כנראה שלעולם לא נסכים
אני לעולם לא אעריך ספונטניות ויצירתיות שבאות במקום עבודה קשה, מחשבה והשקעה שיתמכו בהן. לדעתי, כל היופי בדברים שעשה הגזע האנושי מאז שנוצר נבע כמעט כולו מהיכולת המדהימה של אדם או קבוצה לעמוד לחלוטין מאחורי הבזק היצירתיות, ולא להסתפק בו. העבודה הקשה הביאה לנו דברים נפלאים כמו בניינים יפהפיים, רומנים עבי כרס, מוזיקה קלאסית, סרטי קולנוע, פסלים עצומים וכו'. את מדמיינת לעצמך מה היה קורה אם ג'ורג' אורוול לא היה טורח לשבת חודשים ארוכים בשביל לפתח ולשכלל את הרעיון שלו ל'1984', למשל, ומסתפק רק ברעיון המקורי כפי שהוא נכתב בטיוטה הראשונה? היית מוכנה לראות סרט כמו 'אמריקן ביוטי' גם אם צוות ההפקה לא היה מוכן לצלם כל סצינה עשרות פעמים עד שקיבל את התוצר המושלם והיה מעדיף להסתפק בצילום בודד? אני מניח שלא. כמובן, אני לא רומז שיצירה צריכה לבוא מתוך העבודה הטכנית ולא מיצירתיות, להיפך, אבל כל אמן חייב להבין שהכתיבה חייבת לשרת כולה את ההשראה, והיא כשלעצמה היא לא באמת ההשראה. כל אחד יכול לחשוב על משהו, לכתוב אותו ולהלחין אותו, אבל החוכמה היא לכתוב ולהלחין את הדבר הנכון, שבאמת יהיה טעם להאזין לו מספר רב של פעמים, והוא יעביר בצורה המושלמת את כוונת המשורר המקורית שבכלל גרמה לו להתחיל ליצור בלי שיהיו אלמנטים לא קשורים שיפריעו לי. באלבום החדש של אביתר בנאי יש יותר מדי דברים שמפריעים לי, בין אם אלה זיופים בשירה, תפקידי נגינה משעממים שלא מבינים נכון את התפקיד שלהם בשיר (שימי לב לתופים ב'את שקט'), אקורדים או צלילים במלודיה שנשמעו כאילו הם נבחרו באופן אקראי לחלוטין, ואפילו מילים שנשמעו כאילו בנאי כתב אותם רק כדי שיסתדרו איכשהו עם מהלך האקורדים, כמו למשל 'הזאב והאיילה', שיש לו את אחד הטקסטים הגרועים שקראתי בימי חיי.
בקרוב האלבום החדש (יצא שיר שלו עם פרינס על הגיטרה. אני מת לשים את ידיי על זה. אם יש לך צור איתי קשר 
