פחד מילדים

[אמיר אבוטבול]

פחד מילדים

חשבתי לשים את זה באוף, מאחר וזה אוף החקירה הפולשנית של גאטו'... מצטער גאטו, אין לי שאלות פרט למתי את עוברת לצמחונות? ועכשיו לנושא: אחד הגורמים שלי להמנע מילדים, הוא הפחד מכישלון. במיוחד אני כאיש עקרונות, לא אצליח לקבל סטיה של צאצאי מדרכי. אני יודע כי לא אקבל את העובדה כצאצאי יתחיל לאכול חיות לדוגמא. או לחילופין, מה מרגישים ההורים של רוצחי דרק רוט? אני לא חושב שהם חינכו לא נכון, אבל אני חושב שהבנים בגדו. הרגשת הפחד מ"בגידת" הצאצאים ממש חזקה. ללא ספק היא חישוב נספר אצלי. פחד שלישי שלי מילדים, הוא פחד מתינוק לא בריא. בעבר כשרציתי ילדים (אפילו מאד ואףלחצתי על זוגתי דאז להתחיל), היתה לי טראומה שפתאום יוולד לי תינוק מפגר לדוגמא. ילד כידוע זה לא פיקניק, אבל ילד עם פיגור זה עלול להיות זעזוע רציני לחיים. אצלכן? זה שיקול? עלה בכלל?

 

[Cat79]

אחד השיקולים החזקים

אני לא יודעת אם אצליח לתת את עצמי בשבילו 24 שעות, לוותר על החופש שלי ואני תמיד אומרת שכל פאק באישיות שלנו או בהתנהגות שלנו יכול לגרום לו לטראומה. מה יקרה עם הסרטים בגיל ההתפגרות שלו? ולכישלון בחינוך? ואם הוא יצא לי נרקומן או אנס או רוצח ואני לא חושבת שזה קשור לחינוך שלי, אולי הוא לא יהיה בעל בטחון עצמי מספיק בשביל לא לתת ללחץ חברתי להשפיע עליו....

 

[elley]

אצלי ממש לא.

לו היה לי צאצא, לא היה אכפת לי אם הוא דומה לי או לא. דוקא הייתי שמחה יותר אם היה יוצא יותר כמו עצמו. החוכמה היא לתת להם כלים, ולאפשר להם להשתמש בכלים האלה בעצמם. רוצח? אנס? ילד פגוע? לא יודעת. בכל מקרה זה הילד שלי, ואני אוהב אותו. רק שלא יהיה לי ילד, מהסיבה הפשוטה שהם ממש לא מעניינים אותי. בדיוק כמו שביוכימיה מולקולרית לא מעניינת אותי. רק פחד מכשלון מונע ממך לעשות ילדים? ומה עם לשנות עבודה? להתחיל פרויקט חדש? לקנות אוטו? כל אלה יש בהם גורם של כישלון פוטנציאלי. אז מה, אתה לא חי, כי אולי לא תצליח? נראה לי מגביל ביותר, ולא רק בקטע של ילדים. שלא לדבר על זה שאתה מפספס המון ידע בגלל הפחד הזה. אחד הדברים המלמדים ביותר זה דוקא כישלון. לפעמים כדאי להכשל במשהו, כי זה יתן לך צ'אנס ללמוד דברים (גם ובעיקר על עצמך) שלא היית יכול ללמוד אחרת. נראה לי חבל לפספס את זה. בשביל העשרה עצמית.

 

[אמיר אבוטבול]

לא זו הסיבה לאי רצון בילדים

הסיבות שלי הן אלו שגורמות לפורום להראות רע:חוסר חיבה לגזע האנושי המזיק האלים והגס (תמיד מי שנכנס לפורום מחליט כי הכי קל להכנס בנו דרכי ורואה בי דעה ייצוגית). הפחד להכשל בחינוך, בהתווית ראיית עולם הוא שיקול שייתכן והייתי מתגבר עליו אם הייתי מעוניין בילד. כשהייתי מטפל בבתי ילדים, ממש נפגעתי אישית שהילדים "שלי" עישנו או משהו דומה. אגב, אני לא פוסל אימוץ בל ילד (מבוגר, מאלה שבמוסדות ואף אחד לא רוצה כי "הם לא תנוקות").

 

[גאטו נגרו]

אני מעריצה כל מי שמאמץ ילד כזה.

 

[גאטו נגרו]

אני חושבת שמה שאמיר התכוון להגיד

זה שבמקרה של גידול ילדים, כל כישלון של ההורה גורם נזק לילד, ובעצם הורס לילד את החיים, כך שמחיר הכישלון כאן הוא יותר גדול, וגם מי שמשלם את המחיר הוא בעצם הילד. אני מסכימה עם אמיר שזה מפחיד יותר מאשר כישלון שאני אשלם עליו את המחיר, גבוה ככל שיהיה. בעצם אני חורצת גורלות, וזה די מפחיד. כן, יש בטיעונים שלך גם דברים שאני מזדהה איתם. בעצם הסיבה העיקרית שלי היא פן אחד של הדברים שאמרת - אני לא רוצה להביא לעולם ילדים, כי אני חוששת שאחד מהם יגיע למסקנה שטעיתי בעצם זה שהבאתי אותו לעולם... אני גם מסתכלת על הדברים שההורים שלי עשו, וחלק מהם היו טעויות, אבל הם חשבו באותו זמן שזה הדבר הנכון לעשות. אני חושבת היום, אילו הייתי אני במקומם איך הייתי נוהגת? האם הייתי בוחרת כמו שהם בחרו, או בדיוק ההיפך? האם בסופו של דבר זה היה נכון או לא? הרבה אנשים מגדלים את ילדיהם בצורה הפוכה בדיוק לצורה שבה גידלו אותם, מתוך נקודת מחשבה דומה. העניין הוא שרובם טעו לא פחות מההורים שלהם... בתור מישהי שכן רוצה לגדל ילדים, העניין הזה מטריד אותי מאד.

 

[אמיר אבוטבול]

שני מקרי רצח שקרו בארץ מאד מטרידים

אותי. דרק רוט ואסף שטיירמן. עם כל האיבה שיש למשפחות הקורבנות כלפי הורי הילדים (לשעבר) הרוצחים, אני לא מאשים אותם. הם היו בגדול ממה שנקרא משפחות טובות. אני כהורה הייתי משתגע עם איזו שריטה, שללא ספק לא קשורה לחינוך, היתה גורמת לבני לרצוח. אמא של אסף רעי חורב, אני מניח, הפכה כל אבן בדרך חייו של בנה על מנת להבין איפה טעתה. אני חושב שהיא לא טעתה, אני חושב שזו דפיקות שלו. אז מה? היא תעזוב את הילד? תגבה את הרוצח? דברים מפחידים כהורה. לדעתי הורה מרגיש שיש לו שליטה ופתאום מגלה שהיא לא מלאה. נראה לי שזה מה שמפחיד אותי. שיעשה מה שהוא רוצה, כל זמן שזה נראה לי. ואגב, יותר מדובר פה באגו. אני יותר מפחד ששגיאות שלי יפגעו בי, לא שהילד ישלם את המחיר. אגו, שליטה.

 

[Kalla]

ייתכן ואתה צודק

אך לדעתי לא ניתן לדעת אם היא טעתה או לא, ואם כן - במה. בכל מקרה, אני חושבת שבלי קשר להורים, בהחלט יש משהו באישיות של אדם שמתכנן רצח בדם קר. יש הרבה ילדים בעלי חינוך קלוקל בעולם, לא כולם עוסקים ברצח להנאתם.

 

[elley]

../images/Emo45.gif

 

[elley]

אוקי, תגדירו "כישלון".

האם "כישלון" זה כשההורה אומר "אוקי, פה נכשלתי" או שהילד אומר, "אוקי, פה הם נכשלו". האם יש כזה דבר בכלל? ההורים שלי עשו הרבה מאד דברים שפגעו בי, למשל, ושאת חלקם הם מגדירים ככשלון שלהם וחלק לא. הדברים שהם לא מגדירים ככשלון מכריחים אותי לחשוב יותר עמוק על מה שנעשה, ולנסות לראות איפה היה פה כישלון, ויותר חשוב האם אכן היה. ודרך אגב, יש דברים שאני מגדירה ככשלון שהם שונים מהדברים שהם מגדירים ככשלון בגידול הילדים. ושמתי לב, שכשאני עוצרת וחושבת לעומק על הדברים שהם שלדעתי הם כישלון ולדעתם לא, ברוב המיקרים אני מוצאת השתתפות פעילה שלי בתוצאות, כלומר של "הילד". ובכלל, ברמה העקרונית, מהו כשלון בגידול? כשילד לא עומד בציפיות של ההורה? של החברה? של "המקובל" בחברה? כי להיות שונה (ואת זה אני ממש לא צריכה להזכיר פה לאף אחד) מהנורמה זה לאו דוקא דבר שלילי. ואם הילד מפתח או מאמץ השקפת עולם שונה מאשר זו של ההורה, למשל, זה נחשב כישלון? או דוקא הצלחה? ("הוא עזב את הדרך שלי" לעומת " הוא חשב כמו גדול, השתמש בידע ובכלים שנתתי לו על מנת לבחון את הדברים ומתוך סה"כ הידע שלו, בעזרת הכלים שיש לו, הוא הגיע להחלטה ועומד בה") אני חושבת שהגדרת הכישלון היא המפתח פה. יש הרבה מאד דברים שלא מצליחים כמו שרציתי או תכננתי, אבל הם לחלוטין לא כישלון. אם אני לא מתייחסת למשהו כאל כישלון, הסכוי שלו להיות כזה פוחת עשרות מונים. לדעתי לפחות.

 

[אמיר אבוטבול]

נתתי כמה דוגמאות

פחות סבירה: פשע. ירצח, יאנוס. יותר סבירה ובמקרה שלי מאד מפחידה: יאכל בשר. יעזוב את דרכי הסוציאליסטיות. זה מבחנתי כשלון שלא אוכל להתמודד איתו. יחזור בתשובה? דיינו, לא מפריע לי. לא כשלון כי זה לא חינוך שאתן בעד או נגד.

 

[VEGANiUM2]

../images/Emo45.gifבהחלט.

אם הייתי מביא ילד והוא יאכל בשר / יתעלל בכלב / או יעשה כל פשע בלתי נסלח אחר - לא הייתי יכול לאהוב אותו. אהבה היא אצלי כלפי תכונותיו של אדם, יש אנשים שאני לא מקורב אליהם גנטית ואני אוהב לפחות כמו את עצמי, ויש לי קרובי משפחה שאשמח לא לפגוש יותר בחיים. ומה בקשר לנקודה שלהביא ילד לעולם זה גם לכפות עליו מוות? הרי כל מי שנולד מת, ובסטטיסטיקה סיכוי טוב למוות כואב. טכנית להביא ילד לעולם זה גם בוודאות להרוג אותו, לא?

 

[prizman]

אני חושב ששאלת הגדרת הכשלון

של ELLEY היא שאלת מפתח. לכל אחד ברור שאם ילדו יהיה רוצח, פדופיל, שודד וכד' הוא ירגיש זאת ככישלון בחינוך. אבל זו נקודת קיצון שלא עליה הדיון. הדיון הוא יותר על עמדתו של מלח שלפיו אם ילדו יאכל בשר זה יהיה כשלון. מצטט מהזכרון. זוכר שפעם אמרתי להורי הדתיים "מה שאוכל להגיד לזכותכם הוא שגידלתם אותי לפתיחות מחשבתית". בספק אם מבחינתם אני כשלון. בטוח שלא יצאתי מה שרצו. אלו שני דברים שונים. עוד משהו: כמי שעסק בפיתוח, כשלון לא הוגדר כאי השגת התוצאה המקווה אלא כניסוי שאי אפשר ללמוד מתוצאותיו. כאן לדעתי ההבדל.

 

[אמיר אבוטבול]

מסיבות לא ברורות אני לא מכיר את

הוריך. אני אישית אידיאליסט חזק ומאד מאמין בדרכי. ייתכן והוריך "סתם" דתיים, כאורח חיים ולא לדוגמא חרדים שחורים ורבנים גדולים. מאחר ואני רואה בבשר רצח, מפה שצאצא קורניבור אולי מקביל לכך שמדתי לא היית הופך לחילוני כי אם לנוצרי ועוד מסיונר. לגבי הגדרת הכשלון שלך, במרה דנן, ילד כניסוי...

 

[magicgirl1983]

אני חייבת לציין שפה אני מזדהה איתך

אחד הדברים המפחידים בנוגע לילדים זו הבגידה שלהם בך. נכון הרבה תלוי בחינוך של הילד אבל גם באופי שלו וממי הוא באמת מושפע. לא מטרידה אותי המחשבה שלך של אם הוא יאכל בשר. יותר מטריד אותי אם הוא יצתרף לאיזו כת ששורפת חתולים בל"ג בעומר או שמא ימצא לעצמו תחביב של אינוס קטינות או בכלל... או שימצא לעצמו ריגושים בשדידת זקנות... יתמכר לסמים וינסה בקריזים שלו להרוג אותי.. או כשאהיה זקנה שהילד הבוגדני ישלח אותי לבית אבות זול ששם הרגל כבר חצי בקבר... שאנושל מרכושי כי הילד תאב בצע.. זה שיקול אדיר..וכנראה מהפחד גם אם בטעות יהיו לי ילדים הם לא יהיו רשומים אצלי בצוואה...אלא אם יוכיחו שהם בסדר..

 

[אמיר אבוטבול]

כמובן שצמחונות היא דוגמא אישית, אבל

אכן הפחד הוא "בגידה" בחינוך, בעקרונות.

 

[magicgirl1983]

הקטע הוא

שבגידה כזו יכולה לבוא בכל כך הרבה ווריאציות...שזה ממש מפחיד..

 

[gertrude]

פחד

אני מזדהה מאד עם הפחד השלישי שהעלת - הפחד שיוולד תינוק מיוחד. נראה לי מתבקש שכל אדם שעומד להיות הורה ישאל את עצמו כיצד יתמודד עם ילד מיוחד ובהתאם לתשובתו ישקול את המשך צעדיו. התשובה שלי לשאלה הזו היא שאיני מעוניינת (ממקום של חולשה, אני לא גאה בזה בכלל ומעריצה את אלו שמסוגלים) בחיים כאלו. ברור לי שלו היה לי ילד כזה הייתי אוהבת אותו ומטפלת בו היטב עד סוף חיי (או חייו) אך אני לא מסוגלת לקבל באמת את התסריט הזה, אני לא באמת רוצה אותו, אני לא ממש משלימה איתו, אני לא חושבת שאהיה מסוגלת לחיות איתו (עם התסריט, כמובן, לא עם הילד).

 

[גאטו נגרו]

פתחנו פה מכבסה?

אני מאד מזדהה עם מה שאת אומרת. גם אני מאד לא רוצה למצוא את עצמי מגדלת ילד הסובל ממום או מחלה קשה (גופנית או נפשית). אני לא יודעת אם זה בא ממקום של חולשה, אבל זה בטח לא בא ממקום של אומץ גדול. אני חושבת שצריך הרבה כוחות נפשיים כדי לגדל ילד כזה, ואני מעריצה כל מי שמסוגל ועושה את זה (וכבר כתבתי את זה כאן למעלה). אבל אני לא חושבת שכל מי שאינו אמא תרזה הוא בהכרח אדם חלש, או סובל מחולשה. אבל יש לי בעיה עם מכבסת המילים הזו: מה זה "ילד מיוחד"??? אני חושבת שאני הייתי ילדה מיוחדת! השימוש הזה במילה "מיוחד" אולי עושה חסד (ממש קטן, אבל אולי בכל זאת חסד, אם כי אני מאמינה שבסופו של דבר גם זה לא, כי המילה החדשה הופכת לעלבון בדיוק הקודמת) עם ילדים פגועים/חולים/נכים ועוד, אבל באותו זמן זה עושה עוול לילדים מיוחדים (לטובה) - פתאום אין דרך חיובית לתאר אותם! אני לא חושבת ש"נכה", "חולה" או "פגוע" הן מילים של עלבון. מצד שני, כמו שכבר אמרתי, שימוש במילים אחרות לא ימנע את העלבון - הרי בסופו של דבר השומע יודע בדיוק במה מדובר (אם לא היה כך, היתה לנו בעיה של תקשורת, לא?), וכך יוצא שהמילה המכובסת הופכת לעלבון באותה המידה, ושום בעיה לא נפתרה. טוב, ניסיתי לומר דבר אחד ויצאו שניים...

 

[gertrude]

לא מכבסת

אני ממש לא חושבת שהמלים נכה, מפגר, בעל שיתוק מוחין וכדומה הן עלבונות, להפך, כמה מבני משפחתי החביבים ביותר הם נכים ואנו משתמשים במלה זו על בסיס די קבוע (מה שכן, אני מתנגדת נחרצת לשימוש במלים הללו לצרכי הטחת עלבון או קללה). השימוש שלי במלה מיוחד לא בא לכבס, אלא לאגד - במקום לפרוט אחד לאחד את סוגי הנכות השונים האפשריים (ומדובר בעשרות רבות), אני מוצאת מלה אחת כדי לתאר את כולם. את צודקת שהייתי יכולה באותה מידה להשתמש במלה "פגועים", אבל אני פחות מחבבת אותה. לא נראה לי שהילדים המיוחדים הבלתי פגועים צריכים לחשוש ממעמדם ומאיבוד התואר ואני גם לא רואה את הבעיה בניכוס מלה יפה לתיאור נכויות. הדבר דומה להחלטה להשתמש במלה "עליזים", למשל, לתיאור גייז במקום "מתרוממים", בסוף המלה החדשה התקבלה והיא כבר לא נשמעת לנו צבועה, מתחסדת או מעושה, וגם הסטרייטים השמחים (שבוודאי כולם תיארו אותם בעבר כ"עליזים") מצאו דרך אחרת לתאר את עצמם. מלים לשלמים בגופם, השמחים והבריאים לא חסרות.