פחדים וחלומות רעים

[עינבלית]

פחדים וחלומות רעים

 

[עינבלית]

סדרה של חלומות מהם אני מתעוררת

כועסת על כל העולם וגם על עצמי- אני יולדת וכואב לי והראש של הבייבי בפתח הנרתיק ואני מבפנים חוששת שהוא לא יעבור או שיעבור ושיהיו לי קרעים ויכאב לי ואז, בחלום, אני אומרת - די, לא רוצה והלידה מפסיקה, וסיפור הקיסרי חוזר. החלומות מפחידים אותי כי נזכרתי שבאמת כשהיו לי צירים בחדר לידה חשבתי לעצמי, אלוהים זה כואב לי כל כך, אני מתפוצצת לרסיסים. מה יהיה בשלב השני- בטח אקרע לחתיכות... והלידה נתקעה, ולא התקדמה, ולא נקרעתי לחתיכות אלא נפתחתי בקו ביקיני ישר של ניתוח, והודיתי לאל שהנרתיק של י והפרינאום יוצאים ללא רבב. האיש והמיילדת חושבים שכדאי אפי-נו ואוכל להוכיח לעצמי שאני יכולה להעביר ראש של תינוק דרך הנרתיק. הגדילה לעשות חברה שלי, שלאחר שיחה איתה בעניין החלומות הרעים- הכינה לי מתנה מקסימה: עיגול סול בקוטר 10 ס"מ שגזרה בעצמה (זה ראש תינוק, זה מה שצריך לעבור, תראי בעצמך שזה לא גדול בכלל) ואלת פריון עם סמל של לידה טבעית עליה, בובה קטנה שהכינה בעצמה. מחפשת עוד תמיכה, רעיונות, עצות. מצד אחד אני מתכננת ללדת ואגינלית, מצד שני אני מפחדת מהלא נודע, לא פחדתי ככה לפני הלידה הראשונה כי לא יכולתי לדמיין בכלל. עכשיו שטעמתי את טעם הכאב (ואני עדיין מתנגדת לאפידורל) הוא חוזר אלי בחלומות ומטריף את שנתי. מוכר?

 

[היידי אור]

תשמעי...

הלידה הראשונה עם אופק הייתה קלילה (וטבעית) ומקסימה, אבל לא עליה אני רוצה לדבר. הלידה השניה עם דורון הייתה סיוט נוראי של כאב תהומי- גיהנום אדום ובוער. אבל... שרדתי. זה הכל. תזכרי שהלידה- טבעית וכואבת ככל שתהיה- היא רק מספר שעות, ועוברים זאת. אין לך אפשרות לומר "פוס! שברו את הכלים" זה ממשיך מעצמו. ממש לא נתון להחלטתך. התינוק שצריך לעבור יעבור- תראי כמה נשים עשו זאת לפנייך.... ובמקרה הגרוע ביותר- יהיה קיסרי. זה לא סוף העולם.

 

[תנועת החסידות]

מנדבת מנסיוני

אני ילדתי בלידה טבעית שלא מבחירה וללא הכנה מיוחדת לכך. אני לא בחורה גדולה במיוחד, והיה לי חשש כבד מכך שזה לא ילך, שאני לא אצליח ללדת. כמה שעות לפני הלידה, בחדר הלידה, שאלתי את המיילד אם הוא בטוח שהיא תצליח לצאת. הוא אמר: "היא תצא". והיא יצאה. אמנם בסיוע שני רופאים שלחצו לי על הבטן(היו ירידות דופק והיה צריך לסיים את הענין מהר), אבל יצאה. לגבי הכאבים - זה נורא כואב, בטח. אבל זה כאב תחום בזמן. זה לא שלא היו לי רגעים שחשבתי שאני לא הולכת לשרוד את הדקה הבאה, אבל בכל זאת, בסוף הכאב נגמר. ותזכרי שאם תעשי את זה, תרגישי אח"כ תחושת כח עצומה. זה יהיה לך כל כך טוב, ששווה לפחות לנסות. בהצלחה!

 

[אפרת12]

ומה את מרגישה בחלום../images/Emo35.gif

זו תחושה של הקלה על זה ששוב את הולכת לקיסרי, או שגם בחלום יש תחושה של החמצה

למה את מתנגדת לאפידורל

כעיקרון - מיליארדי נשים לפנייך הצליחו "להוציא" תינוקות מתוך הפתח הקטן הזה. אבל יש גם אחוז קטן שלא בנוי לזה. אולי את שייכת לאחוז הזה ועדיף להשלים? דרך אגב - אפידורל ולידה שנתקעת: הלידה של סיון התחילה בזירוז, אבל הצירים התקדמו מאוד יפה - והפתיחה היתה כל הזמן 4.5. בגלל אי הידיעה לגבי מצב הלב שלי לא הסכימו לתת לי אפידורל והייתי עם צירים איומים (אפילו המרדים אמר - בלי אפידורל היא לא תצליח ללדת), ועד שנגמר האקו לב והיה אישור לאפידורל כבר היה לי ציר אחד ארוך ומתמשך. ופתיחה? 4.5. רק אחרי מתן האפידורל הפתיחה התקדמה (אני לא יודעת מתי זה הגיע לפתיחה מלאה כי זה התגלה במקרה קרוב לחצות). אז אני לא חושבת שכדאי לפסול מראש. נכון שזה לא המצב האידיאלי וגם אני בעד לידה טבעית - אבל אם ראש פתוח - אז עד הסוף ולכל הכיוונים. אני ממש לא יודעת איך להתמודד עם הפחדים, במיוחד אחרי שכבר חווית לידה אחת ואת יודעת על מה מדובר. יש מי שתחליט מראש שאת זה היא לא עוברת יותר ותבחר בקיסרי אלקטיבי (ובגלל זה שאלתי אותך מה התחושה שהחלום מעורר בך), ויש מי שתדבק באופטימיות, בחשיבה חיובית, בדמיון מודרך - בכדי לנסות ולהגיע לחויה מתקנת. ובכל מקרה - כמו שהיידי אמרה - הלידה עוברת, התינוק זה מה שנשאר. אני אישית כבר לא חושבת שהלידה צריכה להיות איזו חויה מדהימה, אלא פשוט משהו שצריך לעבור בדרך למטרה. אם זו חויה טובה - מצוין. אם פחות טובה (ובתנאי שאין השלכות לעתיד הילד) - אז בסדר, העיקר שיש תינוק מקומט ביד

 

[שרון של לוטן]

כמובן שהפסיכולוגיה בגרוש תגיד

שהחלום שלך אומר שאת פוחדת לא לעמוד בציפיות שלך מעצמך. והרי את מגדירה מראש שאת מצפה מעצמך ללדת בלידת בית, בלי אפידורל וגם לנל"ק. אני חושבת שאת צריכה להיות מאוד כנה עם עצמך, ולהתנתק לרגע מהתדמית של האישה שיולדת באופן מסויים שבנית לעצמך. את חייבת לעצמך מעל הכל לדעת למה בדיוק את מוכנה ולמה לא, ומה יהיה יותר מדי בשבילך. אחרת תיאלצי להתמודד עם השאלה הזו בלידה עצמה. את לא חייבת להתאים לתבנית מסויימת של לידה רק בגלל שאת מנהלת אורח חיים "טבעי", או "בריא". את אישה, עם אופי וכוח וגוף ומבנה אנטומי מסויימים, ותעצומות נפש ועמידה בכאב עד סף מסויים ואין מי שמכיר אותך יותר טוב ממך. אני זוכרת שגם אני החלטתי חודשים ארוכים לפני הלידה ללדת בלידה טבעית וגם הכנתי את כל סביבתי לזה. ובסופו של דבר היו לי שלושה ימים של צירים שכמעט ולא קידמו לשום מקום. וכשהגיעה המיילדת שלי ושאלה מה בתכנית, ראיתי שהיא בסוף משמרת ועייפה וגם דבר ראשון חיברה אותי למוניטור והשכיבה אותי על הגב. והבנתי שגם אני תשושה לגמרי ולכן עניתי שאני מבקשת אפידורל. וראיתי את האכזבה על הפנים של ודים, אבל כבר לא יכולתי לעמוד בכל זה לבד. החלטתי על טובתי מעל כל מה שיחשבו עלי אח"כ. ומעל כל מה שאחשוב על עצמי. ואני חושבת שזה מה שאעשה גם בלידה הבאה. ואני ממליצה לך מאוד לעשות כך גם כן. וזה לא משנה אם טובתך ומה שאת יכולה לעמוד בו הוא "רק" ניתוח קיסרי, או "רק" לידה עם אפידורל או פשוט לידה בבית חולים. בסופו של דבר הלידה שלי עם האפידורל היתה נפלאה וחשבתי על עצמי רק דברים טובים אחריה והרגשתי גאווה גדולה. אבל עדיין סיפרתי לכל הסביבה שבסוף האפידורל הפסיק להשפיע והרגשתי את צירי הלחץ, מה שהיה נכון, אבל מטריד אותי שזה הפרט שהדגשתי מכל הלידה כדי שבכל זאת אעמוד במשהו בציפיות של הסובבים אותי ושל עצמי. אני מקווה שאת לא לוקחת את דברי כשיפוטיות יתר, כי אני מאוד מבינה מאיפה את באה כשאת מנסה לדמיין את חוויית הלידה המושלמת שלך. ובכל זאת אני חושבת שמגיעה לנו גם ההבנה של עצמינו כשאנחנו לא עושות דברים בצורה האידיאלית בעינינו. בסופו של דבר, החשוב מכל הוא שתחבקי תינוק ריחני ובריא.

 

[עינבלית]

תודה- עשית לי סדר בראש!

יש בזה באמת משהו, כי חלק מהפחדים שלי הם מבית החולים, שיחטפו לי את התינוק, שיגרמו לו נזק, שלא יתנו לי אותו (כבר עמדתי 3 שעות בפתח התינוקיה הנעולה כשליה בפנים והציצים שלי בוכים איתה- "כי יש עכשיו בדיקת רופא"- אז אני באמת לא סומכת עליהם). הלילה כבר חלמתי חלום שהסתיים בלידת התינוקי שלי, עברתי את צירי הלחץ והצלחתי ללדת ואגינלית. התעוררתי בתחושת רווחה אדירה. כאילו שהייתי חייבת לחלום שזה קורה כדי להאמין שזה יתכן. לא כזה משנה לי אם בבית או בבי"ח, העיקר ביות מלא ושלא יתנו לו חיסונים, אנטיביוטיקה לעיניים ועוד מרעין בישין. ושאניק אותו. נשימה עמוקה.

 

[שרון של לוטן]

זה כבר הרבה יותר פשוט

כי אפשר לברר מראש ולהחליט מה התנאים שבהם את מוכנה ללדת. אגב, שמעתי לאחרונה הרבה דברים טובים על בית החולים זיו בצפת וגם על חוויית לידה מאוד מיוחדת בבית החולים האנגליקני בנצרת (בו בכלל אין תינוקיה והמיילדות לא יודעות ליילד עם אפידורל). אם מתאימות לך האופציות האלו מבחינת מרחק, כדאי לברר: שרון של אייל וליאור מתנדבת בזיו כמדריכת הנקה, ו-א אוהל ילדה בנצרת. את יכולה לנסות למצוא פרטים על הלידה שלה בפורום הנקה. ויופי שהחלום הלילה הוביל למקום טוב!

 

[נסע ויוּד]

שני דברים

מה עם מרכז הלידה בלניאדו ?

אני ילדתי את יהב ברמב"ם בקיסרי מוזמן. הוא לא קיבל חיסונים, לא קיבל אנטיביוטיקה, ולא קיבל בקבוק אחד. להפך, כשיצאתי מהתאוששות הביאו לי אותו עם יועצת הנקה. לא שאני ממליצה לך על רמב"ם, אני רק אומרת שאם בי"ח כזה מרובע מוכן לקבל את מה שאת דורשת (בכתב אגב), אז יש סיכוי בעוד הרבה מקומות.

 

[תפי]

עינבל

את ממש מתארת את הפחדים שהיו לי. את עוז הביאו לי רק אחרי 24 שעות!!!! לצערי בגלל חומר שקבלתי יכולתי לקום מהמיטה רק אחרי 24 שעות. פחדתי כל כך ששוב יהיה נתק ביני לבין התינוקת שהחלטתי ללכת ללידה רגילה, למרות הפחד העצום שהייתי שרויה בו. לבסוף שוב היו סיבוכים בסוף ההריון ולא הסכמתי לעבור ילוד אלא ניתוח. אחרי ההתאוששות (שערכה די הרבה זמן כ- שעתיים וחצי בשל לחצי דם גובוהים) ישר הביאו לי את אריאל להנקה וזה היה כל כך מרגש. בלילה לא הסכמו להביא אותה להנקה, אבל נתנו לה ממזרק היא בקושי אכלה בבוקר כבר הגעתי אליה להניק אותה. וזה הדבר שאני עד היום לא יכולה לסלוח. אני באמת לא יודעת האם זה קשור למדיניות בית החולים או לאחיות בתינוקיה או לאסרטיביות שלנו. עינבל הטראומה שחווית בלידה של ליה כואבת מאוד והצלקות ישארו עוד תקופה ארוכה, אבל הפעם את הרבה יותר מודעת, מבינה ואסרטיבית ממה שהיית אז.

 

[נסע ויוּד]

כמה שאני מסכימה איתך !

יש בגן של עדי אמא אחת שהיא מיילדת. היא אומרת שחלק גדול מהנשים שמגיעות עם תוכנית לידה מסודרת, מתעקשות על בלי אפידורל (ולא לגמרי יודעות מה לעשות עם זה), בסופו של דבר יולדות בעזרת ואקום. ולמה? כי הן כל כך מאוכזבות מעצמן שהן לא מתפקדות

. אז זהירות עם הציפיות הגדולות מעצמך, שלא תבני לך בור של אכזבה.

 

[ציף שלי]

מוכר... גם אני מפחדת מאוד

למרות שהלידה של ישי הייתה מהירה יחסית ויצאתי ללא תפרים וחתכים, כאב לי מאוד!!! הייתי עם אפידורל אבל הוא לא השפיע בצירי לחץ. אני מקווה שהלידה הנוכחית תהיה לא יותר גרועה

ברור שבסוף כל מה שחשוב הוא להחזיק תינוק בריא בידיים

 

[תפי]

כל כך מוכר

גם לי היו המון סיוטים ופחדים בקשר ללידה הזאת. בעיקר חלומות שבהם חזרתי לחדר הלידה. אני שמחה לספר לך שאחרי ניתוח הפעם לא היו לי חלומות בנושא. מה שעזר לי להתמודד עם הפחד היה נשימות עמוקות כל יום, התמקדות במקום רגוע (מעין דמיון מודרך). עינבל אני מאחלת לך שהלידה הפעם תהיה חוויה מתקנת. יפעת

 

[ח ת ו ל ה פרסית]

אישך והמיילדת צודקים מאוד

ללידה ראשונה הגעת בלי לדעת ולכן לא היתה לך סיבה לפחד. הבעיה היא שיש לך נסיון רע ועכשיו יש לך זכרון מוחשי שנותן לך משהו לפחד ממנו. לדעתי אם תתאמני עם האפי-נו ותראי שאת מצליחה עם הבלון (זה לא כל כך קשה בכלל) אז יהיה לך משהו אחר להאחז בו, חוץ מהפחד ממה שהיה בלידה הראשונה. לגבי עיגול הסול, לא רק שזה רק 10 ס"מ, בפועל ראש של תינו הוא בעל צורה משתנה, אז את יכולה לדמיין אותו מתגמש קצת בשביל לעבור באגן ובנרתיק. לא יודעת אם זה יעזור אבל אני עוד מקרה שלא נחתך ולא נקרע - ממש לא מחוייב המציאות, בעיקר אם המיילדת עוזרת לזה, עם שמן שקדים ועיסויים. (אגב, יש לך סיפור לידה? אני לא מכירה את הסיפור שלך אבל הבנתי שנגמר בקיסרי).

 

[אמאאור]

אני שמחה לשמוע שאת עושה עבודה עם

פחד. אני שמחה שאת מוצפת, כי זה אומר שאת לא מדחיקה. מי שמדחיקה, ומצליחה איכשהו לא להיכנס למקומות האלה, הרבה פעמים מוצפת ב"בום"|פצה| גדול ממש לקראת הלידה או במהלכה, כי מתישהו הדברים האלה יוצאים החוצה (אפקט של סיר לחץ). אני רוצה לומר לך כמה דברין, ואם צרתי, נוכל לפתח אותם: * היולדות הכי "טבעיות" בארץ, אלו שהן היום מיילדות או מובילות בתחום המיילדות או ההכנה ללידה, עברו בעצמן חוויות קשות בלידה ראשונה וחוויות מתקנות בלידה שניה. תסתכלי על הסיפור של גילה רונאל או נעמי גטניו. אחת עשתה קיסרי ואחת לידה סופר-אפידורלית לפני הטבעית. המיילדת שאני למדתי אצלה להיות מדריכת הכנה ללידה - ילדה 3 פעמים בקיסרי, אף פעם לא ואגינלי. מה נאי מנסה לומר? - שיש סיכוי טוב לחוויה מתקנת, אם תסכימי לעבוד על עצמך ועל הפחדים שלך, ותגיעי עם מוכנות אחרת ללידה. * תעבדי עם אפינו. זה נותן המון ביטחון, המון חוויה של תשומת לב לאיזור הנרתיק, לאיך זה מרגיש בפנים, ליכולת של הפרינאום להתרחב, לחוויה של ללחוץ משם משהו. ככל שיהיה לך יותר ביטחון ביכולת שלך ובגוף שלך שאת יכולה, כך זה יהפוך למציאות שלך. * תשקלי בחום את הקורס של "דבש מסלע". זה מחשבה לטווח הרחוק יותר. * הכאב - נכון, הוא גדול וחזק ולפעמים גם נורא. אבל - הוא תחום בזמן. לידה זו לא חוויה שנמשכת נצח, למרות שזה לפעמים נדמה ככה. זה נגמר, ועובר, ואחרי שיולדים ואגינלית, את בהתאוששות מלידה רגילה ולא מניתוח, ויש לזה המון משמעות על הרבה תחומים. * ועם הכל - גם אם יהיה קיסרי, מתוך מקום של בחירה, זה לא דבר רע. קיסרי זה אמצעי. נכון, פחות סימפטי, אבל מה שיותר חשוב הוא אמא בריאה ותינוק בריא. את יכולה לדבר עם "יעל של שניים", שאחרי קיסרי אחד התכוננה לטבעית ובסוף בחרה בקיסרי נוסף (תקראי את סיפור הלידה, הוא נהדר). את יכולה לדבר עם נשים שעשו ויבאק מוצלח, כמו יולי154, tonti ועוד - ולראות שזה אפשרי. גם הלידות שבהן מתארות נשים "איבוד שליטה" על עצמן, שהוביל להתערבויות רפואיות קיצוניות, כמו ואקום או ניתוח. טוב, ניסיתי לזרוק רעיונות, יצא לי קצת ארוך.

 

[POOH*]

כן ... מוכר....

לי בתחילת ההריון היו המון חרדות ופחדים שעלו וגם חלומות מטרידים שרובם היו קשורים בקשר ישיר ללידה של גיא וחלקם באופן עקיף. מהר מאד הבנתי שאין סיכוי שאני יכולה להגיע ככה ללידה. ופשוט הלכתי וטיפלתי בזה.. בשיחה וגם בדמיון מודרך וגם כמובן בהרבה עבודה עצמית... מומלץ בחום... במקרה שלי למרות שהייתי סקפטית זה עבד.. ועכשיו הפחד הכי גדול שלי מהלידה זה שהמיילדת תהיה בדיוק בלידה אחרת [ושהוא יתעקש להיות במצב עכוז...]. אז לדעתי תמצאי דרך לעשות עם זה משהו.. ואני לפחות הרגשתי שכמה ישותר מוקדם יותר טוב - כי דברים ממשיכים לעלות לאורך כל ההריון ונראה לי שיותר קרוב ללידה בטח יעלו עוד... וכמובן שתהיה לך לידה קלה.. [רק לא באותו זמן איתי..] POOH

 

[lulyK]

../images/Emo24.gif מוכר, מכיוון אחר (אבל דומה)

אצלי זה סובב סביב ההנקה (לא בחלומות, ככה בהקיץ). הגעתי לאיזו השלמה עם עצמי שגם אם לא אניק את התינוק הבא - זה יהיה בסדר. לא על זה תיפול או תקום האימהות שלי. לי נשמע (ואני מקווה שאני לא חוזרת על דברים שנאמרו) שאת מפנה את כל האנרגיות כדי ללדת בלידה טבעית-מעצימה-מתקנת. אולי כדאי להשאיר מקום גם לשאר האופציות?

 

[lulyK]

וכמובן שחזרתי על דברים שנכתבו

 

[שרון של לוטן]

עד שלא כתבת לא חשבתי על זה

רק מראה על גודל ההדחקה... אבל גם אני החלטתי תאורטית להרפות מעניין ההנקה. אני אפילו מנסה להחליט מראש שאין לי סיכוי להצליח ולפתח אדישות כלפי הנושא. מאחר והוסכם מראש ביני ובין השותפה שלי שכשיום אחד יהיה לי תינוק טרי ותגמר חופשת הלידה, אוכל לבוא עימו לעבודה, שאלתי אותה מה יקרה אם גם בפעם הבאה לא ילך לי עם ההנקה ואאלץ שוב לתת תמ"ל. מה היא ענתה? זה רק יראה לכל האמהות שמגיעות לקליניקה שכולנו בני אדם. והוסיפה שאין לי מה לדאוג. אישה מופלאה.

 

[מאז]

נו, וראיתי ששאלת אותי

על הקורס של דבש מסלע, שעשינו בשבוע שעבר. ונשמע לי שיכולה להיות לך שם חויה מאוד חזקה, שתתן לך כוחות למחשבות אחרות, חיוביות יותר, על הלידה. אני מצרפת לך קישור לאתר שלהם. אנחנו היינו בקורס הזוגי, אבל, כפי שתראי, יש עוד אופציות. לגבי הבאת הפיצקולית אתכם - בלי בייביסיטר צמוד (למשל הורים שיבואו לנופש בגולן באותה הזדמנות) אי אפשר. אנחנו השארנו את הפשוש אצל ההורים שלי, וזה היה נהדר מבחינתנו- גם מבחינה זוגית, וגם מהבחינה שהרגשנו שהנה אנחנו נותנים את תשומת הלב הראויה לבחורון שבבטן, בלי שאחיו המקסים כל כך משכיח מאיתנו את הנס הנוסף שמתרחש לו. אם יש לך עוד שאלות, אל תהססי לשאול אותי.