פינת הריפוי הפרטי שלי

[seelinewoman]

פינת הריפוי הפרטי שלי

האמת היא שזאת יוזמה שלי לעזור לעצמי,
אבל תכלס, אפשר לפתוח פינה שבועית כזאת
להצגת מקרה והתייעצות בדרכי ריפוי וגישה שונות.

ובכן, המקרה שלי,לשי]וטכם: לב שבור.
ברור לי שברגע שהגדרתי זאת כך העמסתי מטען של אסוציאציות.
זה גם טוב וגם רע.
זה גם מקצר את הדרך להבנה, וגם מגביל את הפתרונות.

פירוט נוסף: נפרדתי מגבר שאני מגדירה אותו כאהבת חיי.
הקשר כבר לא נתן לי כל מה שנזקקתי לו.
בחרתי להתנתק, ועשיתי זאת בצורה חותכת ופתאומית כי רק כך יכולתי לעשות זאת.
אני כמובן גם מתייסרת על כך שזאת הדרך שבה בחרתי, אבל כאבי גדול יותר על האובדן.
זאת למרות שהוא הולך ומתפוגג מהיום יום שלי ונמצא במחשבות שלי
רק איזה עשר פעמים ביום במקום כל רבע שעה

אני יודעת שהזמן יעשה את שלו אבל לא יפתור בשום פנים ואופן
את המטען הכבד והכאוב שנלווה לכך ואינו פתור.

שאלותיי הן:

מהי האבחנה האישית שלכם במקרה של היפרדות כזאת, מרצון, של מה שהגדרתי "לב שבור"?

כמובן שחסרים פרטים נוספים וחיוניים עליי, אבל לו היו מבקשים מכם לכתוב מאמר
על דרכי התמודדות במצב כזה מה הייתם מציעים לאחרים ולי לעבוד עליו כדי להקל על עצמנו?
מה עלינו לבדוק ולחזק או להחליש בתוכנו?

האם יש משהו נוסף שעולה מהסיפור שלי וחשוב לכם לומר?

תודה לעונים

 

[ינוקא1]

טוב

1. כאשר נמצאים בקשר משמעותי , קיים "ערבוב" של האנרגיות.
חלקים מהאנרגיה שלנו הולכים לאדם האחר , וחלקים מהאנרגיה שלו באה אלינו.
לכן כאשר נפרדים , מרגישים כאילו נפרדנו גם מחלק מאיתנו - לכן זה כואב.

2. "שחזור" - טכניקה הלקוחה מקסטנדה וחבורתו.

זה אומר ללכת אל כל המצבים שעברנו בימי חיינו , ובפרט למערכות היחסים שהיו לנו , לדמיין סיטואציות משם , ואז לנשום ולנשוף.
בשאיפה אנחנו מחזירים את ניצוצות האנרגיה שלנו הנמצאים אצל האדם האחר , ובנשיפה אנחנו מחזירים לו את מה ששלו.
יש כמה דברים שמוסיפים לתרגיל זה חוץ מאשר נשימה - אני מבצע תנועות מסוימות בידיים , אצל קסטנדה יש תנועות של הראש , ויש עוד כל מיני ווריאציות.
אך בסופו של דבר , מספיקות שאיפה ונשיפה.
רצוי לעשות זאת עם כל מהלך חיינו וכמה שיותר.

ליתר הרחבה על הטכניקה - ממליץ בחום על "מעבר המכשפים" מאת טאישה אבלאר.
(ספר שהמלצתי עליו הרבה , ועוד אמליץ עליו).

3.

רבה רבה !

 

[seelinewoman]

 

[dawadi]

לב שבור? דרך התמודדות

היי שם!

החשוב ביותר הוא שעשית את מה שעל כף המאזניים, היה הדבר הנכון לך לעשות.

אחרי שזה המצב (וכדאי לוודא שאכן כך המצב):

1. אהבה: להבין שעשית את הצעד כי את אוהבת את עצמך ומפרגנת לעצמך בחיים הטובים שמגיעים לך. כל צעד שהוא, בכל צורה שהיא, אם הוא הצעד הנכון לך, צריך להעשות. כדאי לאהוב את הצעד, את הרשות שנתת לעצמך לפעול בשביל עצמך. כמו כן לאהוב את הכאב ולא לסלוד ממנו. כאב הוא רגש שבא להגן עלינו וללמד אותנו. הצעד הראשון כדי לסיים עם הכאב הוא לאהוב אותו ולתת לו לבצע את מלאכתו.

2. קבלה: לקבל את כל המצב כמו שהוא. בהמשך ישיר לאהבה, לקבל את הכאב כפי שהוא ולא לברוח ממנו. לא לנסות להסיט את הדעת מהכאב, אלא לכאוב בהבנה מלאה שהוא שם למלא תפקיד של התרוקנות, על מנת שיהיה מקום למלא אחר כך. כשכואב לך, פשוט תכאבי, אל תברחי מזה, תסיחי את דעת או תלחמי.

3. תודות: תרשי לעצמך להודות לכל הגורמים בדבר. לאהבת חייך על שהיה שם כל הזמן שהוא כן היה מה שהיית צריכה. לעצמך על האומץ לעשות צעד חשוב. לאהבה הגדולה שחווית שהיא שנתנה לך את הזכות הזו של לכאוב כך (הלוא מי שלא נאהב כך ולא אהב כך, כיצד ירגיש כאב כזה?). לכאב, על שהוא מבצע את עבודתו נאמנה ומאפשר לך את השיח הזה, את ההתפתחות הזו.

אני לא אוהב לדבר בטוב ורע, אבל לרגע אחד, ארשה לעצמי לומר שהתהליך כולו הוא טוב, אם תדעי לבצע אותו ככזה.

מקווה שזה איכשהו עוזר מעבר למילים כתובות על דף באינטרנט.

באמת באמת - המון אהבה!

 

[seelinewoman]

תודה לכולכם, עזרתם לי מאוד להבין

|לב

עכשיו אני לוקחת את זה לעבודה שלי עם עצמי.
תודה.

 

[מלחייה מתוקה]

לעניות דעתי

כתבת שאת מתייסרת על הדרך בה בחרת להפרד. התהליך הרצוי לדעתי הוא להגיע להשלמה על הדרך בה בחרת לפעול עד שתחושי ביטחון עצמי מוחלט לגביה וללא רגשות אשם בכלל. נסי להבין את עצמך ואת הסיטואציה בה היית נתונה, סלחי לעצמך והביטי קדימה. לגבי הכאב על האבדן - זכרי שלהפרד ממנו הייתה החלטה מושכלת שלך. לו לא היית נפרדת ממנו לא היית מאבדת אותו והוא היה שלך כפי שהוא כיום. גם כאן, זה עניין של זמן ותהליך של להגיע להשלמה עם החלטה שעשית. להבין עם עצמך מדוע נפרדת ממנו, מה לא אהבת, ולהגיע להשלמה עם עצמך

ויחד עם זאת לומר לעצמך יום יום מה את כן רוצה, למה את מצפה, איך את רואה את מערכת היחסים הבאה שלך, איך המע' הבאה תרגיש לך, איך זה מרגיש כשהלב לא שבור, וכו', אפילו לדמיין או לעשות מדיטציות על זה.

 

[Lagrangian]

מה עם קצת

תמציות צמחים\תרופות הומואופטיות?
מה שאני זוכר עכשיו זה Ignatia להתמודדות עם אבל (שללא ספק הוא חלק מהעניין), וגם Yerba Santa.. אולי גם כדאי
תמציות שתומכות בנוסף.
אולי גם לפנות מקום לביטוי של הרגש הזה במהלך היום - זה יכול להיות טקס קטן, ציור, קשקוש, כתיבת שיר, תנועה, וכו'..
ואם את יכולה גם חלק מהיום *לא* לעסוק בזה, אלא להיות כולך בסוג אחר של פעילות, זה כנראה גם יכול לעזור.. אבל אני
מניח שזה תלוי בעוצמה של המצב בו את נמצאת.

 

[seelinewoman]

הכלי שלי הוא כתיבה

אבל אני די משותקת.
כתבתי משהו בבלוג שלי,
ואני בקושי מצליחה עדיין לבטא.
אני במצב של הלם, אחרי הזעזוע הראשוני
של הימים הראשונים שגם היו יום כיפור, אז בכלל.
אני מרגישה כל הזמן את המילים בתוכי נעצרות בכוח.
אני מרגישה את עצמי עוצרת בכוח את המילים,
כי יש לי הרגשה שטרם גמרתי להתפרק ליסודות של הסיפור.
אני מעבדת הכל, עושה המון דיסונס קוגניטיבי ומשתמשת
בהמון תחבשושותשטחיות, כמו שנראה לי שזה.
אני עדיין לא יכולה ממש לדבר לעומק, ולכן אני עדיין כאן
מצליחה לתאר לכם מה קורה.
כשזה יחלחל פנימה, כשזה יאכל אותי כמו לבה רותחת פנימה,
זה יתפרץ אצלי במילים לעצמי.
בינתיים אני מסה לשמור על שגרת בריאות מוזרה,
לחזור לספורט בעדינות, לאכול פחות ולהמשיך בתכנית ההרזיה שלי.
הכל נקשר יחד, אבל עדיין לא נקלט.
אני שותקת מאוד, וזה לא אופייני לי.
מה שאופייני לי זה לדאוג לצרות של כל העולם בשעה כזאת חוץ מעצמי.
את זה הוא אבחן אצלי פעם, כשאמר לי שזה בדיוק מה שעשיתי כשניהלתי
כאן שני פורומים במקביל והשקעתי את כל כולי, במקום לעסוק בעצמי.
זה קור הכרגע שוב.
נראה לי שטרם נגעתי באמת בכאב.
יבוא, אני מניחה.

 

[Lagrangian]

אם מדיום אחד לא עובד

את יכולה לנסות אחרים..

 

[seelinewoman]

לא נותר בי כוח רצון

לנסות שום דבר.
אולי זה עדיין לא הזמן.

 

[Lagrangian]

במקרים כאלה

אני משתמש ב
Ben&Jerry's - Dublin Mudslide
ואם אין
Haagen Daz - Chocolate midnight cookies.

אחרי קופסה אחת או שאני מתעלף או שאני מתעודד ליומיים..

 

[seelinewoman]

אוקי, יש לי נוטלה, ריבת חלב, בננות.
הכנתי היום בננה מקורמלת עם פנקייק מעל.
לפני כמה ימים המצאתי עוגת שיש נוטלה-ריבת חלב.
תיכף מכינה לי טוסט גבינה עם חביתה
מפיתה שאני אפיתי.
אתה בחור כלבבי, יקירי

רוב תודות

 

[Lagrangian]

לא מספיק קלוריות

700 קלוריות לא מדגדגות לי את המשברים. אני צריך כמות כפולה.

 

[seelinewoman]

אני לא מכניסה הביתה גלידה בכוונה

וגם כשיש שוקולד אני שוכחת שקניתי, כמה מפתיע.
בינתיים הכל בסדר.
בצק אפוי עושה לי את זה לא פחות.
מסתמן שבוע פחמימתי למדי.
תגיד, אם כבר מדברים על זה, למה, אם פחמימות כל כך מנחמות,
מטפלים וכל מיני אנשים בתחום פוסלים אותן בצורה גורפת?
אם יש לנו הוכחה שזה טוב במידה, כמובן, למה להכחיד את זה?
זה משהו שבאמת לא הצלחתי לקבל בכל הרפואה המשלימה - סילוק פחמימות בכל כמות.
בעיניי זה נוגד את טבע האדם ולכן לא עוזר לו.

 

[Lagrangian]

השאלה היא מה זה "במידה"

וקמח לבן הוא כבר לא בדיוק דגן.. יותר בכיוון של דבק.
ונראה לי שעניין הורדת הפחמימות מוכיח את עצמו אצל אנשים מסוימים.. אולי פשוט אכלנו ממש גרוע
בשני העשורים לחיים שלנו ואז פיתחנו רגישות.

 

[seelinewoman]

אתה יודע מתי ירד לי האסימון שדיבור על פחמימות

פשוט שרלטני?
כשרופא אחד שניסה להפנט אותי כדי לוותר על פחמימות
במרפאת רפואה משלימה בכללית סיפר לי שזה לא טבעי,
כי בטבע נמר לא טורף חיה והולך לחפש קינוח.
ובכן, שטויות במיץ עגבניות, בלשון המעטה.
הרי סוכר מצוי בטבע, גדל בטבע, וחיות צורכות סוכר בפירות ובירקות לעייפה.
גם קמח לבן אינו הופך לדבק משום שמיצי העיכול שלנו כל כך חזקים
שאין לו זמן בכלל להפוך לכזה ולכן גם אין לו סיכוי להדביק שום דבר.
ניסיתי "דיאטה" ללא פחמימות, עם הרופא ההוא.
בשבוע השני הייתי עצבנית.
בשבוע השלישי התחלתי לשבור קירות אז בעטתי בהם לעזאזל בכל מובן שהוא.
אנשים זקוקים לסוכר ולשומן כדי לפעול ולחיות.
כל "שיטת ריפוי" שהולכת נגד טבע האדם ומנסה לכפות עליו הר כגיגית אמונות כאלה
נחשבת בעיניי להפרעת אכילה שיש לה גם הסברים משלה.
השפע מבהיל אותנו.
אנחנו חיים בעולם ללא גבולות ומשום כך אנחנו מדביקים למזונות מסוימים נזקים.
אני לא מכלילה כמובן מזון תעשייתי מעובד מאוד בסיפור הזה.
זה משהו שצריך וכדאי לוותר עליו או לצרוך כמה שפחות, אם אפשר.
אני מדברת על חומרים שקיימים בטבע ואנחנו ניזונים מהם.
דמוניזציה של מזון כזה היא הפרעת אכילה פשוטו כמשמעו.
אם יגיד לי מישהו, כמו ינוקא נדמה לי, שוויתור על גלוטן ריפא לו מחלה, אני מקבלת זאת.
אבל עדרים של אנשים מוותרים על חלבון חשוב מאוד בגלל מה שאין לקרוא לו אלא טרמפ
על הפחדים הכי נפוצים של בני האדם.
אני כותבת על כך מאמר שאני די תקועה בו כי אני לא ממש מעזה לומר על כך את מה שאני חשובת באמת.
אבל זהו הכיוון.

 

[seelinewoman]

עדכון אסקפיזם וריפוי

החלטתי לחזור גם למשקולות שלי והתאמנתי עכשיו.
מה שאומר שאני מכינה לי רושטי עם טונה וחביתת עין,
ומתיכה מעל עמק "במידה מתונה".
הרווחתי את זה ביושר, וזה בסדר גמור

 

[Lagrangian]

מה זה רושטי?

מה עם איזה שייק חלבון מגעיל?

 

[seelinewoman]

חשבתי על זה אבל זה המון כסף

פה ושם אהבתי לקנות חטיפי חלבון מתוקים ומלאכותיים נורא בחנות הטבע שאני אוהבת, דווקא.
בטעם פאדג', עוגת גבינה, שוקולד-בוטנים ומה לא.
אבל המחיר שלהם יקר לאללה.

רושטי זה הגרסה השוויצרית ללאטקס תפוחי אדמה.
מגררים תפוח אדמה ומטגנים אותו ככה, משוטח במחבת.
אני מוסיפה בצל והיום הוספתי גם טונה, ליתר חלבון.
מצאתי תמונה כי שלי יצא מבולגן.
בדרך כלל שמים מעל גבינת גוייר מסריחה או אמנטל טובה.
הכי טוב - חבתית עין מדויקת שמניחים מעל הלביבה.
נכון שזה אחלה אוכל נחמה?
(נראה לי שינוקא מתפלץ כאן מרוב הרעלנים שבישלתי היום...

)

 

[dawadi]

רק ככה בקטנה

עדיף לא לגעת בתרופות הומאופתיות בלי שבודקים לעומק.
.ign יכולה להתאים, אבל יש עוד כמה וכמה שנוגעות לצער ולמערכות יחסים ולפני שנוטלים רמדי כזו צריך לבדוק שהיא המתאימה...
למרות המיתוסים הקיימים (באי אלו חוגים) שתרופות הומאופתיות לא יכולות לעשות נזק, הן יכולות בהחלט, אם הן לא מותאמות כראוי...

המון אהבה!