הרעיון של ווטרס, בנקודה הזו
היה שלאמני רוק יש כוח רב בידיים, אולי רב מדי, והם עלולים לנצל לרעה את הכוח הזה. ווטרס זלזל בקהל שלו - בעיקר בקהל האמריקי - בשנות השבעים, וראה אותם כעדר מטומטמים שיהיו מוכנים "לקנות" הכל מהמוסיקאים אותם הם מעריצים. מצב זה הוא מסוכן, לדעתו, ועלול להיות מנוצל לפגיעה במיעוטים, מתוך אידאולוגיה פשיסטית. אני לא יודעת אם ווטרס הסתמך על דוגמאות מציאותיות או שזה היה פשוט השתקפות של פחדיו. זו שאלה מעניינת, והייתי שמחה לשאול את ווטרס במידה ותהיה לי הזדמנות... האם אתם מסכימים עם התאוריה של ווטרס? האם נתקלתם במקרים בהם אמנים ניצלו לרעה את הערצת הקהל? האם זה אפשרי בכלל?