אני מאד פסימי לגבי המאמנים
קודם כל, לגבי שרף, אני הייתי מהתומכים הגדולים שלו ואני עדיין חושב שהןא עשה עבודה מדהימה עם מכבי בזירה האירופית, אבל במצב הנוכחי, כשמשבר האמון בינו לבין השחקנים כל כך עמוק, הוא לא יכול להישאר בעונה הבאה. לדעתי, השחקנים צריכים להסתכל טוב טוב על עצמם לפני שהם באים בהאשמות לשרף. אליהו לא שיפר אפילו אלמנט אחד במשחק שלו, והוא מרשה לעצמו לקשקש על הNBA. כספי בתקופה האחרונה עסוק בעיקר בלהרשים את הסקאוטינג שבאים לראות אותו וחושב על הדראפט יותר מעל הקבוצה. בורשטיין עוד לא נתן דקת משחק סבירה מאז שחזר ועוד רומז ש"יש לו הרבה מה להגיד אבל זה לא הזמן". ביינום השתפר מאד ביכולת האישית אבל מוציא את החשק לחברים שלו לשחק מרוב שהוא לוקח על עצמו את המשחק כל הזמן ומנסה להציל את המולדת לבד. הלפרין התחיל להראות סימנים של בייצים אבל במקום להמשיך עם זה הוא נבהל מעצמו וחזר לברוח מהכדור ולהשאיר את הכל בידיים של ביינום. מוריס, מאז סיפור ה-2 מיליון דולר ירד לבערך חצי מהיכולת שלו. וויצ'יץ' מאד רוצה אבל הגוף שלו בוגד בו. כנ"ל לגבי שארפ, שהוא עדיין הנכס הגדול ביותר של מכבי אבל לא מסוגל כבר מבחינה פיזית להיות זה שסוחב את הקבוצה על גבו כשהעניינים מסתבכים. גארסיה ובאטיסטה נותנים את מה שהם יכולים לתת, אבל יש להם מגבלות והם לא יכולים להיות אלו שיוציאו את מכבי מהבוץ. בקיצור, אם המצב הגיע להיכן שהוא היום, ברור שיש לשרף חלק גדול באשמה, אבל החלק של השחקנים הוא לא פחות גדול והם צריכים לבדוק את עצמם. אם הם יכלו לשמור ולסגור לריבאונד בינואר, פברואר ומרץ, אין סיבה שהם לא יוכלו לעשות את הדברים האלה עכשיו. אם לא הייתי בטוח שגם הם יודעים שאובדן האליפות ישאיר כתם בלתי מחיק על הקריירה שלהם, הייתי חושד שהם מנסים לעשות סאבוטאז' לשרף. כרגע זה נראה כאילו היחידים שמבינים את המשמעות של אובדן האליפות הם וויצ'יץ' ושארפ, ואולי קצת בלוטנטאל, שמראה לפחות רצון אם לא יכולת ולא מתעסק בשטויות בתקשורת כמו האחרים. לגבי המאמנים המועמדים: פיני גרשון - לקח אליפויות אירופה עם מכבי, אבל צריך לזכור שהוא עשה זאת עם שחקנים כמו פארקר, שאראס, מקדונלד, האפמן, באסטון, ווויצ'יץ' ושארפ בשיאם. עם שחקנים כאלה גם אלי קנטי לוקח אליפות אירופה, ולמי שיאמן את מכבי בשנה הבאה לא יהיו שחקנים כאלה והוא יצטרך להוציא יותר מפחות. הכשלון של פיני באולימפיאקוס בשנתיים האחרונות הראה שהוא לא כל יכול כמו שחלק ממעריציו ניסו להציג, מה גם שהדרך שבה הוא התנהג לאחר שעזב את מכבי היא כמעט בלתי נסלחת וקשה לי לראות את שמעון מחזיר אותו לעמדת מאמן מכבי בשנים הקרובות. דייויד בלאט - הצליח עם נבחרת רוסיה, אבל ברמת הקבוצות הגיע רק פעם אחת לפיינל פור (עם מכבי) והפסיד בחצי גמר. בעונה האחרונה נכשל עם פילזן, בין השאר בגלל שהיה עסוק בקיץ עם נבחרת רוסיה ולא בנה והכין את הקבוצה בצורה יסודית (הוא בעצמו אמר את זה). בקיץ הקרוב הסיפור יהיה דומה. בלאט יבלה את כל הקיץ עם נבחרת רוסיה ולא יוכל לעסוק בבניית הקבוצה הבאה של מכבי. דרך אגב, רבים מאלה שקיבלו בטבעיות את קריסתה של פילזן לאחר שזרקה שלושה זרים מבקרים את שרף על כך שלקח "רק" מקום שני באירופה מבלי להזכיר את העובדה שפייזר מושבת וניקולה ובורשטיין עדיין לא ממש חזרו מהפציעות שלהם. ולהזכירכם, מדובר בשלושה שחקני חמישייה. אפי בירנבוים - עשה עונה מופלאה בבני השרון, אבל פציעה של שחקן מפתח גרמה להתרסקות מערכות טוטאלית שלא הצליח להשתלט עליה. נכון שהסגל שלו קצר, אבל כשאתה בונה קבוצה על שבעה שחקנים ולא לוקח בחשבון ששחקן יכול להיפצע, זו כבר הפקרות. האם זה סוג המאמן שהייתם רוצים במכבי. שרון דרוקר - אמנם זכה ביול"ב עם הפועל ירושלים, אבל לא מדובר ברמות הגבוהות, והצלחה בליגה הבלגית לא ממש אומרת כלום. דרוקר הוא ההימור הכי גדול מבין המאמנים שהזכרתי פה, וקשה לי להאמין ששמעון מזרחי ייקח את הסיכון הזה אחרי הפיאסקו עם קטש. בקיצור, לא יודע מה להגיד לגבי העונה הבאה, אבל לגבי העונה אסור לשכוח שמכבי היא מכבי, ואם יש קבוצה בעולם שיודעת לקום מהקרשים ולהכניס את הנוקאאוט בסיבוב האחרון, זו רק מכבי, וזה לא משנה מי המאמן ומי השחקנים - זו החולצה הצהובה, שמעון מזרחי ודרק שארפ. השחקנים צריכים להתאפס על עצמם ולהתחיל לשחק למען הקבוצה ולא למען עצמם. שארפ צריך לתת לכל שחקן כאפה ולהעיר אותם מהתרדמת. הם חייבים להחליט שהם גמרו את מכסת ההפסדים שלהם העונה ופשוט להתנפל על היריבות במשחקים שנותרו העונה כאילו אין מחר. זו הדרך היחידה ויש מספיק אנשים במכי שיודעים את זה הרבה יותר טוב ממני. נשאר רק לעשות.
קודם כל, לגבי שרף, אני הייתי מהתומכים הגדולים שלו ואני עדיין חושב שהןא עשה עבודה מדהימה עם מכבי בזירה האירופית, אבל במצב הנוכחי, כשמשבר האמון בינו לבין השחקנים כל כך עמוק, הוא לא יכול להישאר בעונה הבאה. לדעתי, השחקנים צריכים להסתכל טוב טוב על עצמם לפני שהם באים בהאשמות לשרף. אליהו לא שיפר אפילו אלמנט אחד במשחק שלו, והוא מרשה לעצמו לקשקש על הNBA. כספי בתקופה האחרונה עסוק בעיקר בלהרשים את הסקאוטינג שבאים לראות אותו וחושב על הדראפט יותר מעל הקבוצה. בורשטיין עוד לא נתן דקת משחק סבירה מאז שחזר ועוד רומז ש"יש לו הרבה מה להגיד אבל זה לא הזמן". ביינום השתפר מאד ביכולת האישית אבל מוציא את החשק לחברים שלו לשחק מרוב שהוא לוקח על עצמו את המשחק כל הזמן ומנסה להציל את המולדת לבד. הלפרין התחיל להראות סימנים של בייצים אבל במקום להמשיך עם זה הוא נבהל מעצמו וחזר לברוח מהכדור ולהשאיר את הכל בידיים של ביינום. מוריס, מאז סיפור ה-2 מיליון דולר ירד לבערך חצי מהיכולת שלו. וויצ'יץ' מאד רוצה אבל הגוף שלו בוגד בו. כנ"ל לגבי שארפ, שהוא עדיין הנכס הגדול ביותר של מכבי אבל לא מסוגל כבר מבחינה פיזית להיות זה שסוחב את הקבוצה על גבו כשהעניינים מסתבכים. גארסיה ובאטיסטה נותנים את מה שהם יכולים לתת, אבל יש להם מגבלות והם לא יכולים להיות אלו שיוציאו את מכבי מהבוץ. בקיצור, אם המצב הגיע להיכן שהוא היום, ברור שיש לשרף חלק גדול באשמה, אבל החלק של השחקנים הוא לא פחות גדול והם צריכים לבדוק את עצמם. אם הם יכלו לשמור ולסגור לריבאונד בינואר, פברואר ומרץ, אין סיבה שהם לא יוכלו לעשות את הדברים האלה עכשיו. אם לא הייתי בטוח שגם הם יודעים שאובדן האליפות ישאיר כתם בלתי מחיק על הקריירה שלהם, הייתי חושד שהם מנסים לעשות סאבוטאז' לשרף. כרגע זה נראה כאילו היחידים שמבינים את המשמעות של אובדן האליפות הם וויצ'יץ' ושארפ, ואולי קצת בלוטנטאל, שמראה לפחות רצון אם לא יכולת ולא מתעסק בשטויות בתקשורת כמו האחרים. לגבי המאמנים המועמדים: פיני גרשון - לקח אליפויות אירופה עם מכבי, אבל צריך לזכור שהוא עשה זאת עם שחקנים כמו פארקר, שאראס, מקדונלד, האפמן, באסטון, ווויצ'יץ' ושארפ בשיאם. עם שחקנים כאלה גם אלי קנטי לוקח אליפות אירופה, ולמי שיאמן את מכבי בשנה הבאה לא יהיו שחקנים כאלה והוא יצטרך להוציא יותר מפחות. הכשלון של פיני באולימפיאקוס בשנתיים האחרונות הראה שהוא לא כל יכול כמו שחלק ממעריציו ניסו להציג, מה גם שהדרך שבה הוא התנהג לאחר שעזב את מכבי היא כמעט בלתי נסלחת וקשה לי לראות את שמעון מחזיר אותו לעמדת מאמן מכבי בשנים הקרובות. דייויד בלאט - הצליח עם נבחרת רוסיה, אבל ברמת הקבוצות הגיע רק פעם אחת לפיינל פור (עם מכבי) והפסיד בחצי גמר. בעונה האחרונה נכשל עם פילזן, בין השאר בגלל שהיה עסוק בקיץ עם נבחרת רוסיה ולא בנה והכין את הקבוצה בצורה יסודית (הוא בעצמו אמר את זה). בקיץ הקרוב הסיפור יהיה דומה. בלאט יבלה את כל הקיץ עם נבחרת רוסיה ולא יוכל לעסוק בבניית הקבוצה הבאה של מכבי. דרך אגב, רבים מאלה שקיבלו בטבעיות את קריסתה של פילזן לאחר שזרקה שלושה זרים מבקרים את שרף על כך שלקח "רק" מקום שני באירופה מבלי להזכיר את העובדה שפייזר מושבת וניקולה ובורשטיין עדיין לא ממש חזרו מהפציעות שלהם. ולהזכירכם, מדובר בשלושה שחקני חמישייה. אפי בירנבוים - עשה עונה מופלאה בבני השרון, אבל פציעה של שחקן מפתח גרמה להתרסקות מערכות טוטאלית שלא הצליח להשתלט עליה. נכון שהסגל שלו קצר, אבל כשאתה בונה קבוצה על שבעה שחקנים ולא לוקח בחשבון ששחקן יכול להיפצע, זו כבר הפקרות. האם זה סוג המאמן שהייתם רוצים במכבי. שרון דרוקר - אמנם זכה ביול"ב עם הפועל ירושלים, אבל לא מדובר ברמות הגבוהות, והצלחה בליגה הבלגית לא ממש אומרת כלום. דרוקר הוא ההימור הכי גדול מבין המאמנים שהזכרתי פה, וקשה לי להאמין ששמעון מזרחי ייקח את הסיכון הזה אחרי הפיאסקו עם קטש. בקיצור, לא יודע מה להגיד לגבי העונה הבאה, אבל לגבי העונה אסור לשכוח שמכבי היא מכבי, ואם יש קבוצה בעולם שיודעת לקום מהקרשים ולהכניס את הנוקאאוט בסיבוב האחרון, זו רק מכבי, וזה לא משנה מי המאמן ומי השחקנים - זו החולצה הצהובה, שמעון מזרחי ודרק שארפ. השחקנים צריכים להתאפס על עצמם ולהתחיל לשחק למען הקבוצה ולא למען עצמם. שארפ צריך לתת לכל שחקן כאפה ולהעיר אותם מהתרדמת. הם חייבים להחליט שהם גמרו את מכסת ההפסדים שלהם העונה ופשוט להתנפל על היריבות במשחקים שנותרו העונה כאילו אין מחר. זו הדרך היחידה ויש מספיק אנשים במכי שיודעים את זה הרבה יותר טוב ממני. נשאר רק לעשות.