פיה.......
אני בעצם לא יודעת איך זה בשד... יודעת רק איך זה להיות עם חלק של מח שנשאר שם, אצל המנתחים... יודעת גם שמלווה לכל התהליך לא מעט רגש, שבסופו של דבר, אצל כולנו דומה... אני עדיין מבכה את הימים שיכלתי לזכור שמות (מה שקשה לי מאוד היום), עדיין מרגישה קצת "מוחלשת" פיזית, אבל אני יכולה לומר בריש גלי שאני אישה מאוד חזקה, מאוד אופטימית, מאוד אוהבת את החיים, את האהבה, את השמחה האינסופית בה התברכתי, עימה אני מצויידת גם בימים קשים... אז בא לך גם לדבר על הרגשות? על הבלבול? על המחשבות?...? אור ואהבה. אילת.