פיטוצין בהרחה.

[רוני של השלוש]

כששרלתי את המיילדות שלי

מה הסיבה מס' 1 למעבר לבי"ח אצלן, הן אמרו שזה לרוב לבקשת היולדת מחמת תשישות כאשר הלידה מתארכת מאוד או כשהן כבר לא יכולות לשאת את הכאב ואת זה שהלידה ארוכה כל כך. אז גם לי נראה כמו שאמרה צימעס - זה לא בהכרח המיילדת שמתווה את ההעברה. (אגב, אחוזי ההעברה שלהן מאד קטנים, אז כנראה שהן מצליחות לתמוך גם ביולדות ה"מתייאשות" בסופו של דבר).

 

[Manty]

אבל, ליולדת מותר ../images/Emo13.gif

ובכל זאת מסכימה. פחד וחוסר אמונה בגוף הם אויבי הלידה. ולכן הם הדברים החשובים ביותר שצריך לעבוד עליהם בזמן ההריון ולפעמים, גם בזמן הלידה. אישה שמגיעה ללידה עם פחדים וחוסר אמונה ביכולתה ללדת, יכולה ליצור לעצמה בעיות. ובכל זאת, הפתרון (של המיילדת) לא חייב להיות מעבר לבית חולים או זירוז. בספר של אינה מאי spiritual midwifery (שאגב, דווקא אינו נמצא בראש רשימת הספרים הממולצים אצלי

) המיילדות, כשהן רואות לידה מתעכבת, הן נכנסות לשיחות נפש עם היולדות, מכריחות את הבעל והאישה לפתור את בעיותיהם בזמן הצירים, ולפעמים פשוט מנערות את היולדות (

). הנקודה היא, שהן עובדות על הפחדים ועל שאר המטענים שחוסמים לידה ולא נכנעות לפחדים ולחוסר האמונה של היולדות. לכן, (למרות הארוגנס המעצבן שלהן), הן מציגות אמונה גבוהה יותר בגוף האישה מבחומרים ואמצעים חיצוניים. הנקודה שלי היא: מה בארגז הכלים של המיילדת. ברגע שמיילדת נושאת עימה זירוזים ומשתשמשת בשעון ככלי הערכה, היא מרגישה -לי- כלא מאמינה מספיק בתהליך.

 

[ס ו ל ה]

../images/Emo45.gif

 

[mise]

בלידה הקודמת שלה,

אותה מיילדת השתמשה בטכניקה שנראית לי קצת מסוכנת. נשמעת לי כמו טכניקה בית-חולימית. הילדה ישנה במשך 12 שעות רצוף אחרי הלידה ולא רצתה לינוק וגם לא ממש נענתה לנסיונות להעיר אותה (למה צריך להעיר אותה??), פשוט ישנה (הכל היה סדיר חוץ מזה, היא פשוט רצתה לישון). אז המיילדת פשוט הרימה אותה לגובה של חצי מטר (או יותר, גובה בית חזה של אדם ממוצע, עד כמה שזכור לי) ועזבה אותה. במילים פשוטות: זרקה אותה למיטה מגובה די גבוה ליילוד. אז הילדה התעוררה והמיילדת אמרה שהכל בסדר ואין מקום לדאגה. אני דוקא הייתי מתחילה לדאוג מהנקודה הזו. בכל אופן, יש לי דז'וו ללידה הראשונה שלי. אותה יולדת היתה המלווה שלי בלידה הראשונה. בלידה הראשונה, להזכיר, לא היו לי צירי לחץ, וצירים רגילים רדפו אחד את השני "ללא סערה" ולא היתה לי מנוחה בין ציר לציר. זה בדיוק מה שהיה ליולדת הזו, שהיתה המלווה שלי, בלידה שלה מלפני שבועיים. את הלידה הראשונה שלי אני לא מפסיקה לעבד. את הלידה השניה אין מה לעבד וכמו שצימעס כתבה פעם איפושהו "אין מה לספר". אני מרגישה שבחרתי לקחת חלק ממשהו פנימי שהיה במלווה שלי, בזמן הלידה הראשונה, ובא לי לדפוק את הראש בקיר. מה שאני לא מבינה, למה היא הסכימה לקחת פיטוצין בהרחה? היא הרי היתה בלידה שלי, היא ראתה שבסוף יולדים ואני עוד ילדתי בלי צירי לחץ, לה היו צירי לחץ, רק קצרים והראש היה ממש בקצה ונכנס ויצא בקצה הפתח (לא לגמרי יצא החוצה), חוץ מזה הכל היה סדיר. למה היה צריך לתת פיטוצין? לא ברור לי.

 

[debby12]

זרקה את התינוקת על המיטה? ../images/Emo2.gif

אוי ואבוי. באמת נשמע לי ביתחולימי קלאסי

לגבי הלמה-היא-הסכימה-לקחת -- אני מניחה שלא מספיק בטחה בעצמה ובתהליך.

 

[vashti72]

איזה סיפור מזעזע על התינוקת!

איך מיילדת עושה דבר כזה? ולשאלתך, לדעתי לפעמים מגיעים למצב שאת לא מסוגלת להגיע להחלטה מושכלת לגבי המצב, וכאן חשובה מאד הדרכה של המיילדת. שלפי מה שסיפרת זו לא מיילדת שהייתי מתקרבת אליה!

 

[רוני של השלוש]

כן, זה נקרא ספריי אוקסיטוצין

בהנקה משתמשות בזה נשים שמתקשות להגיע לשחרור חלב (למשל עקב ניתוח בשד, או טראומה). לא ידעתי שזה משמש גם בלידות... לא יודעת מה אני חושבת על זה (תיכף אני אקרא את שאר התשובות בשרשור ואחכים).