פורום יקר, רוצה לשתף

efroch99

New member
פורום יקר, רוצה לשתף

טוב, הודעתי זו עלול להיות בשר תותחים למיסיונריות, אבל הפורום הוא בשבילנו, לא? אז היום נודע לי שבחורה שעובדת בכפיפות אליי, צעירה ממני בכ- 5 שנים, בהריון. קשה לי מאוד להסביר את הצביטה בלב שחשתי כשסיפרו לי על כך. ואת הנבגדות. אני לא יודעת מה כואב לי בלשמוע על עוד מישהי שהחליטה להיכנס לזה. וזאת גם לא מישהי שהייתי יכולה לצפות שלא תעשה זאת - ההפך הוא הנכון, זה היה ברור שזה יקרה, השאלה היתה מתי, ובכל זאת זה כואב לי. החוויה היא ממש של נטישה ושל בגידה. האם זה מדגיש לי את החריגות שלי? זה אחד מהמקרים הראשונים שמישהי בקרבתי שצעירה ממני בפער כזה נכנסת להריון. או שזאת חווית נטישה, שכל מי שבוחרת לעבור את זה, כבר לא יהיה לי מקום בחייה? (פה מדובר על בחורה שאין לי כמעט קשר איתה, ולכן זה מוזר). חוויה דומה הרגשתי כשכל אחת מחברותי נכנסה להריון, וגם בנות של חברות של אמא שלי שאני כבר לא בקשר איתן - לפעמים זה חזק יותר ולפעמים זה חזק פחות, אבל זה שם. ולמען הסר ספק, עיני לא צרה באושר שלה, ואני רוצה שיהיה לה טוב.
 
אני מאד מבינה אותך

גם אני חויתי דברים דומים עד לא מזמן - כל בחורה ששמעתי שנכנסה להריון, במיוחד אלה הצעירות ממני בכמה שנים טובות, היתה גורמת לי להרגשה הזאת של צביטה בלב - איך היא עושה לי את זה? בדיוק כמו שכשהייתי צעירה, נתליתי בכל בחורה שהיתה מבוגרת ממני ועדיין לא התחתנה/נכנסה להריון והפכתי אותה לתירוץ בשבילי - הנה, היא יותר מבוגרת ממני והיא לא נשואה/אמא (אני גם התחתנתי בגיל מבוגר). עד היום שמורה בליבי פינה חמה ליעל אבקסיס שאמרה (כחלק מפרסומת לבנק) "אפשר לעבור את גיל 25 בלי להתחתן". היום זה נשמע מצחיק (לאור העובדה שהתחתנתי לבסוף בגיל 30), אבל אז, כשהייתי לפני גיל 25 ולא היו לי שום כוונות להתחתן, האמירה הזאת חיזקה אותי מאד, גם אם היא נאמרה כחלק מפרסומת לבנק, ויעל אבקסיס הפכה אצלי ל"רול-מודל" (לפחות למשך כמה שנים). היו כמובן גם דוגמאות הפוכות - חברה טובה שלי בת גילי, שבגיל 21 כבר הביאה לעולם את הצאצא הראשון (והפכה עלי את כל עולמי כמעט) היא רק דוגמא אחת. אלא שככל שעוברות השנים, מתמעטות הדוגמאות מהסוג הראשון, ואלה מהסוג השני הולכות ומחמירות - פעם זו היתה חברה בת גילי שנכנסה להריון, אבל עכשיו אלה הן בנות שאחי הקטן היה רואה בהן ילדות! וההרגשה היא כאילו כל העולם כולו עומד מולך ומפנה אליך אצבע מאשימה בגודל של נתיבי איילון. השנה האחרונה היתה מבחינתי השיא של התופעה הזאת, ויש לכך צד חיובי וצד שלילי. בשנה האחרונה אני עובדת בחברה גדולה למדי, המעסיקה נשים רבות. בגלל צירוף של נסיבות, יש אינפלציה עצומה של ילודה בחברה הזו - כמעט כל עובדת שניה בחברה היתה בהריון במהלך השנה! בנוסף על כך, החברים שלנו התחילו להתרבות אף הם במהלך השנה. כך קרה שנאלצתי להתמודד עם ההרגשה הזאת בצורה אינטנסיבית ביותר, וזה לא היה קל. החלק החיובי שבעניין, הוא שההתמודדות האינטנסיבית עם העניין הכריחה אותי להסתל למציאות בעיניים ולהכיר בשונות של עצמי (לא שלא ידעתי - הרי ידעתי מילדות. אבל הרגשת השונות העיקה עלי. מה שלמדתי הוא לקבל את עצמי כמו שאני, ולקבל את העולם (ובו כל הנשים ההריוניות בכל הגילאים) כפי שהוא). זאת הסיבה שהשנה האחרונה אכן היתה השיא - הרגשת הנבגדות הגיעה לערך הכי גבוה שלה, ומשם אפשר רק לרדת ... אז יש לי בשבילך בשורות טובות בנושא הזה: א. את לא לבד, וזה כבר מעודד
. ב. זה עובר, וזה עוד יותר מעודד
. שלך, סבתא גאטו
 

שושלסר

New member
בד"כ הריונות של אחרות לא "עושים" לי

בד"כ הריונות של אחרות לא "עושים" לי. אולי רק מחזקים את הבחירה שלי, אבל הרגשת ה"נבגדות" אכן הפציע יום אחד - דווקא, החידה בעבודה שלי שחלקתי איתה את אי רוצוני בילדים, ושקבלה את זה בצורה הפתוחה ביותר, עד כי דימיתי לעצמי שהיא מסכימה איתי... דווקא היא נכנסה להריון?! נראה לי שעד היום היא כואסת עלי על התגובה שלי. היא באה בקר אחד עם עניים נוצצות ואמרה לי - את יודעת... אני בהריון!! ואני בחוסר טאקט משווע, מחליפה את חיוך ה"בקר-טוב" בפנים דואגות ושואלת - "את בטוחה?" אני יודעת שזה היה אכזבה, הרגשת בגידה נוראית, והאשליה שהתנפצה, אשליה שאני רקמתי לי.. (לכל המודאגות - היום היא בחודש חמישי, בריאה ולא מפסיקה לקטר..)
 

I s t a r

New member
מבינה אותך מאוד

יש בזה בהחלט תחושת נבגדות מסוימת, אבל אני מאמינה שאנחנו יוצרות אותה לעצמינו- זו הרי אינה בגידה אמיתית. הנשים הללו יוצרות לעצמן את המציאות שהן מעוניינות בה ועושות בחירה חופשית (ככל האפשר). זה שאני לא אבין לעולם את הבחירה שלהן ואף לפעמים כואב לי לראות איך אח"כ הן נעלמות לגמרי בתוכה- אינו אומר שאני צריכה להרגיש נבגדת, הרי אני נפרדת מהן והן ממני ולכל אחת יש את הבחירה שלה על גופה וחייה. אבל בהחלט מבינה אותך.
 

gלולוגית

New member
אפרוחית (מותר לי?)

אני לגמרי איתך בתחושות! לחלוטין. חווית הנטישה, הנבגדות, איבוד הקשר... הכל. זה יוצר תחושת בידוד. זה גם מעלה שוב סימני שאלה פנימיים (מה אני לא רואה שכולן רואות?) וגם כשזה ברור שזה יקרה, כשזה באמת קורה זה מפתיע כל פעם מחדש... יותר מודגש עם אנשים מסויימים, כאלו שלא מכווננים להורות מגיל 21... כתבתי פה בעבר על חברתי הטובה, שהיתה כמוני מלבד העובדה שהיא ידעה שהיא תלד בסוף (וחיכתה לצילצולו של השעון הביולוגי). ועכשו היא הופכת להיות יותר ויותר אמא (הרי לא נהיים אמא ישר בלידה, זהו תהליך...) וזה קשה לי... אני אוהבת אותה ושמחה בשבילה, אבל לי זה קשה... לפחות בתחושות אלו אנו לא לבד...
 

gלולוגית

New member
פתאום שמתי לב למשפט...

שבאמת יכול להיות בשר תותחים לטרוליות... והוא "מה אני לא רואה שכולן רואות". אני מקווה שלפחות אתם כאן בפורום מבינים למה כוונתי... ומוכנה למתקפת "בואי ונראה לך את האור" של הטרוליות...
 
כן, גם לי זה קורה

למשל, אני מסתכלת על נשים צעירות ממני בכמה שנים ותוהה איך זה שהן מתחתנות ואני לא, ואותו הדבר קורה לי עם הנכנסות להריון. וגם, עובדת איתי אשה בת 47, רווקה שגרה לבד, שאני לא מחבבת במיוחד, ונהגתי להציב את דמותה מולי ולומר לעצמי - הנה, אם לא תתחתני ותלדי ילדים, ככה תיראי בגיל 47. זה נורא. זה מחליש ומדכא. אבל אני עובדת על עצמי כל יום - ברור לי שההשוואות האלה מקורן בפחד. הפחד לחיות את חיי כפי שנראה לי, הפחד להיות שונה ולא הולכת בתלם. הפחד להיות "יותר מדי" - יותר מדי עצמאית, יותר מדי נהנית מהחיים, יותר מדי נטולת דאגות. ואני אומרת לעצמי שאני יודעת מה אני רוצה בחיים שלי עכשיו -את החופש, את הנסיעות לאירופה, את הספרים שלי, את הבישולים והאפיות שלי, את הקשרים עם החברים שלי. אני לא רוצה להתחתן, אני לא רוצה לעשות ילדים עכשיו. וכשאני משננת את זה שוב ושוב, אני עושה פחות השוואות. השוואות הן רעות, תמיד, כי משמעותן יציאה מתוך העצמי וחיפוש התשובות בחוץ, אצל הכלל, במה ש-"נכון", במה ש-"ראוי", לפי אנשים אחרים, לפי החברה. והתשובות הן תמיד בעצמי, בפנים, ולא בחוץ.
 

QueenOfMagic

New member
את האמת שאני לא מבינה

אבל ייתכן שזה בגלל שעוד בגיל שלי זה בסדר לא להביא ילדים. תראי אני מכירה שלוש בנות בגילי, שלאחת מהן יש בת בת שנתיים ולשנייה נולדה בת והיא בת שנה ולשלישית יש בן והוא בן 4 חודשים. הדבר היחידי שעבר לי בראש זה "פייי לא נורמליות" כי לדעתי (רק לדעתי) זה לא נראה לי נורמלי שמישהי בת 19 תתחיל להקים משפחה, או מישהי בת 20 גם נראה לי צעיר מדי, במיוחד כי הן חלקן עזבו את הצבא באמצע ואלה שעברו צבא לא הספיקו להשלים בגרויות ולעשות פסיכומטרי. לא יצאו לשנייה אחת לטעום קצת חופש ובום יש להן ילד.. חוץ מאחת כולן ילדו ילד שלא היה רצוי מההתחלה..מה שנקרא פנצ'ר. הראשונה נכנסה בכוונה להריון על מנת ללכוד את הבחור חזק חזק (זה היא סיפרה לי). אז אני חושבת שהן פסיכיות והן חושבות שאני פסיכית והכל טוב..(זו שנכנסה להריון בכוונה אמרה לי לעשות אותו הדבר כדי לזרז עיניינים עם החבר שלי. אמרתי לה שהדבר הראשון שהחבר שלי יציע זה הפלה כי לא הוא ובטח שבטח לא אני מוכנים לילד - היא היסתכלה עליי בתדהמה ואמרה :"כמה זמן אתם מתכוונים לחיות ככה מבלי להתחתן ??" אמרתי לה שיש לי זמן...ואני לא ממהרת.) אני חושבת שבמקום לראות את העיניין כבגידה ראי את זה "ככה זה החיים" וההתמודדות עם זה תהיה יותר טובה.
 

מרס24

New member
להבדיל אלף הבדלות

להזכירכן, אני בהריון בגיל 31 כי התפשרתי על זוגיות, לא בגלל שרציתי בכך. אצלי, כל פעם שהייתי רואה עוד חברה ועוד אישה בהריון הייתי אומרת, איזה כיף לי שהיא בהריון ואני לא, הרווחתי עוד שנה, עכשיו היא תהיה תקועה עם ילד ואני לא (תמיד שאלו אותי "מה? זה לא עושה לך חשק?. לא, ההפך הוא הנכון)" . חברה לעבודה חזרה היום מחופשת לידה של ילד רביעי!!! כן, כן. היא יודעת שאני פשוט לא מצליחה להבין את זה. אני ממש מרחמת עליה ועל החיים שלה. פשוט כך. טוב... עכשיו שאני בהריון אני אומרת מסכנות הנשים עם 2 ילדים ועם 3 שלא נדע,(או ארבעה!) שאין להן חיים, איזה כיף לי שלמזלי יהיה לי "רק" אחד.... אפילו אחד נראה לי יותר מידי, חברותי עם ה-2 ילדים ושלישי בדרך לא מצליחות להבין את זה...
 

gezer5

New member
גם אני

נתקפת במשהו כשאני שומעת על הריון וזה לא חייב להיות של חברה אלא על כל אחת שאני מכירה אני לא מקנאה או חושבת " הנה אבדתי עוד חברה" זה פשוט עושה לי הרגשת דחיה (לאיודעת להסביר את זה) אבל ברגע שאני שומעת על מישהי שהיא בהריון או שהיא מספרת לי בעצמה אני משתעממת, זה לא מעניין אותי ומבחינתי זה כמו סתם רכילות שלא עושה לי כלום ועוד משהו בקשר להביא ילדים בגיל צעיר: כשחברה שלי בגיל 27 אמרה לי שהיא מתחתנת עם החבר אחרי 4 שנים גם זה היה נוראי מבחינתי, מה אנחנו עוד כלכך צעירים, לא חבל ככה לגמור את החיים הרווקים שלנו ? אבל זאת כבר השריטה המיוחדת שלי
 
לא רק השריטה שלך

אני ניסיתי (באמת שניסיתי) להגיע לגיל 30 רווקה, ורק בגלל צירוף של נסיבות משפחתיות התחתנתי בסופו של דבר שבועיים לפני הגיעי ל-30...
 

efroch99

New member
למגיבות -

שמחתי לקרוא את תגובותיכן - זה בהחלט מעניין לשמוע וגם מרגיע אותי לדעת שאתן גם שותפות לתחושות האלה (שאני לא הפסיכית היחידה - אה סליחה - כולנו פה פסיכיות מדופלמות שרוטות). באמת תחושת המועקה הזאת גדלה אצלי עם הזמן - האם זה משום שכל שנה ה"שונות" שלי נהיית יותר בולטת? אני עוברת סטטוס, מאחת שהיא "לפני" פרק הילדים, לאחת שמשהו קצת מוזר אצלה, כי היא לא נכנסת לזה בזמן שכל הסביבה - כן גם המשכילות האינטיליגנטיות בנות גילי - כבר שמה. וחלק מזה זה קצת להרגיש שאני לא עוברת איזה טקס סודי של הנשיות. תחושה של להיות מבחוץ לענינים, לא שותפה לאיזה סוד שכולם לוקחים בו חלק חוץ ממני. ואני אשאר איזה יצור כלאיים מוזר - ילדה נצחית זקנה. וגם נושא הדימוי שעינת הזכירה בשרשור אחר וגם פה הוא עולה - דימוי הבודדה, הערירית, המרירה, חסרת הילדים.
 

עינת12

New member
efroch בקשר לדימוי

אז זהו בדיוק הדבר - אנחנו ל-א מתאימות לדימוי שהם קיבעו לעצמם בתודעה. אנחנו ממשיכות להיות שמחות, נחמדות וכו'. ואז ברור שמשהו לא בסדר אתנו. אם היינו מכשפות גסות ונרגנות היה לזה אולי איזה צידוק. אנחנו לא. איזה בזבוז של גנים פוטנציאלים! וזה נאמר לי בעשרות דרכים, כולל במילים אלה ממש. ושוב אני שואלת את השאלה: מאיין לעזאזל נובע הדימוי הזה? שלפעמים נראה לי שהיה לכולם יותר נוח אם היו יכולים לקטלג אותי בתוכו?
 
לדעתי, הדימוי הזה נובע מתוך פחד של

גברים שנשים לא תרצינה בהם. נראה לי שהפחד הגדול ביותר של גברים רבים הוא מנשים מבוגרות, חזקות ומרוצות מחייהן, שאינן נזקקות לגבר כדי לקיים את עצמן ולהוליד ילדים. לכן נישואין ואמהות מוצגים כפסגת השאיפות של כל אשה. דרך אגב, רוב הנשים שבוחרות להינשא וללדת ילדים חוות עצירה בקריירה שלהן, בדיוק באותן שנים בהן מבססים לעצמם הגברים קריירות משלהם. לכן, יתכן שהדימוי הזה נוצר גם כדי להניא נשים מלהתמודד במירוץ הקריירה מול גברים. נשים שבוחרות לא להינשא ו/או ללדת מוצגות כמכשפות בעלות חתולים, מרירות, עצובות, מתוך כוונה להפחיד נשים נוספות מללכת בעקבותיהן. הדימוי הזה נוח כיוון שעם משוגעת ניתן להתמודד - אפשר פשוט להסביר שהשתגעה משום שלא הגשימה את יעודה להיות אם. עם אשה שמחה ומרוצה קשה הרבה יותר להתמודד - היא מעלה שאלות וגם קנאה בקרב אותם אלה שתוהים על הגנים הפוטנציאליים, שאני מניחה שמעולם לא העזו לברר עם עצמם באיזו דרך באמת היו רוצים ללכת. נראה לי שהאנטגוניזם בקרב נשים כלפי אשה כזו עשוי להיות גדול יותר - כי היא מגשימה דרך שהן לא מצאו את העוז אפילו להרהר בה. אפילו אני, שמרגישה חזקה, מודעת לעצמי וכו', נתקפת בפחדים מדי פעם. למשל, בוויינט היה שרשור בסוף השבוע בנושא ילדים כן או לא, ומישהו שם אמר שהחופש לעשות מה שרוצים הופך לריקנות בגילאים מבוגרים יותר. אז אני מאמינה שהאמירה הזו שייכת לההפחדות מקבוצת ה-"שלא תעזו להנות מהחיים יותר מדי". מצד שני חשבתי, אולי יש צדק מסויים בדברים?
 

marish

New member
מעניין

אחד הטיעונים (בזמנו של ג'. ס. מיל) נגד מתן זכויות שוות לנשים היה, שהן לא תרצינה להתחתן. אכן פחד אלוהים.
 
כן. אני חושבת שזה אכן כך, שבמשך

הזמן את נהיית חריגה יותר, כיוון שעוד נשים מצטרפות ל-"מחנה השני". אני חושבת שבסתר ליבי הייתי שמחה להיות עכשיו רווקה בת 50, כזו שהשאלה אם להביא ילדים לעולם או לא, לא עולה במוחה יותר. אבל האמת היא שההתמודדות צריכה להיעשות יום יום, עד גיל 50 יש לי עוד 16 שנה :). האם הבחירה שלי לעכשיו נכונה? האם זה באמת מה שאני רוצה לעשות? האם בחירה אחרת שאעשה תבוא מתוך רצון אמיתי שלי או מתוך עייפות מן הדרך שבחרתי בה מלכתחילה וגם מתוך רצון ללכת כבר בתלם ולהיות מחובקת על ידי הכלל? להגיע כך אל המנוחה והנחלה? כן, זה נכון, אני גם מרגישה שאני בחוץ (הרגשה שאני חיה איתה שנים, לא רק בנושא הילדים). אבל השורה התחתונה היא שעכשיו אני מרגישה שאני לא רוצה ילדים. וזה מה שחשוב. אני פשוט לא יכולה לעשות שום דבר שהוא בניגוד לרצוני. וזה מחזק אותי בכל התמודדות.
 

עינת12

New member
מאד מעניין מה שכתבת:

"הדימוי הזה נוח כיוון שעם משוגעת ניתן להתמודד". זה מחריד עד כמה שאנשים זקוקים לקיטלוג. ואני לא מוציאה את עצמי מן הכלל הזה. בשורה התחתונה את כותבת בדיוק מה שאני חושבת: משהו בבחירה שלנו מפחיד אחרים, וכדי להצדיק את הפחד הם זקוקים לקיטלוג, במקרה הזה - כמעט דמוניזציה. ומכיוון שאנו לא נכנסות לקיטלוג הזה - בום! הם נתקעים בקיר. ומתוך זה (דעתי האישית) בא הרצון להכניס אותנו למסגרת של "נשים נורמליות כמונו": הרי לא יתכן שאשה נחמדה, אדיבה, עדינה וכו' לא תרצה ילדים! מוטב שאפסיק כאן, אני יכולה לכתוב מגילות על זה....
 

prizman

New member
התגובה הקודמת לאפרוח.זו לאורלנדה

לשתי הכתבות. ראשית, אתן אכן מכשפות מגדלות חתולים. לפחות לגבי החלק השני קיימת הוכחה מדברי בנות הפורום. שנית, באמת תעשי ילב בשביל הקונצנזוס? איך זה יפתור לך את הרגשת הבחוץ בשאר הדברים? שלישית, לא ברור לי אישית איך זוגתי לקחה את הויתור על ילדים בכך שבחרה להיות איתי.
 
לא. אין סיכוי לכך.

אם אי פעם אעשה ילד, יהיה זה מתוך רצון עז ללדת ולגדל את ילדי, מתוך מודעות ומתוך מוכנות לוויתורים המתבקשים על החופש. מה שאני אומרת זה, שלפעמים נמאס לי להיות שונה :). לפעמים בא לי להיות כמו כולם. זו לא סיבה טובה מספיק לעשות ילדים.
 
למעלה