פינת הצומח ביפן - חודש נובמבר : החרצית
במהלך מפגש הפורום השבוע - דיברנו קצת על הסתיו ביפן - ובדיוק גם הגעתי משיעור ציור סומי-אה בסטודיו שלמדנו בו את ציור החרצית ( - הגייה: Kiku) , שאני מצרף כאן לפוסט. זה גם זמן מצויין לספר אודות החרצית, פרח אהוב וגם סמל מקודש ביפן, שעיקר זמן פריחתה הוא ממש בחודש הזה
בשבוע הבא אספר קצת על השלכת ששיאה גם החודש בכל רחבי יפן..
בחודש נובמבר ביפן כאשר הכפור מתחיל לרדת בבקרים – הסתיו מתקדם עוד יותר, וכעת ניתן לחוש צינה באויר. ההרים עולזים לזמן מה בגווני אדום וזהב. מבין הפרחים רק החרצית היא הנותנת צבע לסתיו בימיו האחרונים. אך העלווה האדומה (Momiji) של העצים והחרציות בלבדם יכולים לעשות גם את כל הארץ ואת הגנים יפים, כפי שעושים כל מאות הפרחים של האביב. מקומות ידועים בשל ה-Momiji או בחרציות שלהם, הם מוקדי התקהלות של אנשים, שכן נובמבר מציע את ההזדמנות האחרונה לצאת החוצה, טרם בוא החורף.
כפי שפריחת הדובדבן נחשבת למלכת הפרחים באביב, כך החרצית מוערכת כמלכת הפרחים בסתיו. סמל בית הקיסרות היפני הוא פרח החרצית בעל 16 עלי הכותרת, וכך הוא ידוע כ-Kikumon () שהוא מקודש על ידי כל האומה היפנית. מאחר ואנו מדברים על סמלים (Crests ביפנית: Mon), יש לדעת כי לכל משפחה ביפן יש סמל מוגדר משלה. כל הסמלים, מכל רחבי יפן, מונים בקירוב מספר אלפי סוגי סמלים. רובם נגזרו מצמחים, ומכילים עיצובים שנתקבלו מפרחים או עלים. זה ממחיש עד כמה עמוקים הם היחסים בין צמחי הטבע ולבין חיי האומה.
החרצית באה במקור מסין, אבל יש לה היסטוריה ארוכה מאז שהגיעה ליפן, מקום בו תורבתה במשך כשלוש מאות שנה. ההתלהבות נראית בטיפוח הזה והמספר הרב של הזנים הוא ייחודי בעולם הבוטאני. בעונה, תצוגות של חרציות מתרחשות בהרבה מקומות, והמאמצים המושקעים לקראתן, עם התוצאות הנראות בסופם – מרשימים כל מתעניין בנושא. חרציות מתורבתות נחלקות לשלוש כיתות : הגדולות, הבינוניות והקטנות, אך המגוון של הפרחים יכול להגיע למאות. הפרחים במקורם בעלי שני סוגים של עלי כותרת, הלשוניים סביב הצינוריים, אך בעקבות הטיפוח ישנם לא מעט פרחים המכילים כולם רק עלי כותרת לשוניים. חריגים ביופיים הם הזנים הגדלים עם שונות באפקטים של הגודל, מספר, צורות וצבעים של עלי הכותרת. מספר גדול של חרציות יש להן רק פרח אחד גדול בראש גבעול, אפקט זה הובטח ע"י קיצוץ כל הגבעולים הצדדיים, על מנת לגרום לפרח הבודד להיות גדול יותר. החרציות הגדולות והבינוניות מוערכות על צורתו וצבעיו של כל פרח, אך החרציות הקטנות, שכל אחת מהן נושאת הרבה פרחים, מהוללות כצמח אחד או כעציץ אחד. לפעמים צמח אחד נושא הרבה עד כדי אלף פרחים, ומציג מראה מרהיב. במיוחד מדהימים ביופיים ומוצגים בהרבה מקומות ציבורייפ אלו הידועים בשם kengaizukuri אשר מראים את החן הטבעי של תפרחת פרחי חרציות הנשפכת מטה ממקום גבוה, כמו צוק או עציץ מוגבה. אלה יכולים להכיל המוני פרחים, ולעיתים אורך הענפים מגיע לשני מטר. בחודש זה ישנן תערוכות של פרחי חרצית כמעט בכל מקדש ביפן, בהן החרציות מוצגות בשלל תצוגות מדהימות, כולל כבונסאי משולב סלעים דקורטיביים שמהם צונחות החרציות בעיצובים עוצרי נשימה. גם המשפחה הקיסרית מטפחת חרציות בגני ארמון הקיסר בטוקיו ומזמינה, בין השאר, נציגים דיפלומטיים זרים לחזות בהן בסתיו. באופן דומה, הזמנות לצפייה בפריחת הדובדבן בגני הארמון נשלחות באביב.
במהלך מפגש הפורום השבוע - דיברנו קצת על הסתיו ביפן - ובדיוק גם הגעתי משיעור ציור סומי-אה בסטודיו שלמדנו בו את ציור החרצית ( - הגייה: Kiku) , שאני מצרף כאן לפוסט. זה גם זמן מצויין לספר אודות החרצית, פרח אהוב וגם סמל מקודש ביפן, שעיקר זמן פריחתה הוא ממש בחודש הזה
בחודש נובמבר ביפן כאשר הכפור מתחיל לרדת בבקרים – הסתיו מתקדם עוד יותר, וכעת ניתן לחוש צינה באויר. ההרים עולזים לזמן מה בגווני אדום וזהב. מבין הפרחים רק החרצית היא הנותנת צבע לסתיו בימיו האחרונים. אך העלווה האדומה (Momiji) של העצים והחרציות בלבדם יכולים לעשות גם את כל הארץ ואת הגנים יפים, כפי שעושים כל מאות הפרחים של האביב. מקומות ידועים בשל ה-Momiji או בחרציות שלהם, הם מוקדי התקהלות של אנשים, שכן נובמבר מציע את ההזדמנות האחרונה לצאת החוצה, טרם בוא החורף.
כפי שפריחת הדובדבן נחשבת למלכת הפרחים באביב, כך החרצית מוערכת כמלכת הפרחים בסתיו. סמל בית הקיסרות היפני הוא פרח החרצית בעל 16 עלי הכותרת, וכך הוא ידוע כ-Kikumon () שהוא מקודש על ידי כל האומה היפנית. מאחר ואנו מדברים על סמלים (Crests ביפנית: Mon), יש לדעת כי לכל משפחה ביפן יש סמל מוגדר משלה. כל הסמלים, מכל רחבי יפן, מונים בקירוב מספר אלפי סוגי סמלים. רובם נגזרו מצמחים, ומכילים עיצובים שנתקבלו מפרחים או עלים. זה ממחיש עד כמה עמוקים הם היחסים בין צמחי הטבע ולבין חיי האומה.
החרצית באה במקור מסין, אבל יש לה היסטוריה ארוכה מאז שהגיעה ליפן, מקום בו תורבתה במשך כשלוש מאות שנה. ההתלהבות נראית בטיפוח הזה והמספר הרב של הזנים הוא ייחודי בעולם הבוטאני. בעונה, תצוגות של חרציות מתרחשות בהרבה מקומות, והמאמצים המושקעים לקראתן, עם התוצאות הנראות בסופם – מרשימים כל מתעניין בנושא. חרציות מתורבתות נחלקות לשלוש כיתות : הגדולות, הבינוניות והקטנות, אך המגוון של הפרחים יכול להגיע למאות. הפרחים במקורם בעלי שני סוגים של עלי כותרת, הלשוניים סביב הצינוריים, אך בעקבות הטיפוח ישנם לא מעט פרחים המכילים כולם רק עלי כותרת לשוניים. חריגים ביופיים הם הזנים הגדלים עם שונות באפקטים של הגודל, מספר, צורות וצבעים של עלי הכותרת. מספר גדול של חרציות יש להן רק פרח אחד גדול בראש גבעול, אפקט זה הובטח ע"י קיצוץ כל הגבעולים הצדדיים, על מנת לגרום לפרח הבודד להיות גדול יותר. החרציות הגדולות והבינוניות מוערכות על צורתו וצבעיו של כל פרח, אך החרציות הקטנות, שכל אחת מהן נושאת הרבה פרחים, מהוללות כצמח אחד או כעציץ אחד. לפעמים צמח אחד נושא הרבה עד כדי אלף פרחים, ומציג מראה מרהיב. במיוחד מדהימים ביופיים ומוצגים בהרבה מקומות ציבורייפ אלו הידועים בשם kengaizukuri אשר מראים את החן הטבעי של תפרחת פרחי חרציות הנשפכת מטה ממקום גבוה, כמו צוק או עציץ מוגבה. אלה יכולים להכיל המוני פרחים, ולעיתים אורך הענפים מגיע לשני מטר. בחודש זה ישנן תערוכות של פרחי חרצית כמעט בכל מקדש ביפן, בהן החרציות מוצגות בשלל תצוגות מדהימות, כולל כבונסאי משולב סלעים דקורטיביים שמהם צונחות החרציות בעיצובים עוצרי נשימה. גם המשפחה הקיסרית מטפחת חרציות בגני ארמון הקיסר בטוקיו ומזמינה, בין השאר, נציגים דיפלומטיים זרים לחזות בהן בסתיו. באופן דומה, הזמנות לצפייה בפריחת הדובדבן בגני הארמון נשלחות באביב.