנות והתרבות. אני מציין את זה שה"דבר עצמו" וה"דימוי" מתנגשים זה בזה ועולים זה על זה. למשל, אמן מסויים סיפר לי שעשה עבודה פוליטית ולקח אותה מעיר לעיר, הוא איבד אותה בתחנה המרכזית ושם התפוצצה זו על ידי חבלן משטרתי. כאן אפשר לראות שהעיסוק בפוליטי והפוליטי עצמו טיפסו והתגבבו זה על זה. אין לי שום דבר נגד הצפיפות הזו, אני רק מציין ומתעסק בה. הספר "אירובי" עוסק בכך ללא סוף. יהושע סימון מסביר את השימוש שלו בלגו (הוא עושה מיניאטורות לגו של עיריית תל אביב למשל) בהיותנו מדינה קטנה וניסויית (פרוייקט ההימורים על טרור של הסי.איי.איי, לדוגמא). לסיכום, איני רוטן.