פיה ומכשפה - בהצלחה בניתוח !

תודה מקסימות. שיחררוני לישון בבית.

מחר וואליום על הבוקר.מורפיום בבוהוריים ולסיום סיומת וולטרן.נכנסת בריאה בלי תרופות מי יודע איך יוצאת נראה לי - well done
 
נורא שמחה לשמוע ../images/Emo152.gif

הכי טוב בבית. כי כמו שאת יודעת, בבית חולים יש רופאים, וחולים, והמון מחלות וגם גועל נפש של אוכל (איך הם מצליחים ככה להוציא את הטעם מהאוכל... זה כנראה כשרון...). תרגישי טוב ותתאוששי מהרררר
לילה טוב
 
חזרתי מעט המומה מהאין שד

ומקווה שגם אין סרטן. תוצאות סופיות עוד עשרה ימים.
 
ובכן

זה קצת כמו לידה שבה מפרידים את הבטן שהיתה איתך תשעה חודשים ומעבירים אותה לחדר תינוקות. כאן הפרידו את השד שליווה אותי שנים, שהזין את ילדי הקטנים, שהיה חלק פעיל ביצירת הקשר הראשוני איתם שסיפק חום ואהבה גם לאבא שלהם... היה זה אחד השדיים שהיה לו חבר נאמן השד השני שצפה בו נמצץ ברגעי תשוקה, שצפה בו נמעך ברגעים פרועים של סקס לוהט.וכעת השני נותר לבדו לבדו.בלי תחרות. אני חשה אבל מסוים מצד אחד על אובדן חלק מגופי ומצד שני שמחה גדולה על כך שאולי מיגרתי את הסרטן בזמןןןןןןןןןן.
 

נאן

New member
פיונת יקרה../images/Emo24.gif

היי זה באמת כמו לידה מחדש בהבדל אחד שחלק ממנו נאבד. מצד אחד מקבלים חיים חדשים ומצד שני משהו בגוף שלך נעלם. המצחיק שלקח לי לתפוס את זה חודש אחרי הניתוח כאילו עברתי הדחקה מסוימת לגבי כל התהליך. כשקראתי כמה סמ הורידו ונגשתי מול המראה ופתחתי את החולצה זה היה שוק שזה באמת לא יהיה החלק הזה ממני שם. והדרך ארוכה יקירתי. כמו לסמן וי לאיזה מטלה שצריך לעבור.זה טוב אומנם קשה מה שאת חווה אבל זה טוב שאת לא מדחיקה. לי כרתו רק חלק ממנו והיה לי קשה לראות את הצלקת את הבור . כשהלכתי פעם ראשונה לקנות חזיה ולא נתתי רק למוכרת מבוגרת לראות אותי. ושום דבר לא הסתדר לי והדמעות ירדו חת ושתיים בהבנה שמשהו חסר. והמוכרת שיצאה מגידרה הסברתי קשה לי לקנות חזיה אני לא מרגישה סקסית היום. ונעלמתי לי.הדרך היא ארוכה להחלמה וכמו שאת אומרת מקוה שתפסתי את זה בזמן ואני אחיה עוד הרבה זמן. היו לי היסוסים כל זמן הקרנות עם היתי צריכה להוריד את הכל וזהו. ההקרנות היו קשות לי, לא כולם רגישים כמוני נשרפתי בכל השד. וחשבתי לעצמי שמה שנשאר מהשד זה כבר לא שלי מי מסתכל על צלקות הכויה הזו. אבל ביום חמישיהאחרון בהקרנה האחרונה ועם צלקות וכויה ענקית אמרתי למכשיר ההקרנה שלום ותודה שרפת את שוקי(הסרטן שלי) ועכשו אני יכולה לחייך. עם היה גיהנום אז אני עברתי אותו יש לי קבלות שמעידות על זה. מה זה כויה לעומת כל החיים שקבלתי? אני מחזקת לך את האצבעות גם של הידים ובטח של הרגליים שתחלימי מהר. וככה גם לכולנו כאן נאנוש .
 
אני עדיין עם הנקז וממש אופטימית

אני אלך לרמת אביב להזמין לי פרוטזה ברגע שהאזור קצת יבריא. גם לי יש עור עדיןןןןןן ביותר. אבל כמו לכולנו נשמה עדינה עוד יותר. עברתי את ההר הזה מעניין מה יהיה ההר הבא. אני שומרת על אופטימיות זהירה. ושיהיה לכולנו שבוע נפלא עם הרבה רגעי אושר.
 

מזי א

New member
החלמה מהירה

וכל טוב, העיקר שאת אחרי הטראומה של לראות רק שד אחד מאוד בעיתית, אבל עוברת מהר מאוד כולי תקוה לתשובות תקינות בעוד 10 ימים
 
כל יום קצת

וכל יום ביומו. בצעדים קטנים ונחושים. ככה עוברים את ההרים האלה, ופתאום הם הופכים לגבעות ובליטות עפר ואבנים קטנות ולא משמעותיות. אני ממש שמחה שאת באה לשתף אותנו ומקווה שתמשיכי לבוא לספר לנו איך את עוברת את כל ההרים האלה. תרגישי טוב והחלמה מהירה גלי
 

bali

New member
מנהל
בנות אני עם דמעות בעיניים ../images/Emo7.gif

כל הכבוד לכן על הגבורה ועל זה שעם כל הכאב, והסבל אתן מצליחות לראות את האור החיובי בכל מה שקורה לכן (גם לך פיה וגם לך נאן)
 
לדעתי זה לא ענין של כבוד.

כשקוראים לחייל להתיצב למלחמה הוא מתייצב ונלחם.זה מקצועו ולכך הוא הוכשר כל חייו. מודה שאם הייתי קוראת את הדברים לפני השינוי בחיי הייתי דומעת. היום אני לא מרחמת על עצמי או על אחרים במצבי. רחמים אינם רלונטים בעיני.
 

bali

New member
מנהל
../images/Emo24.gif אני מבינה את מה שאת אומרת

אני אישית חולה בטרשת נפוצה ומתמודדת עם כל מיני מגבלות שקשורות למחלה, ובעצם, כשאני חושבת על זה, גם אני מגיבה כמוך - צריך אז צריך. אין ברירה אחרת אם רוצים להחלים. כשמסתכלים מבחוץ זה אכן שונה... אז אני מאחלת לך ולכולם פה בהצלחה עם כל הטיפולים והרבה בריאות.
 
פיה.......

אני בעצם לא יודעת איך זה בשד... יודעת רק איך זה להיות עם חלק של מח שנשאר שם, אצל המנתחים... יודעת גם שמלווה לכל התהליך לא מעט רגש, שבסופו של דבר, אצל כולנו דומה... אני עדיין מבכה את הימים שיכלתי לזכור שמות (מה שקשה לי מאוד היום), עדיין מרגישה קצת "מוחלשת" פיזית, אבל אני יכולה לומר בריש גלי שאני אישה מאוד חזקה, מאוד אופטימית, מאוד אוהבת את החיים, את האהבה, את השמחה האינסופית בה התברכתי, עימה אני מצויידת גם בימים קשים... אז בא לך גם לדבר על הרגשות? על הבלבול? על המחשבות?...? אור ואהבה. אילת.
 
אז ככה

אם היית רואה אותי, היית רואה אשה צבועה בצבעי מלחמה. כל צבע מסמל כישור שלמדתי בחיי,מיומנות שעוזרת לי. אדום- תשוקת החיים. ורוד- אופטימיות. כחול- רגיעת הגלים. לבן- הקירבה לאלוהים תחושת שליטה בגורלי. ירוק בהיר- חוש הומור. תכלת- אהבה לילדים. זהב- הערצת היום החדש. בורדו- דם מלכים. סגול- דבקות במשימה. אלוהים לא נותן אגוזים למי שאין לו שיניים. מצד שני די כבר עם האגוזים לא? אולי יעבור קצת לגלידה יותר מתוק וקל לעיכול.
 
למעלה