אני קצת עצוב.
נמנע כמו לפני יותר מ18 שנים, נמנע, או מנסה להמנע מלהיות בפחד גדול. די עצוב לי.
שמעתי על הפיגוע, והיו לי הרבה טלפונים שהתעוררתי. (הייתי צריך לקום ב 13:00 לפסיכיאטר, בסוף קמתי ב 16:00- ופספסתי גם אותו, (פגישה ב15:30 או ב14:30- וגם בדיעבד, פספסתי את פרוייקט ברכה מכל הלב באיכילוב, במיוחד לנפגעי הפיגוע.
יש לינק לכתבה ב Y-net?
לא רואה חדשות, ולא קורא חדשות באופן בסיסי, אז לא ממש ראיתי כל כך פרטים על האירוע\פיגוע.
די עצוב שקורים דברים כאלו, לפני מהפכה של אהבה
אוטופיה , שתבוא בכל מקרה בעתיד הכנראה רחוק.
אומרים שהמשיח, יכול לבוא אחרי מלחמת גוג ומגוג, אבל יכול לבוא גם בטוב,
תלוי בבחירות שהאנשים עושים, בתור יחידים, וגם ככלל כל האנושות.
אלון ארד, גם פורומיסט, וגם מהפכן של אהבה,
=]
