פורקת..

[Daharma1]

פורקת..

יש הסכם לא כתוב שביום שהבן שלו ( בן 12) חולה ולא הולך לביה״ס אמא שלו (גרושתו של בעלי)באה לאסוף אותו מאצלנו אליה (וכפועל יוצא אמורה להשאר איתו).
ה׳הסכם׳ הזה הוא לגבי ימים בהם הבן באחריותה (משמורת משותפת), כלומר ביום בו הילד אמור להגיע אלינו מביה׳ס והתעורר אצלה ולא הולך לביה״ס אנחנו אמורים להביא אותו אלינו ולהשאר איתו.
השבוע היה חולה ביום ג׳ (יום שמגיע אלינו אחרי ביה׳ס) ולקחתי אותו אלינו. אני עובדת מהבית כך שנשארתי איתו. הבוקר גם לא מרגיש טוב ואמא שלו מחליטה ללכת לעבודה..
בגדול, אמורה לקחת אותו אליה. היא האחראית באותו יום ולשיקולה להשאירו לבד בביית.. בעלי לא מסכים שיישאר לבד בביית וכשאני מסרבת שיבוא אלינו ( זה יום באחריותה) הוא חוזר הביתה מהעבודה (נסיעה ארוכה) ואני ה׳רעה׳, הוא ה׳הבוגר עם האחריות׳ כי הגרושה חסרת אחריות..
אגב, המצב לא אקוטי, כאב בטן, הילד יכול לטפל בעצמו ועצמאי ויכול להשאר אצל אמו.
נמאס לי שקווים אדומים אין, שאני צריכה לספוג את העניינים האלה. עצות יעילות ללא שיפוט יתקבלו באהבה. תודה

 

[mother cat]

נשמע מתסכל...

אני מבינה לחלוטין את התכולשלך. איכשהו אנחנו תמיד יוצאת הרעות...
ובעיני ילד בן 12 שחולה לא אנושות יכול בהחלט להשאר לבד בבית, עם טלפון צמוד להקפיץ משהו אם קורה משהו.
אבל זו הבעיה בהסכמים לא כתובים... ובעלך קצת מונע מרגשי אשם...
&nbsp
סתם תהיה, ולא ביקורת - אם את עובדת מהבית והילד כבר מספיק גדול שאת לא צריכה לבדר אותו, למה היה אקוטי לך שהוא לא יהיה אצלכם? אם הוא שוכב מול הטלוויזיה ומרחם על עצמו ואת בינתיים עובדת, למה זה משנה?

 

[Daharma1]

זה לא ממש משנה

כי אני עובדת והוא לא מפריע לי. אני. מעדיפה את השקט שלי והנוחות שלי, ״אגואיזם״ נטו.
זה הבית של הבן שלו אבל מספיקה לי ה״מנה״ הרגילה (יומיים בשבוע פלוס כל סופ״ש שני). כל תוספת גורמת לי להקפצת הפיוז ולהרגשה של ׳מטומטמת׳ מול הגרושה. כשהוא היה צעיר יותר זה היה נורא מעצבן כי הגרושה בנתה על הדאגה והאחריות של בעלי ויצא הרבה פעמים שהתנערה מאחריות על חשבוני. עכשיו פחות נורא, האמת.

 

[אלאורלי]

כאשר מתחתנים עם גבר גרוש

עם ילד צריך לקחת בחשבון שהוא לא יזרוק את הילד שלו
לכל הרוחות אלא ימשיך לאהוב אותו ולהיות האבא שלו,
כדאי שתתני על זה את הדעת.

 

[mother cat]

אני לגמרי מבנה את התחושה...

ברור לי שההתנהלות של הגרושה מעצבנת. מאד.
ברור לי שהיציאה מהשגרה קשה.
ובכל זאת - אמת בעצמך באח התגובות שהדאגה הזו לילדים זה כי בעלך מקסים ורגיש... לא היית רוצה שיהיה אדיש אליהם, או שיתנהל בצורה מגעילה כמו גרושתו...
&nbsp
מציעה לך לעשות עבודה עםעצמך על איך לא לתת לדברים להקפיץ לך פיוזים, לשמור את הגבולות לדברים שבאמת מקשים על ההתנהלות שלך. אני יודעת שזה קשה. אם תסתכלי בשרשור שלי למעטה תראי שגם אני לקחתי על עצמי עבודה עצמית לא להפגע מדברים.

 

[Daharma1]

תודה

תודה morher cat. מעריכה מאוד את התגובה המעימה שלך, נעים שאפשר לפרוק בלי להשפט. בהחלט לטובתי אהדק את הפיוז

 

[poly1982]

כל כך מוכר...

גם אצלנו, הכללים הלא כתובים מופעלים לנוחות האקסית. כשנוח לה נצמדים, כשלא נוח לה לא נצמדים, וזה כמובן חד כיווני.
אני ויתרתי על הנסיון "לחנך" אותה (ואת בן זוגי, שכמו רוב האבות הגרושים גם הוא מונע מרגשות אשמה, וגם יודע עם מי יש לו עסק ולכן התייאש מזמן ופשוט מקבל את הדין בהכנעה). לא תמיד זה נוח, אבל זה עדיף לבת שלו, כי כשניסינו לעמוד על שלנו מול האקסית היא "הענישה" אותנו דרך הילדה.
לקח לי הרבה זמן להשלים עם המצב, כי זה מעמיס עלינו לוגיסטיקה לא פשוטה, אבל התרגלתי. ובאופן אבסורדי מאז שהפסקנו לנסות להעמיד את האקסית במקום הראוי לה העניינים נעשו יותר פשוטים וזורמים.
מצטרפת לאמא חתולה בשאלה למה לא לאפשר לו לשהות אצלכם כשהוא חולה אם את עובדת מהבית. ילד בן 12 הוא עצמאי למדי, אני מניחה שהוא לא יסתובב לך בין הרגליים כל היום...

 

[Daharma1]

אני אוהבת את השקט שלי

וכשהבנים שלו צריכים להיות תחת אחריות הגרושה אני רוצה שכך יהיה.. מספיק לי יומיים בשבוע וכל סופ״ש שני. הם מקסימים (עם כל הקושי שבהתמודדות עם ילדים לא שלי) אבל מוקפצים לי מיני טריגרים וכעסים בנוכחותם. מאוד קנאית לשגרה שלי..

 

[poly1982]

יש פה שני נושאים

אחד זה הגרושה שעושה רק מה שנוח לה. אני יכולה להזדהות עם העצבים כי הייתי שם לא פעם ולא פעמיים, ויכולה לומר לך - אחרי למעלה מעשור של זוגיות שכפתה עליי מערכת יחסים גם איתה - שאין הרבה מה לעשות בקשר לזה. מהנסיון שלי לפחות, כל עימות יבוא בסופו של דבר על חשבון הילדים, וחבל.

הנושא השני הוא הטריגרים שזה מפעיל אצלך. כאן אני לא בצד שלך, אולי כי היחסים שלי עם הבת של בן זוגי קרובים, (למרות כל הקושי - הלוואי והיתה גרה איתנו) אבל גם אובייקטיבית - ברגע שאת בזוגיות עם גבר שיש לו ילדים את צריכה להבין ששם המשחק הוא פשרה.
אני מקווה שאני לא פוגעת בך אבל צריך להגיד את זה: בן זוגך אוהב אותך, אבל את ילדיו הוא כנראה אוהב עוד יותר, וזה בסדר גמור. כך צריך להיות, עובדה שאהבה בין בני זוג יכולה להיגמר ולהשתנות אבל אהבה לילד לא (לא מדברת על מקרים נדירים וקיצוניים אלא על הנורמה). ולכן ברוב המקרים הוא ישים את הצרכים שלו לפני אלה שלך. הכוונה שלי היא לא לבטל את הצרכים שלך או לזלזל בהם, אלא פשוט לגרום לך לראות את הדברים מנקודת מבטו.
ולכן - כפי שהמליצו לך - בחרי את הקרבות שלך בתבונה. תבחרי על מה שווה לפתוח חזית ועל מה לא. קודם כל צריך קצת פרופורציות. לטעמי אין דין ילד חולה בן 12 שנשאר בבית בחדר שלו ורואה טלויזיה כדין ביטול חופשה כי האקסית החליטה שמתחשק לה להחליף שבתות ולא להודיע (קרה לנו פעם). אם תעשי מכל דבר עניין עקרוני תמצאי את עצמך מהר מאוד באחד משני מצבים: או בריבים בלתי פוסקים עם הבעל, או בצבירת מרירות בלתי פוסקת. מציעה לך - בלי ביקורת ובלי שיפוטיות - ללמוד לשחרר. זה יקל עליך את החיים ועל הדרך גם תגלי שזה יכול לשפר את מערכת היחסים עם האקסית. כשאנחנו הפסקנו לעשות עניין מהדרך שבה היא מתנהלת מולנו, היא הורידה את רמת ה״בלת״מים״ למינימום כי היא הבינה שהיא לא מצליחה להרגיז אותנו ולכן לא שווה לה להתאמץ במיוחד בשביל זה.
במאמר מוסגר היא עדיין מוציאה אותי מדעתי, בעיקר בסוגיות עקרוניות יותר (בעיקר של חינוך הילדה) אבל דווקא על ענייני מי-לוקח-מי-מחזיר - פשוט ויתרתי. מאז כולנו רגועים יותר ומאושרים יותר. ממליצה לך לנסות גם.

 

[Daharma1]

תודה אנסה

לשחרר זה ענין לא קטן בחיי.. ופה חש כר רציני להתנסות.

 

[אלב86]

תמשיכי להיות הרעה

כשזה יהיה עליו ולא עלייך, אז זאת גם תהיה זכותו לוותר לה על חשבונו (ולא על חשבונך), ואולי יהיה לו פחות קל לוותר לה

 

[מ י ר י 2 2]

באמת שאני לא מבינה

הגעתם כבר לגיל 12
הבן שלי בגיל הזה וכשהוא חולה במצב סביר הוא נשאר בבית לבד
וגם אם אני נשארת איתו בבית אני לא מרגישה אותו, הוא שוכב מול הטלויזיה, וחוץ מלחמם לו צהריים לא נדרש ממני כלום.
גם הבן של בעלי אותו הדבר
ולכן אני לא מבינה את השאלה שלך
האם יש משהו מעשי מאחורי השאלה, כלומר האם כשהוא נשאר איתך בבית זה מפריע לך לעבוד? או שיש כאן שאלה ברמה העקרונית? בעלי אמנם לא במשמורת משותפת מלאה רק כמעט, אבל מבחינתי הבית שלנו הוא הבית של הילדים שלו לכל דבר ואין אף פעם מצב שאני ארצה/ אשאף / אשתדל שהם לא יהיו בו אם הם רוצים להיות.

 

[Daharma1]

כל הכבוד לך מירי, ראוי להערכה.

היום (אחרי מעל 5 שנים) אני מקבלת בהשלמה (כמו את הואו של יום א׳ במוצ״ש..) את בואם של הבנים שלו בימים היעודים אבל עדיין לפעמים מוצאת את עצמי מתבאסת מזה...

 

[כוכבית101]

קווים אדומים ...

קווים אדומים באים במקרה של סכנה קיצונית או איום בלתי סביר.
לא נראה שכך המצב פה, הרי את בבית , הילד לא בדיוק מפריע ודורש תשומי.
מכוון שהגעת למצב שיש לפרוק, אני מניחה שהבעיה נעוצה במקום אחר.
מכוון שגם ביקשת בלי שיפוטיות אעצור כאן.
עצתי לך , לא לעלות על בריקדות בעבור דברים פעוטים.

 

[Daharma1]

אני משתדלת לא להפוך עכבר לפיל

בעיקר כי הקשר עם בעלי חשוב לי. לא קל לי לוותר ומרגיז אותי שהוא כזה דאגן.. אבל הוא כזה כי היא יחסית לא דאגנית. מצד שני אוב שהוא כזה כי הוא גבר רגיש ומקסים ואבא חם ואוהב

 

[כוכבית101]

נו אז זה יופי

אשרייך שבעלך כזה , והוא בטח גם כך אליך ולילדיך.
יש עוד כמה אספקטים לענין, יתכן שהגרושה לא בזוגיות, וכולנו יודעות כמה קשה גם לטפל בילדים לבד וגם לעבוד.
והנקודה החשובה שהדבר הזה פג תוקף, עוד כמה שנים בודדות והילד הזה גבר והסיפור מאחורייך.

 

[Daharma1]

ממש כך. תודה על הזווית האופטימית!

 

[עקשנית25]

אני לא מבינה

למה האבא לא נשאר איתו בבית? מה לך ולזה?
&nbsp
אם הבן שלו חולה שישאר איתו. ככה זה אצלינו.
אין לי קשר לדבר כזה רק אם אין ברירה.
&nbsp
&nbsp

 

[רגשי1]

אני לגמרי מבינה אותך

גם בתקופה שהבת עוד גרה אצל האמא שלה, היתה באה אלינו (שלא לדבר על חופשות מבית הספר) כל יום. היתה באה לאכול, לראות טלוויזיה, וקרה המון שבקשה ממני לבוא לאסוף אותה מבית ספר/חוג., ולהחזיר אותה הביתה בשעות מאוחרות . מכיוון שהאבא שלה עודד את שהותה אצלנו מעולם לא התנגד להחזיר אותה , וכך זה היה נופל עלי כשהיה בחו"ל.
לא היה לי הרבה מה לעשות...רק להתעצבן בשקט. הגרושה ניצלה את זה טוב טוב, ולגמרי היתה שולחת את הילדה אלינו כדי שתאכל אצלנו, ומה לא, ותגיע אליה מקולחת ואכולה .
מבחינתו זה היה הבית שלה, מתי שתרצה וכמה שתרצה. רק שבפועל, כל האבהות המסורה הזאת נפלה בעיקר עלי...
אני לגמרי מבינה את הנוחיות להיות בבית בשקט, בשגרה שלך...ובאמת לא מבינה את הגרושות שמפילות את הילדים שלהן על האישה החדשה. ולנו אין ברירה אלא לחוס על הילדים...ואם בעלך גם יהיה בבית, לא יודעת בלאו הכי אם זה יקל עליך..אולי תצאי קצת לעבוד בבית קפה?...

 

[Daharma1]

בעלי רק ׳איים׳ שישוב..

לשמחתי אני מאוד גלויה איתו ולמרות אי הנעימות של הדבר, לשמוע שאני מעוניינת בימים מסודרים, זה ה׳מחיר׳ שהוא משלם על חיי משפחה חדשים איתי. אני הצבתי את הרו האדום הזה עוד בתחילת הקשר. אם היה גרוש יכול היה לעשות כעל העולה על דעתו אבל כדי לשמור על שפיותי יש ימים ושעות. כמובן שפה ושם יש עניינים אבל בעקרון זה נכון ככה. אני מקווה שהיום שולט יותר סדר בחייך, קשה נפשית להכיל כאלה בלת׳מים על בסיס יומיומי.