פייסבוק והעבודה

פייסבוק והעבודה


בעקבות ההודעה של קואלה וההערה הנכונה של נתלי בנושא - בוא נדבר על אחד הנושאים החמים ביותר בימינו: פייסבוק ועבודה.

פייסבוק יוצר בעייתיות בתחום הזה מלא מעט בחינות - החל משלב הקבלה לעבודה, כשיש מקומות עבודה שבודקים על המועמד בפייסבוק (ולא רק מבחינת איך הוא נראה), בהמשך בהשתלבות במקום העבודה עצמו - תמיד יש את מי שמרגיש לא נעים לא לאשר את הקולגה המעצבן או לעשות איגנור למנהל הצוות, ומהצד השני את מי שמרגיש מחוץ לעניינים כי לא קיבל הצעת חברות מכל חברי המשרד... נוספת לכך התופעה של אנשים שצריכים להישמר במה שהם כותבים בפייסבוק כי האח הגדול צופה (או לפחות הקולגות והבוס), כשלפעמים זה גם מה שהחברים כותבים - כי יכולים להגיב ולתייג אותך בתמונה בביקיני בזמן שדיווחת בעבודה שאת חולה.

אתם חברים של הממונים שלכם בפייסבוק? של קולגות? של לקוחות?
קרו לכם קטעים משעשעים או משעשעים פחות במסגרת יחסי העבודה הודות לפייסבוק?
 
אני אוהבת פייסבוק!


באמת, אני מאוד פעילה.

אני חברה של כל הקולגות והממונים בפייסבוק. לקוחות- ממש לא.
לא קורה לי שאני צריכה "להישמר" במיוחד במה שאני כותבת כי מישהו מסויים צופה, כי אני באופן כללי מאוד שמורה, ודברים אישיים כותבת בקבוצות פרטיות וסגורות ולא משהו שפתוח לנחלת הכלל. אני מכירה את הגדרות הפרטיות ויודעת איך לכתוב סטטוס מבלי שמישהו מסויים יראה, אבל לא ממש משתמשת בפונקציה הזו כי לא מרגישה צורך.

לגבי תיוגים- גם אם מישהו מתייג אותי זה לא יופיע לי על הוול לפני שאאשר את זה, ולכן לא ייתכנו אצלי "הפתעות" כמו שציינת.
 
פייסבוק ועבודה

בעבודה הקודמת, אכן הייתי חברה של כולם, כולל הבוסים.
בנוכחית, אני חברה של מעט קולגות, אבל לא של המנהלים.
לגבי סטטוסים, מאחר ואני נזהרת תמיד בסטטוסים אותם אני כותבת, והם כמעט ולא קשורים לעבודה, אז ממש לא אכפת לי שקולגות שלי יראו.
לגבי קבוצות שאני מעורבת בהן, או פעילויות כאלו ואחרות (למשל, פוליטית), אני לא מסתירה. כולם יודעים מה הדעות שלי, והעובדה שאני פועלת למען... (כולל תמונות בעיתון ובטלוויזיה)..

לגבי נושא של התיוגים. כל החברים שלי, קיבלו הוראה מפורשת שלא לתייג אותי. היחידה שמורשית, זו השותפה שלי לדירה.
מאחר ואני מעולם ולעולם לא אלך לטייל, כשאצהיר שאני חולה. (כל כך לא מוסרי בעיני), אז זה לא משנה.

כמו חרצית לפני, גם אני אוהבת את הפייסבוק. זו דרך שימושית מאוד, להיות בקשר עם אנשים קרובים ורחוקים, ומאחר ואיני יכולה בריבוי שיחות טלפוניות פרטיות במהלך העבודה, אני משתמשת בפייסבוק, כדי לדבר עם אנשים. (כמו אימי היקרה).
 

Alm0st Happy

New member
או, על זה דווקא יש לי הרבה מה להגיד


נתב"ג-
היינו מקבלים סידור עבודה כל יום שלישי, וזה כבר הפך למסורת שכל יום שלישי הייתי פותחת את הפייסבוק וכל הפיד שלי היה קללות על משרד כ"א. בתקופה שעזבתי היה מן סיפור כזה שהמשרד פתח יוזר פיקטיבי והוסיף עובדים, וכל מי שאמר מילה רעה גילה שהמשרד לא שש לשבץ אותו למשמרות נוספות או לעזור לו במקרי חירום. לי אישית זה אף פעם לא קרה, אבל היו לי הרבה חברים שחוו את זה.

עבודה נוכחית-
הייתה אצלנו עובדת איומה שהייתה מסוכסכת עם כל המשרד בערך, ותמיד הייתה מפרסמת סטטוסים מעורפלים על כמה שהיא שונאת אותנו. היא הייתה עושה את זה בחוכמה ואף פעם אי אפשר היה לקשר את הססטוסים שלה למקרה ספציפי או אפילו למקום העבודה, אבל כולנו ידענו בדיוק למה היא מתכוונת.
בנוסף, היה לי מקרה ממש ממש מעצבן עם עובדת אחרת- ביום שבת אחד היא מתקשרת אלי ומתחננת שאעבוד במקומה באותו היום כי היא חולה נורא ועומדת להתפנות למיון. היה לי בוחן ביום ראשון שלמחרת והיו אצלי חברות בדירה כדי ללמוד. היא הבהירה לי שאף אחד אחר לא יכול לעבוד ואם לא אגיע היא תצטרך להגיע בעצמה והיא פוחדת שתתעלף תוך כדי נהיגה לעבודה. השארתי את חברות שלי בדירה עם מפתח ורצתי לעבודה. לא למדתי לבוחן וקיבלתי בו ציון ממש זוועתי. בשעות הצהריים, תוך כדי שאני משוטטת בפייסבוק במהלך המשמרת, אני רואה שתייגו אותה בתמונות מהים מאותו היום (היה קל להבין את זה מהתגובות לתמונות, אלה לא היו תמונות ישנות). מיותר לציין שרתחתי מזעם. במקרה הזה גם דיווחתי את זה למנהל והוא ממש נכנס בה. מאז עברה חצי שנה בערך, וכל פעם שהיא ביקשה ממני להחליף משמרת סירבתי, גם אם יכלתי להחליף אותה.
 
בעייתי לפטר אותה, למרות שזה בוער בעצמות

היא לא "דפקה" את המערכת. היא לא שיקרה לבוס. היא לא הבריזה מהעבודה.
היא עשתה קטע מאוד לא חברי, מאוד לא מוסרי ומאוד לא ענייני.

אני גם לא הייתי חוסכת במלה או שתיים, ככה על המצפון שלה. בסגנון של "יום כיפור אינו מכפר על חטאים שבין אדם לחברו. סתם רציתי שתזכרי".

או משהו כזה.
 

Alm0st Happy

New member
שאלתי אותה איך היה בים,

היא לא כל כך הבינה מה אני רוצה, או ששיחקה אותה. עזבתי את זה..
מספיק מבחינתי שיותר אני לא מחליפה איתה משמרות. אנחנו משרד קטן, אין כל כך הרבה אופציות להחלפה וכשנתקעים עם משמרת כדאי מאד שמישהו יהיה מספיק נחמד בשביל לקחת אותה.
לאחרונה אני מגלה שאני ממש לא היחידה שהפסיקה להחליף איתה משמרות, כי לכל אחד מאיתנו הייתה היתקלות כזו או אחרת איתה מהבחינה הזאת.
אגב, מבחינת יחסי אנוש ומבחינה מקצועית היא נהדרת ונפלא לעבוד איתה, היא פשוט מחליפת משמרות סדרתית ולא בוחלת באמצעים כדי להשיג משמרות או להיפטר ממשמרות.
 

nathaliesh

New member
אני פטרתי בעבר עובד על הרקע הזה

התקשר להודיע שהוא חולה ואז העלה תמונות שלו ביום כיף. הוא פוטר על השקר.
 

Alm0st Happy

New member
מוצדק לחלוטין, אבל לא המקרה אצלנו

קודם כל, אצלנו לא צריך אישור מנהל כדי לרדת ממשמרת, פשוט צריך למצוא מישהו שיחליף אותך. אנחנו מתנהלים ביננו, ולא מערבים את הבוס כדי לחסוך לו כאב ראש. אז טכנית, היא לא שיקרה לבוס או למקום העבודה אלא פשוט שיקרה לי. זה קרה בשיחת טלפון בין שתינו ולא בחילופי מיילים או SMS כך שזה נורא נורא נסיבתי ואין הוכחות.
בנוסף, הליך קליטה של עובד אצלנו זה משהו כמו שלושה חודשים של חפיפה ותשלום כפול (לעובד החונך ולעובד הנחנך, כשבפועל אמור להיות אדם אחד במשרד), ונורא קשה לנו למצוא עובדים כי אנחנו תקועים בקיבינימט, ועוד מנהל החטיבה החליט עכשיו שהוא רוצה להעסיק רק אקדמאים אז בכלל אין לנו סיכוי למצוא כי אמנם השכר טוב אבל זאת משרת סטודנט לכל דבר ללא כל אופק קידום נראה לעין.
על הרבה הרבה *הרבה* יותר מזה לא פיטרו אצלנו עובדים. הייתי מספרת פה על מקרים קיצוניים יותר אבל כל החברים שלי מכירים אותם כך שזה אאוטינג וודאי (ואני גם חושדת שעובדים לשעבר שלנו מסתובבים כאן). מי שמתעניינת מוזמנת לשלוח מסר
 

nathaliesh

New member
את צודקת מהבחינה של מול מי היה השקר

ואני לא נכנסת לשיקולים של המעסיק שלך על מה ואיך לפטר כי זה באמת עניין מורכב יותר מאירוע יחידני.
אישית, כמעסיקה, הייתי מעדיפה לא להעסיק עובדים שמשקרים לעובדים אחרים בצורה כזאת (מן הסתם הייתי מנהלת איתה שיחה והשאלה אם יש מקרים תורמים או שזה אירוע מבודד), אבל זה אכן תלוי בשלל נסיבות נוספות, חלקן מה שנקרא חיצוניות ולא קשורות לעובד.
 
אני מנסה להבין

אם אני הייתי במצב של הרגשה כל כך רעה על סף ללכת למיון (וכבר הייתי במצבים כאלו) - הדבר האחרון שהייתי חושבת עליו היה לחפש מחליפה לעבודה, הייתי מתקשרת לבוס ומודיעה לו שאני בדרך למיון, אני חושבת שזה רק מתבקש במצב כזה. כמובן, בהנחה והעובד באמת מאוד חולה ולא משקר כמו במקרה הזה.
 

Alm0st Happy

New member
צודקת.

במקרה הספציפי ההוא זה לא התאפשר כי הבוס שהה בחו"ל ואני גם ככה החלפתי אותו, לכן גם הייתי מחוייבת למצוא פיתרון וכשאף אחד לא יכל להגיע (זה היה יום שבת קייצי במיוחד, לאף אחד לא מתאים שיקפיצו אותו לעבודה) הקרבתי את עצמי.

אגב, לפני כמעט שנתיים, כשהייתי סטודנטית לחוצה בשנה א', חטפתי הרעלת ריטלין וכשהייתי על סף מיון באמת התקשרתי לבוס (הקודם והנוראי) ואמרתי לו שלא אוכל להגיע באותו ערב לעבודה. הוא אמר לי למצוא מחליף. זאת הייתה תקופה מגעילה נורא אצלנו במשרד, אנשים רצו בעיקר לעבוד כמה שפחות וממש לא ששו להחליף אותי. אחרי שניים או שלושה ניסיונות כושלים התקשרתי שוב לבוס והוא אמר שזאת לא בעיה שלו ואמצא פיתרון. אמרתי לו שאני ברגע זה נוסעת למיון ושמצידי הוא, או המנהל שלו, או מנכ"ל החברה יכולים לעשות את המשמרת שלי.
בסוף הייתי מאושפזת כמעט שבוע. נורא דאגתי שהוא כועס עלי ורוצה לפטר אותי וכל פעם שהתקשרתי אליו הוא לא ענה. כשחזרתי אחרי שבוע גיליתי שפיטרו אותו סוף סוף יום לאחר התקרית
 

lilo4

New member


כמה מגעיל אפשר להיות כדי להגיד למישהו שנוסע למיון שיחפש מחליף לבד?
 

אוגלה

New member
כשאני הייתי בעבודה הקודמת

נראה לי שכבר סיפרתי את זה, אבל ניחא,

אז בתחילת משמרת יום שישי ערב שהייתי לבד על הבמה, התעוררה אצלי איזו בעיה, והייתי צריכה ללכת למוקד חירום. דיברתי עם מישהו מהצוות, והם התארגנו ככה שכל אחמ"ש יבוא לשלוש שעות להחליף אותי. הם היו ממש מקסימים ועוזרים בקטע הזה, אבל מהנסיון שלי - זה יכול לקרות רק בצוות קטן ומגובש (היינו שישה, מתוכם חמישה מגובשים ואחד שלא סבלנו ועשינו ביננו תורנויות מי צריך לעשות איתו משמרות)
 

lilo4

New member
אני ממש נזהרת בקטעים האלה

יש לי נטייה קשה להיות חסרת טאקט, בעיקר במקומות שנוח לי בהם, ובפייסבוק נוח לי. כמעט בכל מקום שבו עבדתי היו לי חברים בפייסבוק מהעבודה, ואם הייתי רוצה לכתוב משהו כדי לפרוק קיטור וכאלה הייתי צריכה להיזהר ולעשות את זה בטאקט.
כשעבדתי במלון פתאום ראיתי את מנהלת כ"א צצה כחברה בפייסבוק של אחרים, זה היה השלב שבו הפכתי את הגדרות הפרטיות להכי מחמירות שיש, היה לי ברור שהיא מנסה לחפש ככה מידע על עובדים ממורמרים וכאלה.
לגבי לקוחות, באופן עקרוני אני העדפתי לא לתת את הפרטים ללקוחות, זה הרגיש לי לא נכון.

עכשיו אני כמעט ולא עובדת אז זה לא רלוונטי, אבל עכשיו בכל מה שקשור ללימודים אני נזהרת ומשתדלת להביע את הדעות שלי ממש רק בקבוצות פרטיות [למשל כשאני חוטפת עצבים על אנשים מסוימים]
 
ומה שלי יש לספר בנושא

זה שנוצרו בעבר קטעים לא הכי נעימים כשמצאתי את עצמי מקבלת הצעות חברות בפייס מקולגות שלא הכי התלהבתי לאשר אותם, אבל מהצד השני - לא לאשר קולגה אומר להיכנס למצב לא הכי נעים. לפעמים זה הגיע למצבים ממש הזויים, כמו מישהי משועממת במיוחד שאחרי שאישרתי אותה החבר שלה סיפר לי שהם עברו ביחד על כל התמונות בפייס שלי ועל דברים ישנים שכתבתי והיו לו מיני הערות מפגרות (לא מרוע, הם פשוט זוג משועממים). מקרה אחר היה עם בחור שעבד בחברה אחרת שעבדנו מולה ששיגע אותי המון בעבודה ובהמשך גם בפייס. הוא מסוג האנשים שחייבים להגיב לכל דבר ומגיבים עם שטויות. מחקתי אותו מתישהו מהפייסבוק, והוא שם לב דיי מהר ושלח לי הצעת חברות נוספת עם נזיפה
 

Osnatz1

New member
באסה עם הקולגות שאת לא באמת רוצה לאשר

כי זה נורא לא נעים לא לאשר, מה אני אמורה להגיד? שהם לא באים לי בטוב?

מה שכן, כשמישהו שאני לא אוהבת עוזב, אני מנצלת את זה בשביל למחוק מהפייסבוק בלי לחוש אשמה :)
עד אז - מסתירה אותם מהפיד..
 
למעלה