נ ט ע 6 8 9 1
New member
עדיף מאוחר מאשר לעולם לא
אחת מבין 100. אם היית רק 30 מבין 100 לא היית מיוחדת.(צוחקת) חשוב להבהיר שזה שאת רק אחת שזה לא יטעה אותך. את הצודקת. אני אומרת לך, אני מרגישה זאת בכל רמ"ח אבריי. ואם רובם לא הסכימו אין זה אומר שאת טועה. להיפך. האמת היא דבר חזק, הרבה אנשים בוחרים להתעלם ממנה כי היא לפעמים(אפילו לרוב) כואבת. כמו שאמרת אודות ההתייחסות האקדמיה לשואה, גם אני חושבת. לצערי הדבר בולט עוד יותר בתחום הדתי(פה יש נימה אישית שלי). אני בוחרת ללכת בדרך של להתקרב מאשר להתרחק(אפילו שפה לא ממש רואים את זה). החברים הכי טובים שלי הם דווקא מאוד שונים ממני. אם באמת הייתי רוצה, הייתי יוצאת בשלטים, הפגנות וכו' על היידגר(ובאמת שיש לי הרבה מה לומר על האדון הנכבד) אבל אני פשוט אוספת את רגליי, וברגע שייתנו לי תשובה סופית אתנהג בהתאם. שיתפתי חלק מהמשפחה בהחלטה(הקורס גם עולה כסף) לא כולם הסכימו, אבל אני הסכמתי. אני רוצה שתדעו שבמכללה שלי יש אחוז מאוד לא קטן של בני מיעוטים. למען האמת(וקצת לצערי) הגעתי עם כמה דעות קדומות. אבל למדתי להכיר אותם.והיה מה ללמוד. אין כזה קטע שלא להיפתח. כי זה קורה בכל מקרה. כמו שציינתי אני בחורה דתייה, וכשרמזת שהאקדמיה לא תמיד חסה על ההיסטוריה שלנו בשואה, הרגשתי מעט הזדהות בנוגע לעניינים דתיים(להבדיל אלף אלפי הבדלות) ישנו ריחוק(אם לומר ריחוק אדיר) בין האקדמיה לבין דת. כמו להגיד מזרח ומערב, טרם פגשתי שיעורי יהדות אמיתיים, שמעבירים את הדת בצורה אמיתית יותר ופחות שגויה. ישנה נטיה לחוס על החילוניות ממש כמו על קידוש ה'. קוראים לזה 'ליברליות'/פתיחות וכו'.. אבל מרוב פתיחות כבר מסמאים את העניים ודווקא נסגרים. ועצוב. לפעמים אני נפעמת מכמה שאנשים לא מכירים את היופי שבדת..(איזה בורות יש על הלכות/מנהגים) לוקחים כמה דוגמאות מכמה אנשים שהחליטו לקרוא לעצמם דתיים ומתחילים לפתוח ב: יריות כלפי הדת. ובמיוחד ב"ימים הנוראים"(ראש השנה.. מוכר?..) האלו צריך להילך בזהירות לפני שאומרים 'אני דתי'.. אבוי לנו. כל אחד ש-קורא לעצמו- דתי חושבים שהוא כזה ויוצאים בדעות קדומות(שלא לומר לא מבוססות, לא נכונות, וכו'..) כמה פעמים ביום אני שומעת יציאות/הלכות למינהן שאין להן אחיזה במציאות בדת, והכל רק משמועות. ממציאים הלכות, שבאמת מעולם לא היו קיימות, רק כדי להפוך את הדתיים לאיזו כת. ולא כך הדבר. כמו שציינתי קודם לכן, אני בעד פלורליזם, מגוון דעות אוכלוסיות וכו'.. ולכן גם נרשמתי לקורס שאני בו כעת('מאגיה ופולחנים ביהדות') אותו מנחה מרצה אתאיסטית(כך היא אומרת) אני לא אשקר,עם חלק מהדברים שהיא אומרת אינני מסכימה בכלל ואע"פ לא תמיד מגיבה(ולא משום שאין לי מה לומר כתגובה, יש לי המון מה לומר) אנשים שומעים דברים כאלו ואח"כ לא ברור מהיכן מגיעות אליהן שמועות מוזרות על הלכות שאינן קיימות. אני מאוד אוהבת את הקורס. באמת. זה משהו שונה. עם חלק דברים אני גם מסכימה. סה"כ זה לא רע לשמוע דעות אחרות.להיפך. אבל חשוב לי שמי שאני הולכת לשמוע את ההרצאות שלו, ירצה לשמוע מה לי יש לומר.ובקורס הזה יש הרבה מקום לומר את דעתך. אך כששמעתי בקורס אחר על פילוסוף נאצי, זה היה לגמרי אחרת. לגמרי, לחלוטין. ישנו הבדל עצום בין אדם שאומר לך שהוא לא מסכים עם הדברים שלך,שילחם בכל מחיר לומר את דבריו. שיתעקש להסביר לך שהוא צודק,שאפילו ירצה לריב איתך, לעומת אותו אחד שלא ירצה בהוויתך. שלא ירצה בקיום שלך. כשהבנתי שהיידיגר הוא נאצי(היה/"חזר" בו מהיותו נאצי וכו'..) הרגשתי שהוא אומר לי: "אני מוכן לקבל את הדעה שלך, אני מוכן להקשיב לך. אבל לא מוכן לקבל את הקיום שלך, את ההוויה שלך, עכשיו, בואי תלמדי את הפילוסופיה שלי, יש לך הרבה מה ללמוד ממני" לכן חשוב לי להדגיש. באמת שאין לי דבר נגד אדם ששונה ממני בדעות שלו,באמונות שלו. אבל מבחינתי הוא לא אומר לי:"אני לא מסכים עם הדברים שלך" אלא :"יש מצב שאני אסכים עם דברייך, ויש מצב שלא, אבל אני לא מסכים עם הקיום/הוויה שלך" אתם מבינים אותי?.. תורת הגזע לא נתפסת אצלי כדעה שונה אלא כידיעה של:"אני לא מעוניין בקיום שלך" וזה מה שזה. זוהי כל ה"תורה" כולה. לצערינו. אגב, לא כ"כ הבנתי את דעתו של ישורון(סליחה אם לא אייתתי נכון) באומרו 'היפכה מסתברא' מאחר ורוב הדעות נשפו לאותו כיוון פחות או יותר(לפחות ב-חלקו- של השירשור) בכל מקרה, בימים אלו שאני מחכה לתשובה מהמרצה. אגב, אני לא חייבת ללמוד פילוסופיה, זהו אינו קורס חובה.אם זה היה במסגרת קורסי חובה, זה היה עוד יותר בעייתי. אז כן, יש מצב לעשות דוקטורט בלי להסכים לשמוע את דבריו של הנאצי הנתעב(יגידו מה שיגידו החוסים על הפילוסוף הנאצי)
אחת מבין 100. אם היית רק 30 מבין 100 לא היית מיוחדת.(צוחקת) חשוב להבהיר שזה שאת רק אחת שזה לא יטעה אותך. את הצודקת. אני אומרת לך, אני מרגישה זאת בכל רמ"ח אבריי. ואם רובם לא הסכימו אין זה אומר שאת טועה. להיפך. האמת היא דבר חזק, הרבה אנשים בוחרים להתעלם ממנה כי היא לפעמים(אפילו לרוב) כואבת. כמו שאמרת אודות ההתייחסות האקדמיה לשואה, גם אני חושבת. לצערי הדבר בולט עוד יותר בתחום הדתי(פה יש נימה אישית שלי). אני בוחרת ללכת בדרך של להתקרב מאשר להתרחק(אפילו שפה לא ממש רואים את זה). החברים הכי טובים שלי הם דווקא מאוד שונים ממני. אם באמת הייתי רוצה, הייתי יוצאת בשלטים, הפגנות וכו' על היידגר(ובאמת שיש לי הרבה מה לומר על האדון הנכבד) אבל אני פשוט אוספת את רגליי, וברגע שייתנו לי תשובה סופית אתנהג בהתאם. שיתפתי חלק מהמשפחה בהחלטה(הקורס גם עולה כסף) לא כולם הסכימו, אבל אני הסכמתי. אני רוצה שתדעו שבמכללה שלי יש אחוז מאוד לא קטן של בני מיעוטים. למען האמת(וקצת לצערי) הגעתי עם כמה דעות קדומות. אבל למדתי להכיר אותם.והיה מה ללמוד. אין כזה קטע שלא להיפתח. כי זה קורה בכל מקרה. כמו שציינתי אני בחורה דתייה, וכשרמזת שהאקדמיה לא תמיד חסה על ההיסטוריה שלנו בשואה, הרגשתי מעט הזדהות בנוגע לעניינים דתיים(להבדיל אלף אלפי הבדלות) ישנו ריחוק(אם לומר ריחוק אדיר) בין האקדמיה לבין דת. כמו להגיד מזרח ומערב, טרם פגשתי שיעורי יהדות אמיתיים, שמעבירים את הדת בצורה אמיתית יותר ופחות שגויה. ישנה נטיה לחוס על החילוניות ממש כמו על קידוש ה'. קוראים לזה 'ליברליות'/פתיחות וכו'.. אבל מרוב פתיחות כבר מסמאים את העניים ודווקא נסגרים. ועצוב. לפעמים אני נפעמת מכמה שאנשים לא מכירים את היופי שבדת..(איזה בורות יש על הלכות/מנהגים) לוקחים כמה דוגמאות מכמה אנשים שהחליטו לקרוא לעצמם דתיים ומתחילים לפתוח ב: יריות כלפי הדת. ובמיוחד ב"ימים הנוראים"(ראש השנה.. מוכר?..) האלו צריך להילך בזהירות לפני שאומרים 'אני דתי'.. אבוי לנו. כל אחד ש-קורא לעצמו- דתי חושבים שהוא כזה ויוצאים בדעות קדומות(שלא לומר לא מבוססות, לא נכונות, וכו'..) כמה פעמים ביום אני שומעת יציאות/הלכות למינהן שאין להן אחיזה במציאות בדת, והכל רק משמועות. ממציאים הלכות, שבאמת מעולם לא היו קיימות, רק כדי להפוך את הדתיים לאיזו כת. ולא כך הדבר. כמו שציינתי קודם לכן, אני בעד פלורליזם, מגוון דעות אוכלוסיות וכו'.. ולכן גם נרשמתי לקורס שאני בו כעת('מאגיה ופולחנים ביהדות') אותו מנחה מרצה אתאיסטית(כך היא אומרת) אני לא אשקר,עם חלק מהדברים שהיא אומרת אינני מסכימה בכלל ואע"פ לא תמיד מגיבה(ולא משום שאין לי מה לומר כתגובה, יש לי המון מה לומר) אנשים שומעים דברים כאלו ואח"כ לא ברור מהיכן מגיעות אליהן שמועות מוזרות על הלכות שאינן קיימות. אני מאוד אוהבת את הקורס. באמת. זה משהו שונה. עם חלק דברים אני גם מסכימה. סה"כ זה לא רע לשמוע דעות אחרות.להיפך. אבל חשוב לי שמי שאני הולכת לשמוע את ההרצאות שלו, ירצה לשמוע מה לי יש לומר.ובקורס הזה יש הרבה מקום לומר את דעתך. אך כששמעתי בקורס אחר על פילוסוף נאצי, זה היה לגמרי אחרת. לגמרי, לחלוטין. ישנו הבדל עצום בין אדם שאומר לך שהוא לא מסכים עם הדברים שלך,שילחם בכל מחיר לומר את דבריו. שיתעקש להסביר לך שהוא צודק,שאפילו ירצה לריב איתך, לעומת אותו אחד שלא ירצה בהוויתך. שלא ירצה בקיום שלך. כשהבנתי שהיידיגר הוא נאצי(היה/"חזר" בו מהיותו נאצי וכו'..) הרגשתי שהוא אומר לי: "אני מוכן לקבל את הדעה שלך, אני מוכן להקשיב לך. אבל לא מוכן לקבל את הקיום שלך, את ההוויה שלך, עכשיו, בואי תלמדי את הפילוסופיה שלי, יש לך הרבה מה ללמוד ממני" לכן חשוב לי להדגיש. באמת שאין לי דבר נגד אדם ששונה ממני בדעות שלו,באמונות שלו. אבל מבחינתי הוא לא אומר לי:"אני לא מסכים עם הדברים שלך" אלא :"יש מצב שאני אסכים עם דברייך, ויש מצב שלא, אבל אני לא מסכים עם הקיום/הוויה שלך" אתם מבינים אותי?.. תורת הגזע לא נתפסת אצלי כדעה שונה אלא כידיעה של:"אני לא מעוניין בקיום שלך" וזה מה שזה. זוהי כל ה"תורה" כולה. לצערינו. אגב, לא כ"כ הבנתי את דעתו של ישורון(סליחה אם לא אייתתי נכון) באומרו 'היפכה מסתברא' מאחר ורוב הדעות נשפו לאותו כיוון פחות או יותר(לפחות ב-חלקו- של השירשור) בכל מקרה, בימים אלו שאני מחכה לתשובה מהמרצה. אגב, אני לא חייבת ללמוד פילוסופיה, זהו אינו קורס חובה.אם זה היה במסגרת קורסי חובה, זה היה עוד יותר בעייתי. אז כן, יש מצב לעשות דוקטורט בלי להסכים לשמוע את דבריו של הנאצי הנתעב(יגידו מה שיגידו החוסים על הפילוסוף הנאצי)