פוסט תמותו מעט אישי מהרגיל.
כל אחד מגיע הנה ובכלל למדיה מהסיבות שלו, לי יש את אלו שלי.
העקרית שבהן ידועה זה מכבר והיא מפלט, כפשוטו.
ברגע שהמפלט הופך להיות מעיק במידה מסויימת ומחרב את חדוות הכתיבה
אני מרגישה צורך באופן טבעי לרחוק, ולו בגלל שפונקציונלית הוא איבד מערכו.
-
מאסתי בוירטואלים שאינם יודעים להרפות, שחיים את חייהם של אנשים אחרים
באובססיביות שמצדיקה פניה לגורמים מקצועיים.
יותר מכך מאסתי באלו האובססיבים שמוצאים נוחם בחברת אובססיבי נוסף
ובמעין ברית מצורעים הופכים את המסך שלי למסע נקם אישי פסיכוטי.
מאסתי בורטואלים שמסיבותהם שלהם מוצאים לנכון לעטות עליהם דמות של
וירטואלי אחר ולא יודעים מתי להפסיק במיוחד אם זה מסבך את אותו אדם, ובמקום
להתייצב באותו הרגע ולחשוף את דבר השטות נעלמים ומגיעים כשנח להם.
מאסתי בורטואלים שליבם ופיהם אינם שווה. שמאחורי הפרגוד ימתיקו
את המסך בעשרות מילים חבריות ומעודדות, ואילו על גבי הפורום ינהגו כאחרוני
הפחדנים, ויחרדו למעמדם או סתם כי הם רגילים להיות צבועים.
-
אשה חכמה אמרה לי באלו המילים: "את מצפה שינהגו בך כפי שאת
נוהגת באחרים, בהגינות" תחילה התפתלתי ואחר כך הודתי בצדקתה.
אין בי יותר ציפיות, רק בשם אלוהי הוירטואליה למה שלא תתרחקו ממני
פשפשי נט מחורבנים, ותמותו?
כי אני לא מתכוונת לחריינים מסוגכם לזהם את האוויר הוירטואלי שלי
בפורום האהוב עלי. ומעניין לי את התחת אם אתם חושבים שאני מתנשאת
אליטיסטית ומליצית. אין לי כל כוונה להתנצל שבטיפשותי הרבה רכשתי
השכלה, ואהבת התרבות, הקריאה, והידע נכרת בכתבתי. את דבר רגשי הנחיתות
שלכם יש לפתור עם מטפל מקצועי.
ואגב, אילו היתה בכם מעט תבונה הייתם מבחינים
שאני הראשונה לבוז לעצמי בסרקזם אופייני על טעמי המוסיקלי, על ההתנשאות, על השמאלניות
על הנשגבות, והשפה המליצית. הומור עצמי וביקורת עצמית היא הכרח קיומי בעיניי, תנסו את זה
אולי זה יפיג מעט מתחושת הנחיתות.
כל אחד מגיע הנה ובכלל למדיה מהסיבות שלו, לי יש את אלו שלי.
העקרית שבהן ידועה זה מכבר והיא מפלט, כפשוטו.
ברגע שהמפלט הופך להיות מעיק במידה מסויימת ומחרב את חדוות הכתיבה
אני מרגישה צורך באופן טבעי לרחוק, ולו בגלל שפונקציונלית הוא איבד מערכו.
-
מאסתי בוירטואלים שאינם יודעים להרפות, שחיים את חייהם של אנשים אחרים
באובססיביות שמצדיקה פניה לגורמים מקצועיים.
יותר מכך מאסתי באלו האובססיבים שמוצאים נוחם בחברת אובססיבי נוסף
ובמעין ברית מצורעים הופכים את המסך שלי למסע נקם אישי פסיכוטי.
מאסתי בורטואלים שמסיבותהם שלהם מוצאים לנכון לעטות עליהם דמות של
וירטואלי אחר ולא יודעים מתי להפסיק במיוחד אם זה מסבך את אותו אדם, ובמקום
להתייצב באותו הרגע ולחשוף את דבר השטות נעלמים ומגיעים כשנח להם.
מאסתי בורטואלים שליבם ופיהם אינם שווה. שמאחורי הפרגוד ימתיקו
את המסך בעשרות מילים חבריות ומעודדות, ואילו על גבי הפורום ינהגו כאחרוני
הפחדנים, ויחרדו למעמדם או סתם כי הם רגילים להיות צבועים.
-
אשה חכמה אמרה לי באלו המילים: "את מצפה שינהגו בך כפי שאת
נוהגת באחרים, בהגינות" תחילה התפתלתי ואחר כך הודתי בצדקתה.
אין בי יותר ציפיות, רק בשם אלוהי הוירטואליה למה שלא תתרחקו ממני
פשפשי נט מחורבנים, ותמותו?
כי אני לא מתכוונת לחריינים מסוגכם לזהם את האוויר הוירטואלי שלי
בפורום האהוב עלי. ומעניין לי את התחת אם אתם חושבים שאני מתנשאת
אליטיסטית ומליצית. אין לי כל כוונה להתנצל שבטיפשותי הרבה רכשתי
השכלה, ואהבת התרבות, הקריאה, והידע נכרת בכתבתי. את דבר רגשי הנחיתות
שלכם יש לפתור עם מטפל מקצועי.
ואגב, אילו היתה בכם מעט תבונה הייתם מבחינים
שאני הראשונה לבוז לעצמי בסרקזם אופייני על טעמי המוסיקלי, על ההתנשאות, על השמאלניות
על הנשגבות, והשפה המליצית. הומור עצמי וביקורת עצמית היא הכרח קיומי בעיניי, תנסו את זה
אולי זה יפיג מעט מתחושת הנחיתות.
ומרביץ לי על הנשגבות.
