פורקת..

[Daharma1]

אני בת הזוג שלו

וככזו מתחלקת איתו. הוא עובד רחוק מהבית ואני עובדת מהבית..

 

[עקשנית25]

האמת היא

שכתבתי אולי בנימה לא יפה, ואני מתנצלת על כך. לא התכוונתי לשפוט. באמת.
&nbsp
יש דברים שהם לא שיוויוניים בזוגיות כזו. כי אם הם היו שיוויונים היית בדיוק כמו אמא שלו. ואת לא.
יש דברים שהוא כאבא, רק הוא עושה עם הילדים שלו.
כמו שאת ההערות רק הוא מעיר להם, ורק הוא מחנך אותם לפי הבית.
אני לא מתערבת לו כי הוא אבא שלהם. כמובן שאנו מדברים ביננו על החינוך והוא עצמו מוריד לשטח
&nbsp
אני לא שיוויונית איתו מול ילדיו. ממש לא.
ואני לא מתחלקת איתו בדברים שנוגעים להם, אלא בלית ברירה.
&nbsp
ואני מבינה לליבך לחלוטין בעניין הזמנים. אצלינו הם גרים במרחק של דקה הליכה אז ויתרתי על הזמנים
גם הבן שלו החליט שהוא גר איתנו כמה חודשים אז בכלל... שלוותא
&nbsp
אני מבינה לליבך, לא מסכימה עם הדרך, ושוב מתנצלת על הטון והשיפוטיות. לא הייתי צריכה

 

[Daharma1]

זה בסדר. ההתנצלות מתקבלת

מניחה שכל מי שמשתתף, צופה/ כותב פה עובר ימים לא פשוטים והתמודדות מורכבת שבלתי ניתן היה לחזות/לדמיין אותם לפני החיים משותפים עם בן זוג גרוש עם ילדים.
נעימה הידיעה שאני לא לבד. נכון שזה מקל קצת?

 

[מנסה ומתנסה]

תצאי מהנחה שבעלך רוצה...

שהילד יהיה בבית כמה שיותר, ועם השגחה,
וטוב שכך !
זאת נקודת ההתחלה... מכאן את יכולה לבדוק עם בעלך,
מי נשאר בבית עם הילד - את או הוא.

 

[אמון בקשר1]

תאום של שניכם

שלום
כמי שחי בפרק ב כבר 25 שנה ומכיר אעוד לא מעט מקרים, הכל מתחיל ומסתיים
בשיתוף הפעולה שלך ושל בעלך. אתם צריכים להיות מתואמים, את אמורה לתת לו גב
בבית ובלחצים הרגשיים שהוא צריך לעמוד מול גרושתו ומול ילדיו, והא אמור לכבד את בקשותייך
ולגבות את מעשייך ודברייך. זה ממש לא קל. זה ריקוד טנגו עדין מאוד, אבל זו "שפת ה-ב", כפי שאני קורא לה.
אתם חייבים!! לשהת ולדבר ולהגיע להסכמות. ברגע שאתם תהיו מאוחדים, הכל ייסתדר. בהצלחה

 

[Daharma1]

אנחנו בהחלט עובדים על זה.

מודעים לרגישות העצומה ומתאמצים.. יש מקומות קבועים שאנחנו מתקשים בהם.. החברות שלנו מעל הכל והפתיחות גדולה.
ת ו ד ה

 

[זהב טה ו ר]

לא באה לשפוט

כי אני מבינה שלרובנו יש תחושות כאלו לפעמים של "מה אני צריכה את הילדים האלו בכלל", וזה בסדר וזה נורמלי וכן - בציבור הרחב זה לא נחשב לגיטימי להודות בתחושות האלו.
לכן קיים הפורום הזה.
בדיוק בשביל לאוורר ולשתף ולדעת שאת לא לבד.
(רק אל תעשי את הטעות שאני עשיתי, ואל תשתפי את האיש שלך בפורום הזה, כי אז זה די מגביל אותך

)
&nbsp
גם אני מתרגזת לפעמים, כשנופלים עלי דברים שלדעתי לא צריכים להיות בתחום אחריותי. לדוגמא, קיפול הכביסה או שטיפת הכלים של ילדיו - דברים שהילדים הפרטיים שלי עושים לבד מאז שהיו בגיל החד-ספרתי (כיום אצלנו כולם בני עשרה ואפילו קצת יותר). אבל אני יודעת שמי שלדעתי צריך להיות אחראי לפעולות הללו, קרי הילדים עצמם, לא יקחו אותם על עצמם בהתנדבות, ובן-זוגי לא יעמיד להם גבולות, אלא יעשה הכל לבד. לכן אני מזכירה לעצמי שאני "עזר כנגדו", וככזו אני אעזור לו בכל מה שהוא לוקח על עצמו, גם אם זה בניגוד לדעתי

&nbsp
&nbsp

 

[Daharma1]

לא משתפת אותו בפורום

כפי שלא אשתף אותו במחשבות האלה שבאות פה ושם כמו ׳מה לכל הרוחות אתם עושים פה עכשיו..׳
זה מקום שלי, כמו יומן פרטי עם שותפים שחולקים סיטואציות חיים דומות לשלי.. כך רואה את זה.
עדיין לא נואשתי מעניין חלטקת המטלות.. בקרוב מעורבות ומשימות קבועות יהיו חובה כי אני בהריון. הזדמנות טובה להגברת התחשבות והנחלת כמה שינויים למען הסדר הטוב. זה תמיד עניין רגיש, גם אצל בנזוגי להעיר/ לדרוש להם/ מהם. יש לנו פה חילוקי דיעות. כמוך, ששיתפת את ילדייך מגיל צעיר במטלות הבית, אני מאמינה שזה הכרחי, א. לתחושת השייכות והערך של הילד ב. למתן הערכה לסדר ולמה שנעשה בביית. ככה זה כשלוקחים חלק.