מקווה שביקור בבלגיה יצליח לשנות את דעתך
בנוגע לכך ש"רק מתפוחי אדמה יוצא דרדלה". היינו 10 ימים בבלגיה. שם טוענים לכתר הממציאים של הצ'יפס. בהתאם לכך אין כמעט אפשרות לברוח ממנו. בכל ארוחה איכשהו תקבל אותו כתוספת, בין אם קשור או לא קשור (ועם כל הכבוד למול-פריט אני לא מוצא שום סיבה לחבר צ'יפס עם מולים). אחרי כמה ימים כאלה כבר נמאס לך לראות צ'יפס. אבל...........
לא היתה פעם אחת שקיבלנו צ'יפס שהיה פחות ממושלם. לפעמים מושלם פלוס. לפעמים מושלם מינוס. אבל מושלם. לא מדובר על צ'יפסים דקים כמו של מקדונלד'ס (שלסוגם אגב אני מסכים שהם מאד מוצלחים). מדובר על צ'יפסים קצת יותר עבים שאפשר בפירוש לראות מה יש בפנים. ובפנים יש תפוח אדמה. וזהו. איזה זן אין לי מושג. טיגון בודד. טיגון כפול. עם הקפאה. בלי הקפאה. אין לי מושג. אבל הם תמיד, תמיד - היו פריכים מאד מבחוץ ורכים מבפנים.
אבל רכים במידה. לא מסמורטטים. לא עם בעית אימפוטנציה. צ'יפס כמו שצ'יפס אמור להיות.
באמסרדם בדוכן המפורסם קיבלנו צ'יפס בדיוק כזה. רק בקונוס עם הרטבים הידועים.
אני לא בא לפסול דרך אחרת להכין את אותו דבר. אבל זה לא נכון לומר שמתפוח אדמה נטו חייב לצאת צ'יפס רופס. בארץ - זה ברוב המקרים מה שמקבלים, במיחד במסעדות הפחות מוצלחות. בבלגיה, בהולנד - זה בדיוק מה שמקבלים. וזו גם הסיבה שהדוכן האמור מתהדר בכך שהוא צ'יפס הולנדי. לא צ'יפס-שיפודיות-מצוי-של-ארץ-ישראל שגם אני מעדיף כבר את הצ'יפס של מקדונלדס עליו, אלא צ'יפס צ'יפס. כמו בארץ שבה המציאו אותו.
בנסיעה הבאה לבלגיה, בין המולים לבין הפרלינים של הקינוח - מקווה שיהיה לך מפגש מוצלח עם צ'יפס מוצלח שנעשה, הפלא ופלא, מתפוח אדמה ושמן.