פחדים וילדים
היי אמיר אני מזדהה עם חלק מדבריך. * לגבי סטייה מדרכי,אני בהחלט מקבלת כל 'סטייה' אם היא עושה טוב לבן אדם כל עוד לא מדובר בלפגוע פיזית ו/או נפשית באחרים . למשל,אם ילדי יצטרף אל משמרות הצניעות של בני ברק אחרי שחזר בתשובה ו/או יבחר להתנתק ממני אמו החילונית כי אני 'מביישת' אותו,אני מאוד אכאב. אני אקווה בכל מאודי שהחינוך שהשתדלתי לטעת בילדי (שלא יהיו!),קרי: סובלנות קבלה וכבוד כלפי השונה באשר הוא,ימשיך גם אחרי ההתחרדות,שהרי לא חסרים חוזרים בתשובה שבזים לחילוניותם לשעבר ומתנתקים מהוריהם. *לגבי הרגשה של פחד מבגידת הצאצא/ים, אני די מזדהה עם מה שמג'יק גירל כתבה,שישנן כל כך הרבה וריאציות אפשריות לבגידה מצד הצאצאים שזה מפחיד... שהרי אין לנו באמת שליטה על טיב אישיותם ו/או נסביות החיים שיהיו להם... * לגבי הפחד ללדת ילד שהוא נכה זה בפירוש אחד מ(תת) הסיבות שלי לאי רצון ללדת ילדים. (סיבת הגג לתת סיבה זו היא פחד מלהכניס לחיי עוד מימד של חוסר שליטה ולדיה והריון זה מימד מאוד מובהק של חוסר שליטה אחרת לדעתי לא היו כל כך הרבה בדיקות שנועדו לנסות ולצפות את גורל ההריון/היילוד). איזולה בלה
