פינק פלויד בפטיפון
מה קורה חברים פורום יקרים? אגש לספור: היום הלכתי אל שכן שלי (אני גר בשכנות אליו כבר 4 שנים). הוא היה צריך עזרה בהתעסקות עם הדי.וי.די ואני בתור שכן תותח מאין כמוהו, נענתי ובאתי לעזור. לאחר מכן הוא החליט שהוא רוצה לחבר שם עוד מכשיר חשמלי, אך לא היה מקום במפצל לכן הוא הלך למחסן לחפש אחד גדול יותר... גם אני הצטרפתי. הגענו למחסן ומה ראו עיני? פטיפון אולד-סקול אמיתי. המכשיר היה מכוסה באבק שגילו כפול משלי, סתם מתוך דחף מפגר שאלתי אם הגרוטאה עוד במצב עבודה, הוא ענה שכן. ואני, שלא שמתי על הפטיפון כשהיה לי בבית והצטערתי כשנמכר, שאלתי אם יש לו משהו טוב לשמוע.. הוא ענה שיש קצת ווינגס, איגלס ודייר סטרייטס, שאלתי אם יש פינק פלויד, הוא ענה לי שלפי מיטב זכרונו הוא נתן את כולם, אבל אם בא לי אני מוזמן לחפש משהו יותר טוב. התנדבתי לסחוב את הפטיפון לביתו.. החרא הזה די כבד. הכנסתי אותו לתוך הבית והוא התחיל להתעסק בחיבורים וכל ההיי טק מסביב. הוא פנה אלי ואמר לי: "פתח פה את הארון שם יש כמה תקליטים", מסתבר שיש אנשים שההגדרה "כמה" מתפרשת למאות אצלם. התחלתי לחפור. מצאתי כמה דברים מעניינים: "יללת תן" של אתניקס (התקליט האחרון שהופק בארץ), "דספרדו" של האיגלס, "Isle of Wight" של ג'ימי ועוד הפתעות. לקראת אמצע הנבירה שלי, אחרי משהו כמו 150 תקליטים שכל אחד מהם הוא פנינה בפני עצמה, מצאתי אותם, 3 תקליטים: "collection of great dance songs" אם אני לא שוגה באיות, "החומה" (איך אפשר לגדול בארץ בלי התקליט הזה?) והפנינה האמיתית: "אנימלס". קשה לתאר את הבעת המבסוטיות שהייתה מרוחה לי על הפנים. הסתכלתי על העטיפה והבנתי למה סידי בחיים לא ישתווה אל התקליט. אין לו את זה. בנתיים, הוא כבר סיים לחבר את כל האינסטלציה שם והכל היה מוכן לבדיקה. הוא הניח את התקליט, רעש של סוטה שמתנשף על מיקרופון בווליום היסטרי. הפרופסור שכח לבדוק שאין כלום על המחט (והרי אם שכחת לבדוק, כמובן שיהיה) והיה. חתיכת מוך מעצבנת שטופלה במהירות. נסיון 2: קצת חריקות והפעם רעש של סוטה קצת יותר רגוע. ופתאום "if you didn't care what happened to me..." ואני מבסוט אחושרמוטה. ביקשתי ממנו רשות להתעסק במכלול כרצוני למרבה ההפתעה הוא הסכים, הרמתי את המחט והנחתי אותה על רצועה אקראית. בדיוק אל תוך הסולו המבריק של גילמור ב"כלבים". איזה צליל, לא להאמין. כל הדיסקים המקוריים שלי ביחד לא ישתוו לצליל המדהים שהתקליט הזה הפיק. נהנתי בריבוע. ולאחר שמיעה של כל האלבום (כן, התנחלתי), שיחקתי קצת עם הפטיפון (פינק פלויד הרבה יותר מצחיקים על 45 מאשר על 33). בכל מקרה, אני מנסה להבין למה אנשים עברו לדיסקים. בעותה העת, אני חוסך לפטיפון משלי ומערכת רמקולים שלא תבייש הופעה של הפלוידים. אני ממליץ לכולכם לבדוק את העניין. חבל שתקליטים הופכים לדינוזאורים. עכשיו אני עובד על למצוא את Meddle בתקליט ולהביא אליו לשמוע. עד אז, נשתמע.
מה קורה חברים פורום יקרים? אגש לספור: היום הלכתי אל שכן שלי (אני גר בשכנות אליו כבר 4 שנים). הוא היה צריך עזרה בהתעסקות עם הדי.וי.די ואני בתור שכן תותח מאין כמוהו, נענתי ובאתי לעזור. לאחר מכן הוא החליט שהוא רוצה לחבר שם עוד מכשיר חשמלי, אך לא היה מקום במפצל לכן הוא הלך למחסן לחפש אחד גדול יותר... גם אני הצטרפתי. הגענו למחסן ומה ראו עיני? פטיפון אולד-סקול אמיתי. המכשיר היה מכוסה באבק שגילו כפול משלי, סתם מתוך דחף מפגר שאלתי אם הגרוטאה עוד במצב עבודה, הוא ענה שכן. ואני, שלא שמתי על הפטיפון כשהיה לי בבית והצטערתי כשנמכר, שאלתי אם יש לו משהו טוב לשמוע.. הוא ענה שיש קצת ווינגס, איגלס ודייר סטרייטס, שאלתי אם יש פינק פלויד, הוא ענה לי שלפי מיטב זכרונו הוא נתן את כולם, אבל אם בא לי אני מוזמן לחפש משהו יותר טוב. התנדבתי לסחוב את הפטיפון לביתו.. החרא הזה די כבד. הכנסתי אותו לתוך הבית והוא התחיל להתעסק בחיבורים וכל ההיי טק מסביב. הוא פנה אלי ואמר לי: "פתח פה את הארון שם יש כמה תקליטים", מסתבר שיש אנשים שההגדרה "כמה" מתפרשת למאות אצלם. התחלתי לחפור. מצאתי כמה דברים מעניינים: "יללת תן" של אתניקס (התקליט האחרון שהופק בארץ), "דספרדו" של האיגלס, "Isle of Wight" של ג'ימי ועוד הפתעות. לקראת אמצע הנבירה שלי, אחרי משהו כמו 150 תקליטים שכל אחד מהם הוא פנינה בפני עצמה, מצאתי אותם, 3 תקליטים: "collection of great dance songs" אם אני לא שוגה באיות, "החומה" (איך אפשר לגדול בארץ בלי התקליט הזה?) והפנינה האמיתית: "אנימלס". קשה לתאר את הבעת המבסוטיות שהייתה מרוחה לי על הפנים. הסתכלתי על העטיפה והבנתי למה סידי בחיים לא ישתווה אל התקליט. אין לו את זה. בנתיים, הוא כבר סיים לחבר את כל האינסטלציה שם והכל היה מוכן לבדיקה. הוא הניח את התקליט, רעש של סוטה שמתנשף על מיקרופון בווליום היסטרי. הפרופסור שכח לבדוק שאין כלום על המחט (והרי אם שכחת לבדוק, כמובן שיהיה) והיה. חתיכת מוך מעצבנת שטופלה במהירות. נסיון 2: קצת חריקות והפעם רעש של סוטה קצת יותר רגוע. ופתאום "if you didn't care what happened to me..." ואני מבסוט אחושרמוטה. ביקשתי ממנו רשות להתעסק במכלול כרצוני למרבה ההפתעה הוא הסכים, הרמתי את המחט והנחתי אותה על רצועה אקראית. בדיוק אל תוך הסולו המבריק של גילמור ב"כלבים". איזה צליל, לא להאמין. כל הדיסקים המקוריים שלי ביחד לא ישתוו לצליל המדהים שהתקליט הזה הפיק. נהנתי בריבוע. ולאחר שמיעה של כל האלבום (כן, התנחלתי), שיחקתי קצת עם הפטיפון (פינק פלויד הרבה יותר מצחיקים על 45 מאשר על 33). בכל מקרה, אני מנסה להבין למה אנשים עברו לדיסקים. בעותה העת, אני חוסך לפטיפון משלי ומערכת רמקולים שלא תבייש הופעה של הפלוידים. אני ממליץ לכולכם לבדוק את העניין. חבל שתקליטים הופכים לדינוזאורים. עכשיו אני עובד על למצוא את Meddle בתקליט ולהביא אליו לשמוע. עד אז, נשתמע.
