הדברים הובאו כאן בעבר ומובאים שוב כלשונם אז, קרי על רגל אחת. להתעמקות צריך לפנות לאפיקים אחרים ובשאלות נקודתיות יש לפנות לפוסק הלכה מוסמך.
פסח כשר ושמח לכל גולשות וגולשי הפורום ובני משפחותיהם ולכלל עם ישראל.
מאחר וכיום רוב הציבור נוהג לקנות את המוצרים הרלוונטיים כשהם כשרים לפסח לכתחילה ולאור מורכבות הנושא, לא ניכנס להגדרות המדויקות של החמץ ו/או השאור. די אם נאמר שעקרון חמץ הוא בצק שנעשה מאחת מחמשת מיני דגן, שהחמיץ לאחר מגע עם מים.
ככלל יש שלוש מצוות עיקריות הנוגעות לחמץ בפסח ואלו הן:
איסור אכילה הוא ברור ואין צורך לפרט.
איסור הנאה הינו איסור חריג, האוסר על היהודי גם ליהנות מהחמץ. במה דברים אמורים? למשל באוכל לבעלי חיים. בעל הבית היהודי נחשב כנהנה מכך שכלבו (למשל) אוכל, שכן הוא המחויב להאכילו, הן אקטיבית והן כספית, וכו'. על כן אם בעה"ב ייתן לכלב חמץ לאכול, הוא יעבור על כך באיסור הנאה. לפיכך יש מזון מיוחד כשר לפסח גם לבעלי חיים, ולאלו שאין, ניתן להאכילם במשך שבוע אחד בשנה במוצרים שאין בהם חמץ.
אסרה התורה לא רק על אכילת החמץ, אלא גם על הימצאותו בנכסינו או בחזקתנו. זו הסיבה לנקיון הבית היסודי, על-מנת לוודא שלא נותר חמץ באף מקום. ואף את הספרים מנקים מחשש שאכלנו תוך כדי קריאה ונפל חמץ לתוכו. וכמובן שהרכב או תא שיש לנו בעבודה (למשל), מחויבים בנקיון באותה מידה.
היה ובכל זאת יש ברשותנו (תערובת) חמץ ואנו רוצים לשמרו, ניתן למכרו לגוי (על מכירת חמץ בהמשך). זאת רק לגבי מוצרים שאינם חמץ גמור. אולם מוצרים שהינם חמץ גמור, יש פוסקים שהתירו למכרו ויש פוסקים שהתנו זאת במקרה של הפסד מרובה בלבד. כלומר, אם על-ידי השמדת החמץ הגמור ייגרם לבעליו הפסד ניכר, משמעותי, יכול למכרו (למשל בעל מכולת או במקרה של בקבוק ויסקי מאוד יקר). אולם אם מדובר בהפסד פשוט עדיף שלא לעשות כן.
איסור ראיית חמץ אף הוא מובן ונדמה שאין צורך להרחיב. נציין רק כי איסור זה אינו מוגבל דווקא לביתנו. כלומר בימי הפסח אסור לנו לראות חמץ, בין אם זה בביתנו ובבעלותנו ובין אם זה בביתו של חבר. וזה אחד המקורות לחקיקה האזרחית בעניין זה בישראל.
מכירת חמץ מהי?
מכירת החמץ נעשית על-ידי היהודי לנכרי, באופן שבמהלך חג הפסח החמץ לא יהיה בבעלות היהודי.
כיום נהוג למנות שליח למכירה, ובניגוד לדעה הרווחת בקרב רבים, איננו מוכרים את החמץ לרב או לגבאי, אלא אך ממנים אותו כשליח לעניין. הרב יכול שימכור את החמץ לנכרי ויכול להעביר את השליחות הלאה, כך שבסופו של דבר החמץ של רוב המדינה נמכר על-ידי הרבנות הראשית.
החמץ של המדינה כולה נמכר על-ידי הרב הראשי, אשר מוסמך לכך כל שנה מחדש על-ידי שר האוצר, שהוא הריבון לעניין זה.
שוב בניגוד לדעה הרווחת, מכירת החמץ איננה משחק, אלא מדובר בחוזה מכר רציני ומחייב. על המוכר לדעת ולהסכים בלב שלם כי החמץ באמת ובתמים עובר לבעלות הנכרי.
בדרך כלל נהוג לקבוע סכום עבור החמץ כולו, כאשר הנכרי משלם מקדמה בזמן מכירת החמץ ונדרש להמציא את יתרת הסכום לאחר החג. במידה וימציא את יתרת הסכום, החמץ הופך לבעלותו המלאה. במידה ולא ימציא את הסכום במלואו, החמץ יחזור לבעלות היהודית והמקדמה תוחזר.
במהלך ימי החג הנכרי הוא בעלי החמץ, ואם יחפוץ יוכל בכל עת לנטלו ולהשתמש בו. ויש הנוהגים לתת את מפתח דירתם בידי הנכרי כדי לסמן את כנות כוונתם שהוא באמת יכול לעשות זאת (והיו דברים מעולם).
בכל מקרה יש לסמן על הקרטון או הארון בו הנחנו את דברי החמץ למכירה, בצורה ברורה ומפורשת שזה 'ארון החמץ' (למשל). המטרה היא גם שלא נטעה במהלך החג וגם שאם הנכרי שהחמץ בבעלותו יחפוץ ליטול את החמץ במהלך החג, יהיה ברור מה שייך לו ומה לא.
כל הנ"ל כרגיל מאוד על רגל אחת. יש שלל הלכות לגבי פסח וכל אחת ואחת מהן מחייבת לימוד מעמיק.
פסח כשר ושמח לכל גולשות וגולשי הפורום ובני משפחותיהם ולכלל עם ישראל.
מאחר וכיום רוב הציבור נוהג לקנות את המוצרים הרלוונטיים כשהם כשרים לפסח לכתחילה ולאור מורכבות הנושא, לא ניכנס להגדרות המדויקות של החמץ ו/או השאור. די אם נאמר שעקרון חמץ הוא בצק שנעשה מאחת מחמשת מיני דגן, שהחמיץ לאחר מגע עם מים.
ככלל יש שלוש מצוות עיקריות הנוגעות לחמץ בפסח ואלו הן:
- איסור אכילת חמץ (לרבות הנאה).
- איסור הימצאות חמץ.
- איסור ראיית חמץ.
איסור אכילה הוא ברור ואין צורך לפרט.
איסור הנאה הינו איסור חריג, האוסר על היהודי גם ליהנות מהחמץ. במה דברים אמורים? למשל באוכל לבעלי חיים. בעל הבית היהודי נחשב כנהנה מכך שכלבו (למשל) אוכל, שכן הוא המחויב להאכילו, הן אקטיבית והן כספית, וכו'. על כן אם בעה"ב ייתן לכלב חמץ לאכול, הוא יעבור על כך באיסור הנאה. לפיכך יש מזון מיוחד כשר לפסח גם לבעלי חיים, ולאלו שאין, ניתן להאכילם במשך שבוע אחד בשנה במוצרים שאין בהם חמץ.
אסרה התורה לא רק על אכילת החמץ, אלא גם על הימצאותו בנכסינו או בחזקתנו. זו הסיבה לנקיון הבית היסודי, על-מנת לוודא שלא נותר חמץ באף מקום. ואף את הספרים מנקים מחשש שאכלנו תוך כדי קריאה ונפל חמץ לתוכו. וכמובן שהרכב או תא שיש לנו בעבודה (למשל), מחויבים בנקיון באותה מידה.
היה ובכל זאת יש ברשותנו (תערובת) חמץ ואנו רוצים לשמרו, ניתן למכרו לגוי (על מכירת חמץ בהמשך). זאת רק לגבי מוצרים שאינם חמץ גמור. אולם מוצרים שהינם חמץ גמור, יש פוסקים שהתירו למכרו ויש פוסקים שהתנו זאת במקרה של הפסד מרובה בלבד. כלומר, אם על-ידי השמדת החמץ הגמור ייגרם לבעליו הפסד ניכר, משמעותי, יכול למכרו (למשל בעל מכולת או במקרה של בקבוק ויסקי מאוד יקר). אולם אם מדובר בהפסד פשוט עדיף שלא לעשות כן.
איסור ראיית חמץ אף הוא מובן ונדמה שאין צורך להרחיב. נציין רק כי איסור זה אינו מוגבל דווקא לביתנו. כלומר בימי הפסח אסור לנו לראות חמץ, בין אם זה בביתנו ובבעלותנו ובין אם זה בביתו של חבר. וזה אחד המקורות לחקיקה האזרחית בעניין זה בישראל.
מכירת חמץ מהי?
מכירת החמץ נעשית על-ידי היהודי לנכרי, באופן שבמהלך חג הפסח החמץ לא יהיה בבעלות היהודי.
כיום נהוג למנות שליח למכירה, ובניגוד לדעה הרווחת בקרב רבים, איננו מוכרים את החמץ לרב או לגבאי, אלא אך ממנים אותו כשליח לעניין. הרב יכול שימכור את החמץ לנכרי ויכול להעביר את השליחות הלאה, כך שבסופו של דבר החמץ של רוב המדינה נמכר על-ידי הרבנות הראשית.
החמץ של המדינה כולה נמכר על-ידי הרב הראשי, אשר מוסמך לכך כל שנה מחדש על-ידי שר האוצר, שהוא הריבון לעניין זה.
שוב בניגוד לדעה הרווחת, מכירת החמץ איננה משחק, אלא מדובר בחוזה מכר רציני ומחייב. על המוכר לדעת ולהסכים בלב שלם כי החמץ באמת ובתמים עובר לבעלות הנכרי.
בדרך כלל נהוג לקבוע סכום עבור החמץ כולו, כאשר הנכרי משלם מקדמה בזמן מכירת החמץ ונדרש להמציא את יתרת הסכום לאחר החג. במידה וימציא את יתרת הסכום, החמץ הופך לבעלותו המלאה. במידה ולא ימציא את הסכום במלואו, החמץ יחזור לבעלות היהודית והמקדמה תוחזר.
במהלך ימי החג הנכרי הוא בעלי החמץ, ואם יחפוץ יוכל בכל עת לנטלו ולהשתמש בו. ויש הנוהגים לתת את מפתח דירתם בידי הנכרי כדי לסמן את כנות כוונתם שהוא באמת יכול לעשות זאת (והיו דברים מעולם).
בכל מקרה יש לסמן על הקרטון או הארון בו הנחנו את דברי החמץ למכירה, בצורה ברורה ומפורשת שזה 'ארון החמץ' (למשל). המטרה היא גם שלא נטעה במהלך החג וגם שאם הנכרי שהחמץ בבעלותו יחפוץ ליטול את החמץ במהלך החג, יהיה ברור מה שייך לו ומה לא.
כל הנ"ל כרגיל מאוד על רגל אחת. יש שלל הלכות לגבי פסח וכל אחת ואחת מהן מחייבת לימוד מעמיק.
