פוסט טראומה מתרחשת אחרי התרחשות שהפגוע חושב שאם היה עושה ככה או ככה היתה מתקבלת תוצאה אחרת

[The Real Big Joe]

And this was the begining of a beautiful friendship

 

[ויקאר פוטסבי]

פוסט טראומה מתרחשת אחרי התרחשות שהפגוע חושב שאם היה עושה ככה או ככה היתה מתקבלת תוצאה אחרת כלומר הוא אוכל את עצמו.

הסוף העצוב של שורדת הנובה: "אם המדינה הייתה מטפלת בה, זה לא היה קורה"

שיראל גולן הייתה אמורה לחגוג את יום ההולדת עם הוריה, אך אותרה ללא רוח חיים בחצר ביתה. אחיה אייל סיפר שהיא לא הוכרה כנפגעת פוסט טראומה: "המדינה רצחה את שיראל. אם היא לא תתעורר - יהיו עוד מקרים כאלה". משרד הרווחה: שורדי המסיבות מתמודדים עם אתגרים רבים ומורכבים

www.ynet.co.il

 

[בשוונג של הפיתה]

גבר, זאת אחת שהתפרסמה במותה, יעני כמוה יש עוד עשרות אלפים בצל

 

[ויקאר פוטסבי]

גבר, זאת אחת שהתפרסמה במותה, יעני כמוה יש עוד עשרות אלפים בצל

המציאות בישראל לא מגובש וזה המצב הקבוע שלה
הכוונה לחיים עם מלחמות, טרור ואימה, כך שהמצב הנורמלי בישראל הוא פוסט טראומתי

"מצבי הנפש הקשים עוד לפנינו. נראה עלייה במקרי האובדנות" | כלכליסט

"חל פה כרסום מתמיד ביכולת לבנות חוסן"; כל עוד סיפור החטופים לא נסגר אי אפשר לשער את מצבנו הנפשי"; "צריך להביא מטפלים מהמגזר הפרטי לציבורי"; ד"ר הלה הדס־עבו, מנכ"לית "אנוש", העמותה הישראלית לבריאות הנפש, קובעת שאנו עוד לפני הפוסט טראומה אך לפחות יודעים לבקש טיפול

www.calcalist.co.il

 

[בשוונג של הפיתה]

המציאות בישראל לא מגובש וזה המצב הקבוע שלה
הכוונה לחיים עם מלחמות, טרור ואימה, כך שהמצב הנורמלי בישראל הוא פוסט טראומתי

גבר, בישראל זה רגיל שהרוב במרחב פגועים, יעני מטפלים במי שבסדר כדי שלא יבלוט ויצליח, עליו להיות נכה כמו כולם או מסומם או פוליטיקאי

 

[ויקאר פוטסבי]

גבר, בישראל זה רגיל שהרוב במרחב פגועים, יעני מטפלים במי שבסדר כדי שלא יבלוט ויצליח, עליו להיות נכה כמו כולם או מסומם או פוליטיקאי

אתה מתאר גן עדן של נכים, אבל, המציאות כאן מכחישה נכים - יש מקרה מייצג של מר לוי שנזרק מאוטובוס למעצר עם הכלב הטיפולי שלו.
ויש נכים שמטפלים בעצמם עד שהם יוצאים מהתקן ומפנים אותם מהחברה כדי לשמור את הקיטש.
ויש את המקרים של הורים שמתמודדים עם ילדיהם שיצאו מהתקן

"הוא חזר הביתה, וזה לא הילד שלי": עדויות אמהות לחיילים עם פוסט טראומה

הם ניצבו מול מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר, חוו מראות קשים וחלקם נפצעו. כשחזרו הביתה, הוריהם התקשו לזהות אותם. יותר משנה אחרי, אמהות שבניהן ובנותיהן סובלים מפוסט-טראומה חושפות באומץ כיצד נראים חיים שהתהפכו ברגע אחד. הבכי, הזעם, הלילות הלבנים והימים חסרי המנוחה. "אבל אנחנו העוגן שלהם", הן מבהירות...

www.ynet.co.il

 

[בשוונג של הפיתה]

אתה מתאר גן עדן של נכים, אבל, המציאות כאן מכחישה נכים - יש מקרה מייצג של מר לוי שנזרק מאוטובוס למעצר עם הכלב הטיפולי שלו.
ויש נכים שמטפלים בעצמם עד שהם יוצאים מהתקן ומפנים אותם מהחברה כדי לשמור את הקיטש.
ויש את המקרים של הורים שמתמודדים עם ילדיהם שיצאו מהתקן

גבר, יש תקוות, לא מציאותיות, אבל בכל זאת תקווה, יעני לא מתייאשים

 

[ויקאר פוטסבי]

גבר, יש תקוות, לא מציאותיות, אבל בכל זאת תקווה, יעני לא מתייאשים

אומרים "גמרת ת'חמצן" ?
אבל, בישראל אין אפילו כבוד, נגמרים והטענות בעולם הבא

 

[בשוונג של הפיתה]

אומרים "גמרת ת'חמצן" ?
אבל, בישראל אין אפילו כבוד, נגמרים והטענות בעולם הבא

גבר, צודק. בישראל תמיד שואלים "מה אתה רוצה ?!", יעני אתה מרגיש כמו בתרגילי נשימות...

 

[ויקאר פוטסבי]

גבר, צודק. בישראל תמיד שואלים "מה אתה רוצה ?!", יעני אתה מרגיש כמו בתרגילי נשימות...

אנשים אוספים את עצמם, מנסים לשכוח את המתים שעברו לידם בחיים
הם משתלבים בעבודה, הכל רגיל, וזה יוצא מהם בהפסקת סיגריה,
זה אנשים טובים, עכשיו זה צעירים בני 20-22 שיצאו מהצבא
שק כבד הם סוחבים ותומכים בהם עד לרגע הפירוק,
פירוק תמיד בא, אח"כ החתיכות מתחברות כדי למצוא לו/לה בן/בת זוג
מטפל קבוע, וילדים נולדים מהדמעות, אל עולם זהה לחלוטין...

 

[DANIAVNI]

כלומר הוא אוכל את עצמו.
בלחימה יש המוני פגועי פוסט טראומה שאין להם מחליפים כי חרדים לא מתגייסים.
נמצא שהשיטה השימושית ביותר לטפל בהם היא לתת להם להמשיך להלחם.
בלחימה לרוב הכל אותו דבר, יורים, רצים, מפוצצים, נפצעים, מתים;
מחשבים שקרוב לוודאי הפגוע יפגוש שוב את המקרה שפגע בו
יתרגל ויתרפא.
בישראל לא שואלים מה יעשו אחרי המלחמה...

מידיעותיי המעטות
אני יודע שיש איזשהי תיאוריה של פרויד שלפיה אדם נוטה לחזור לדפוסים שמחקים
טראומות עבר כדי להשיג חוויה מתקנת
למשל, אישה מוכה שמתחתנת פעם אחר פעם דווקא עם גברים מכים

האם זה קשור ?
כי הרי גם לפוסט טראומטי יש לכאורה לדברייך שאיפה לחזור לדפוסים שיצרו את הטראומה .

מה שכתבת מעניין מאוד .

 

[פועה במשעול]

מידיעותיי המעטות
אני יודע שיש איזשהי תיאוריה של פרויד שלפיה אדם נוטה לחזור לדפוסים שמחקים
טראומות עבר כדי להשיג חוויה מתקנת
למשל, אישה מוכה שמתחתנת פעם אחר פעם דווקא עם גברים מכים

האם זה קשור ?
כי הרי גם לפוסט טראומטי יש לכאורה לדברייך שאיפה לחזור לדפוסים שיצרו את הטראומה .

מה שכתבת מעניין מאוד .

מידיעותיי המעטות (הנושא במחקר אינסופי)
פוסט טראומה זה התחושה המציקה שמשהו התפספס ונפילה לרצון לתקן
אבל, שום מצב אף פעם לא חוזר בדיוק עם כל האלמנטים ולכן זה מרדף שווא
לכן מניחים את הפוסט טראומיים על מצע סמים

נשים מוכות (יש גם גברים) מוצאים בני זוג מכים שוב ושוב כי זה קורה לכולם
כלומר תמיד מחפשים בני זוג דומים למה שהיה בעבר שוב ושוב

יש בדיחה על שני סוחרי בדים שהיו שותפים מרים ואחד מת והגיע לגן עדן
כמה זמן אחריו מת גם השותף והם נפגשו בגן עדן
כל הטוב, השקט והשלווה היה לרשותם, אבל, הם בחרו שוב להיות שותפים
להקיז זה לזה את הנשמה

נדירים האנשים שמצליחים לצאת מהמעגל הזה
פעם בישראל זה היה הרבה יותר מעשי; היו משיאים בכפיה אשכנזי/ת עם מזרחי/ת
....הם כבר היו מסתדרים

 

[hrpbiiapnrpeltework]

פוסט טראומה מתרחשת אחרי התרחשות שהפגוע חושב שאם היה עושה ככה או ככה היתה מתקבלת תוצאה אחרת​

לא.

 

[פועה במשעול]

לא.

אני פתוחה לשמוע כל דיעה מנומקת

 

[ai27]

כלומר הוא אוכל את עצמו.

טראומה היא לא תהליך מודע, ולכן להתבחבשות אין קשר אליה.

מדובר במאפיין של מערכת העצבים - כשקורה אירוע חסר משמעות, הוא נשמר רק בזיכרון הקצר, כך שההשפעה שלו לטווח ארוך מינורית מאוד
ומצד שני - כשקורה אירוע משמעותי וחריג מאוד, הורמונים מסויימים מציפים את המח, ומיידעים אותו שמתרחש אירוע שיש "לצרוב לזיכרון" באופן עוצמתי מאוד
וכך אירוע טראומטי - הופך לזיכרון כ"כ משמעותי, שכל פרט בו הופך לטריגר שמציף מחדש את הסיטואציה
וזה - הפוסט-טראומה.

ההבנה הזאת מסייעת לצבא - לתרגל את החיילים בסיטואציות שצפויות לייצר טראומה,
והתרגול הזה - הופך את האירועים האלו לפחות משמעותיים וחריגים, כך שהמח לא מייצר לגביהם את פרץ ההורמונים שמוביל לייצירת הטראומה.
גם לאחר הטראומה - ניתן לתרגל את המח ביצירת טריגרים אלו - תחת השפעה חיובית מאוד,
כך שהמוח מבין שלא כל אינדיקציה כזאת קשורה לאירוע הטראומטי,
ומפחית את עוצמת התגובה לטריגר

 

[פועה במשעול]

טראומה היא לא תהליך מודע, ולכן להתבחבשות אין קשר אליה.

מדובר במאפיין של מערכת העצבים - כשקורה אירוע חסר משמעות, הוא נשמר רק בזיכרון הקצר, כך שההשפעה שלו לטווח ארוך מינורית מאוד
ומצד שני - כשקורה אירוע משמעותי וחריג מאוד, הורמונים מסויימים מציפים את המח, ומיידעים אותו שמתרחש אירוע שיש "לצרוב לזיכרון" באופן עוצמתי מאוד
וכך אירוע טראומטי - הופך לזיכרון כ"כ משמעותי, שכל פרט בו הופך לטריגר שמציף מחדש את הסיטואציה
וזה - הפוסט-טראומה.

ההבנה הזאת מסייעת לצבא - לתרגל את החיילים בסיטואציות שצפויות לייצר טראומה,
והתרגול הזה - הופך את האירועים האלו לפחות משמעותיים וחריגים, כך שהמח לא מייצר לגביהם את פרץ ההורמונים שמוביל לייצירת הטראומה.
גם לאחר הטראומה - ניתן לתרגל את המח ביצירת טריגרים אלו - תחת השפעה חיובית מאוד,
כך שהמוח מבין שלא כל אינדיקציה כזאת קשורה לאירוע הטראומטי,
ומפחית את עוצמת התגובה לטריגר

הגדרה סטרילית זו היא שורש של בעיה.
כי מה שלא מתאים לשבלונה הזאת נופל בין הכסאות, ולמרבה הצער אלה הם הרוב.
תדבר עם חיילים שחזרו מעזה,
עולמם הקודם של מסגרות, חברים, דמויות סמכות, אמונות, חלומות, הכל נותץ לנוכח המראות שנגלו לעינייהם.
נער בוגר (בן 20) שרואה חבר חוטף RPG שמגלח לו את האגן, החבר לא מת, הוא נפצע,
והנער בן 20מגיב לסיטואציה כשהיא מתרחשת,
אח"כ הוא פוגש את החבר המשותק, ובכל פעם שחזור אל אותה סיטואציה שהחבר הפצוע לא ראה.
אז לפי ההגדרה שלך כל חייל הוכן לסיטואציה, אבל, הוא לא הוכן למצבים שאחרי הסיטואציה.

 

[ai27]

אח"כ הוא פוגש את החבר המשותק, ובכל פעם שחזור אל אותה סיטואציה שהחבר הפצוע לא ראה.
אז לפי ההגדרה שלך כל חייל הוכן לסיטואציה, אבל, הוא לא הוכן למצבים שאחרי הסיטואציה.

אם החייל הוכן כראוי לסיטואציה - הטראומה כבר תהיה פחות חזקה.
והיום יש טיפולים מאוד טובים - ליום שאחרי.
הדבר הכי גרוע שחייל יכול לעשות זה להתכחש לזה, ולסרב לקבל טיפול שיוציא אותו מזה

זה כבר לא שנות ה70 שהטיפול היחידה היה סמי הזיה

 

[פועה במשעול]

אם החייל הוכן כראוי לסיטואציה - הטראומה כבר תהיה פחות חזקה.
והיום יש טיפולים מאוד טובים - ליום שאחרי.
הדבר הכי גרוע שחייל יכול לעשות זה להתכחש לזה, ולסרב לקבל טיפול שיוציא אותו מזה

זה כבר לא שנות ה70 שהטיפול היחידה היה סמי הזיה

בלי סמים, איך תשחרר אותו ממחשבה על איך הוא ולא אני ? (זה מחשבה שגורמת להרבה אנשים לחזור בתשובה על תקן קדוש וכיוב')
או מהתחושה שאולי היה יכול לדחוף אותו וכך היה חומק מה-RPG ? (כי הוא פשוט חונך לעזור...)
ועוד ועוד מחשבות לא רצוניות כי הוא לא מעכל ומחפש את עצמו בסיטואציה של החבר (למרות שהיה רק צופה מהצד).
בלי סמים מה עוד יש ? טיול הרפיה בחו"ל ? אימוני כושר עם קטועי גפיים ?

 

[ai27]

בלי סמים, איך תשחרר אותו ממחשבה על איך הוא ולא אני ? (זה מחשבה שגורמת להרבה אנשים לחזור בתשובה על תקן קדוש וכיוב')

סמים מוחקים הכל באופן שוויוני.
ובכך מנציחים את הנכות

טיפול בטראומה צריך להיות ממוקד, ומקצועי,
לא משהו שבדואי שמוכר סמים יכול לתת לך

 

[פועה במשעול]

סמים מוחקים הכל באופן שוויוני.
ובכך מנציחים את הנכות

טיפול בטראומה צריך להיות ממוקד, ומקצועי,
לא משהו שבדואי שמוכר סמים יכול לתת לך

כבר מזמן לא מדובר בחור תחת של בדואי

במגדל יוקרה בתל אביב: עשרות ק"ג של סמים מסוכנים נתפסו | ישראל היום

תושב תל אביב כבן 35 נעצר לאחר שהחזיק מחסן בו איחסן 49 ק"ג ברוטו של סמים מסוכנים • בנוסף, נתפס ציוד לשימוש ולסחר בסמים, טלפון נייד, וכן כסף מזומן בסכום של 1,770 שקלים

www.israelhayom.co.il