פינת הסטטוס הכואב
צהריים טובים אנשים.
בחרתי להביא היום סטטוס שכתבה בחורה בשם מורן להב:
"כואב לי.
אבל לא כי אחי הגדול חזר בתשובה. לא כי הוא דוס, חב"דניק, שחור.
התהליך הזה שהוא עובר החל לפני 6 שנים בערך, החל מימי הכיפה הסרוגה על הראש בתוספת זיפים חמודים ועד לזקן שהוא מגדל היום פרא, והתהליך הזה עוד נמשך ומתפתח בכל יום עוד קצת, מתעצם. יש אומרים "מתחזק".
הוא ומי שלימים הפכה לרעייתו שהיו חילוניים גמורים החלו את המסע הזה פחות או יותר ביחד, כל אחד מסיבותיו. ההתמודדות של המשפחה עם זה גם היא בבחינת מסע שלא תם. לא ראינו את זה בא. ב-36 שנותיו הספיק אחי בין היתר לשרת שירות של 3 וחצי שנים בצה"ל כלוחם בפלחה"ן צנחנים, בילה את שנות ה"אקשן" הגדול ביותר שידע דרום לבנון במוצבים כמו ריחן, סוג'וד וחבריהם. זמן מה לאחר השחרור השתלב בענף ההיי-טק בו הוא עובד עד היום.
כיום מידי בוקר הוא מתעורר כשהשמש עוד נוחרת כדי להניח תפילין, לבקר בבית הכנסת, ועוד שלל מנהגים שאיני מבינה בהם הרבה. לאחר מכן ממשיך לעבודה, בדרך שם את הילדים בגן (כי אשתו יוצאת מוקדם למשרד), בערב חוזר, משכיב את הילדים ונוסע ללמוד את מה שלומדים אצל הדוסים. תורה? תלמוד? תניא? וואטאבר. שב מאוחר בלילה, בקושי ישן כמה שעות וחוזר חלילה. בימים של סליחות הבנאדם זומבי מהלך. לא קל להיות דוס. אז מה? זו הבחירה שלו. לא על זה כואב לי.
כואב לי, כי בשבועיים האחרונים ב-3 מקרים שונים, ניגשו אליו בצעקות זרים גמורים ברחוב ורשפו לעברו עלבונות, קללות והאשמות על היותו פרזיט, ואף המליצו לו לחפש עבודה. "יאיר לפיד הכניס לכם סוף סוף, עכשיו תראו מה זה". כאלה.
כואב לי כי הגזענות - שגם אני נטלתי בה חלק ממש עד לא מזמן - חזרה אלי כמו בומרנג ופגעה בי בסופו של דבר.
כי כאלה אנחנו - שבטיים ופרימיטיביים, וכשמכאיבים למישהו מהמשפחה שלנו, זה כואב לנו הרבה יותר.
מה שכן...למדתי מכל הנושא הזה שיעור חשוב, ומקווה שמי ששרד את קריאת הפוסט הזה, ילמד אף הוא"
אני מודה שכאב לי לקרוא את זה. אני מודה שכואב לי שאנשים לא מצליחים להבין את ההבדל בין לרדוף אנשים שחיים ומתלבשים אחרת ממך לבין להילחם על אמונתך ודעתך ועל זכותך לחיים חופשיים כגון נישואים אזרחיים והפרדת הדת מהמדינה. בחירתו של יאיר לפיד כמפלגה השניה בגודלה לכנסת לא נותנת את הלגיטמציה לרדוף ולהתעלל באנשים דתיים או חרדים. אני מודה שאם אח שלי היה חוזר בתשובה ונתקל בכזאת רדיפה, היה כואב לי לא פחות מאשר היה כואב לי אם היו רודפים את בני ההומוסקסואל. קשר דם תמיד יהיה סמיך יותר מהמים של הבריכה הפוליטית
צהריים טובים אנשים.
בחרתי להביא היום סטטוס שכתבה בחורה בשם מורן להב:
"כואב לי.
אבל לא כי אחי הגדול חזר בתשובה. לא כי הוא דוס, חב"דניק, שחור.
התהליך הזה שהוא עובר החל לפני 6 שנים בערך, החל מימי הכיפה הסרוגה על הראש בתוספת זיפים חמודים ועד לזקן שהוא מגדל היום פרא, והתהליך הזה עוד נמשך ומתפתח בכל יום עוד קצת, מתעצם. יש אומרים "מתחזק".
הוא ומי שלימים הפכה לרעייתו שהיו חילוניים גמורים החלו את המסע הזה פחות או יותר ביחד, כל אחד מסיבותיו. ההתמודדות של המשפחה עם זה גם היא בבחינת מסע שלא תם. לא ראינו את זה בא. ב-36 שנותיו הספיק אחי בין היתר לשרת שירות של 3 וחצי שנים בצה"ל כלוחם בפלחה"ן צנחנים, בילה את שנות ה"אקשן" הגדול ביותר שידע דרום לבנון במוצבים כמו ריחן, סוג'וד וחבריהם. זמן מה לאחר השחרור השתלב בענף ההיי-טק בו הוא עובד עד היום.
כיום מידי בוקר הוא מתעורר כשהשמש עוד נוחרת כדי להניח תפילין, לבקר בבית הכנסת, ועוד שלל מנהגים שאיני מבינה בהם הרבה. לאחר מכן ממשיך לעבודה, בדרך שם את הילדים בגן (כי אשתו יוצאת מוקדם למשרד), בערב חוזר, משכיב את הילדים ונוסע ללמוד את מה שלומדים אצל הדוסים. תורה? תלמוד? תניא? וואטאבר. שב מאוחר בלילה, בקושי ישן כמה שעות וחוזר חלילה. בימים של סליחות הבנאדם זומבי מהלך. לא קל להיות דוס. אז מה? זו הבחירה שלו. לא על זה כואב לי.
כואב לי, כי בשבועיים האחרונים ב-3 מקרים שונים, ניגשו אליו בצעקות זרים גמורים ברחוב ורשפו לעברו עלבונות, קללות והאשמות על היותו פרזיט, ואף המליצו לו לחפש עבודה. "יאיר לפיד הכניס לכם סוף סוף, עכשיו תראו מה זה". כאלה.
כואב לי כי הגזענות - שגם אני נטלתי בה חלק ממש עד לא מזמן - חזרה אלי כמו בומרנג ופגעה בי בסופו של דבר.
כי כאלה אנחנו - שבטיים ופרימיטיביים, וכשמכאיבים למישהו מהמשפחה שלנו, זה כואב לנו הרבה יותר.
מה שכן...למדתי מכל הנושא הזה שיעור חשוב, ומקווה שמי ששרד את קריאת הפוסט הזה, ילמד אף הוא"
אני מודה שכאב לי לקרוא את זה. אני מודה שכואב לי שאנשים לא מצליחים להבין את ההבדל בין לרדוף אנשים שחיים ומתלבשים אחרת ממך לבין להילחם על אמונתך ודעתך ועל זכותך לחיים חופשיים כגון נישואים אזרחיים והפרדת הדת מהמדינה. בחירתו של יאיר לפיד כמפלגה השניה בגודלה לכנסת לא נותנת את הלגיטמציה לרדוף ולהתעלל באנשים דתיים או חרדים. אני מודה שאם אח שלי היה חוזר בתשובה ונתקל בכזאת רדיפה, היה כואב לי לא פחות מאשר היה כואב לי אם היו רודפים את בני ההומוסקסואל. קשר דם תמיד יהיה סמיך יותר מהמים של הבריכה הפוליטית
