פינת השאלה הזהה

בפורום שלנו

בקטגוריה "מאמרים", יש ניתוחים ופרשנויות שהועלו לפורום על שירי הפלויד, בכל אלבומיהם, עד "החומה" (שם נפסק הפרוייקט, עקב חוסר עניין). הפרוייקט יחודש בעוד כמה שבועות.
 
עם התחת?... ממממ

אם התכוונת לפוסטר אז זה נמצא בחנויות פופ וכאלו כמו הפינינג. ואם התכוונת לרקע בשולחן העבודה אז תחפשי את זה בגוגל תמונות -> back catalog pink floyd תוך שנייה הן נמצאות מולך... הבנות עם התחת!
 
שיר טוב..

אבל כמה שאלות: למי גילמור שר את השיר? ומה דעתכם על הסולו? מצא חן בעיניי. לי נראה שהוא שהוא רוצה (עדיין) להוכיח את עצמו ולהראות למישהו מסוים! אבל נאלץ להתמודד עם דיבורים מהצד ושמועות שפוגעות בו. אבל על איזה תקופה בחייו הוא מדבר? ולמה הוא חושב שהוא ישכח את העבר ויחזור חזרה לחיים? מה אתם חושבים? חסרים לנו כמה דיונים באלבום הזה.
 

One Echoe

New member
צודק...

באמת חסרים דיונים על משמעות האלבום. שכן על הדארק סייד, החומה, וויש יו וואר היר ואחרים עשינו לא מעט דיונים! ציף, מה את אומרת? תפתחי אחד כזה? האמת היא שיש כמה שירים שמאוד מעניינת אותי המשמעות שלהם..
 
כשנגמור את ליגת הפורום

נתחיל מחדש את פרוייקט השירים. או אפילו במקביל, נראה איך זה יתקדם.
 
אתה צודק, ונצל"ש:

פעם כתבתי כאן "תרשים זרימה" של ההסטוריה של הפלויד. אני לא מוצאת את זה עכשיו, אז אכתוב מחדש, לטובת המצטרפים החדשים:
1944 - רוג'ר ווטרס נולד. אביו נהרג חמישה חודשים מאוחר יותר, בקרבות באיטליה. 1945 - ניק מייסון וריק רייט נולדים (לחוד); 1946 - סיד בארט ודייב גילמור נולדים, גם כן לחוד.
שנות החמישים: ווטרס, בארט וגילמור גדלים באותה שכונה בעיר קיימברידג', ומכירים זה את זה מבית הספר.
תחילת שנות השישים: ווטרס עוזב את קיימברידג' לטובת לימודי ארכיטקטורה בלונדון. בארט מצטרף אליו שנתיים מאוחר יותר, לאחר שקיבל מילגה ללימודי אמנות במכללה יוקרתית. בארט מתעתד להיות צייר. גילמור מנגן בלהקות מקומיות בקיימברידג', לאחר שהוריו היגרו לאמריקה והשאירו אותו ואת אחיו ואחיותיו לבד באנגליה.
ווטרס פוגש בניק מייסון וריק רייט, שלומדים ארכיטקטורה באותה אוניברסיטה כמותו. יחד עם עוד כמה חברים, הם מקימים הרכב, ששמו מתחלף כל שבועיים בערך. הם מנגנים R'n'B אמריקאי וקאברים של להקות בריטיות מהגל הראשון. עם הצטרפותו של בארט, הוא נותן ללהקה את שמה: The Pink Floyd Sound, ע"ש שני נגני בלוז אמריקאיים: פינק אנדרסון ופלויד קאונסיל. בלהקה מנגן, מלבד ארבעתם, גם הגיטריסט בוב קלוז, חברם של ווטרס ובארט מקיימברידג'. הלהקה מנגנת R'n'B אמריקאי - ושירים שהחל סיד בארט לכתוב בעצמו.
1966 - סיד בארט זונח את ה-R'n'B לטובת הפסיכדליה. בוב קלוז פורש. הפלויד נהיים יקירי ה"מחתרת" בלונדון, ומנגנים במועדוני הפסיכדליה המובילים, כגון ה-UFO. בארט כותב שירים בספיד; הופעות הלהקה מלוות בתאורה פסיכדלית, בהשראת מופעים בחוף המערבי של ארה"ב. העניין בהם מצד עתונות המוסיקה הולך וגובר.
1967 - הפלויד מוחתמים בחברת EMI. שני הסינגלים הראשונים שלהם - Arnold Layne ו-See Emily Play - מצליחים במצעדים ומקנים להם פרסום בינ"ל, באירופה (אך לא בארה"ב). בקיץ מוציאה הלהקה את אלבומה הראשון, The Piper at the Gates of Dawn. מצבו הנפשי של סיד בארט מתחיל להתערער בשלב זה. סיבוב הופעות בארה"ב בחודשי הסתו נקטע באיבו בשל מצבו של בארט, שהולך ומחמיר במשך החודשים הבאים. סינגל שלישי - Apples and Oranges, נכשל במצעדים. הלהקה אינה מצליחה להתקדם בהקלטות אלבומה השני.
1968 - בדצמבר 1967 פונים חלק מחברי הלהקה לדייויד גילמור, והוא מצורף ללהקה. על נסיבות צירופו של גילמור ומה שקרה בחודשים שלאחר מכן יש גרסאות שונות, כאשר את האמת כנראה לא נדע לעולם. הגרסה הרשמית של הפלויד היא שגילמור צורף על מנת "לחזק" את הלהקה בהופעות, מכיוון שבארט לא היה מסוגל לתפקד בהן. הלהקה תפקדה כחמישיה במשך כחודש. בארט לא קיבל את צירופו של גילמור ומצבו התדרדר עוד יותר. בסוף ינואר הפסיקה הלהקה לאסוף את בארט להופעות בכלל. הרעיון היה לאמץ את המודל לפיו עבדו הביץ' בויז, בו בריאן ווילסון כותב את שירי הלהקה, אך אינו מופיע אתה. אך רעיון זה לא החזיק מעמד זמן רב. בתחילת מארס מפורקת השותפות בין הפלויד למנהלי הלהקה, אשר מעדיפים להמשיך ולנהל את בארט כסולן. הפלוידים ממשיכים בלעדיו. בקיץ יוצא אלבומם השני Saucerful of Secrets, בו רק שיר אחד שכתב בארט.
סוף שנות השישים: הפלויד מופיעים בפני קהלים בבריטניה ובאירופה, בהצלחה הולכת וגוברת, אם כי הם עדיין נחשבים ללהקת שוליים "מחתרתית". מוסיקלית, הלהקה עדיין מחפשת את דרכה. הם מוציאים אלבום עם פס קול שכתבו לסרט More, אלבום כפול עם שירים מקוריים ושירים שהוקלטו בהופעה, "אומהגומה", ואלבום שאפתני עם יצירה שתופסת צד שלם - Atom Heart Mother. הם לא מרוצים מהתוצאות. סיד בארט מוציא שני אלבומי סולו, בסיוע חבריו מהפלויד.
תחילת שנות השבעים: הפלויד מופיעים ברחבי העולם, כשהם עושים לעצמם שם כלהקת הופעות מעולה. הם ממשיכים לחפש את דרכם המוסיקלית, ומקליטים שירים לפס הקול של הסרט "נקודת זבריצקי" ו"obscured by clouds" וכן מוציאים את האלבום Meddle. הם לא מרוצים מהתוצאות. היחסים בין חברי הלהקה מתוחים, לעיתים, אך באופן כללי הם מסתדרים. סיד בארט מצטרף להרכב קצר-מועד בשם Stars, שמתקפל די מהר. לאחר ביקורת קשה שהופיעה בעיתונות המוסיקה על הופעה של ההרכב, פורש בארט סופית מעסקי המוסיקה.
1973 - הפלויד מוציאים את Dark Side of the Moon, שנהיה אחד האלבומים המצליחים ביותר בעולם, מבחינת מכירות. האלבום מביא להם, לראשונה, הצלחה משמעותית בארה"ב, והפלויד נהיים אחת מהלהקות הגדולות בעולם, מבחינת היקף מכירות תקליטים והופעות. הפלויד מרוצים מהאלבום, אך מאבדים מהמוטיבציה להמשיך להקליט ולהופיע, ובמשך השנה הבאה מחפשים את דרכם, מוסיקלית.
1975 - יוצא האלבום Wish You Were Here, שזוכה אף הוא להצלחה עצומה ברחבי העולם. במהלך הקלטות האלבום מופיע סיד בארט באולפן, לאחר שחבריו לא ראו אותו מזה שנים. מראהו החיצוני השתנה לרעה באופן קיצוני, וחבריו אינם מזהים אותו במשך שעה ארוכה. מצבו הנפשי התדרדר עוד יותר מאז עזב את הלהקה, והוא חי בלונדון, לבדו. האלבום נכתב ברובו בהשראת התדרדרותו, במיוחד היצירה המרכזית, Shine On You Crazy Diamond.
 
המשך

1976-1978 חברי הלהקה פונים כל אחד לדרכו. היחסים ביניהם נהיים מתוחים יותר. בשנת 1977 הם מוציאים את האלבום Animals, שמורכב בחציו משירים שנכתבו 4 שנים קודם לכן, ו'שוחזרו' ע"י ווטרס, עם מילים אחרות. ווטרס הולך ונהיה מתוסכל מהניכור הבלתי נמנע שבין הלהקה לקהל בהופעות הענק, במיוחד בצפון אמריקה. במהלך אחת ההופעות, יורק ווטרס על נער מהקהל, לאחר שזה התפרע במהלך אחד השירים. ווטרס חושב לבנות חומה בין הלהקה לבין הקהל, שתסמל את הניכור מחד, ותגונן עליו מפני הקהל, מאידך.
1979-1981: הלהקה מתחילה לעבוד על היצירה "החומה" אשר נכתבה רובה ככולה ע"י רוג'ר ווטרס, שהוא עתה הדמות הדומיננטית בלהקה. מאז Dark Side of the Moon, כתב ווטרס את כל התמלילים לשירי הלהקה, כשהוא דוחק בהדרגה את חברי הלהקה האחרים מעמדת כותבי שירים. הוא, מצידו, טוען שהם לא מתאמצים מספיק לכתוב שירים, או ששיריהם אינם ברמה ראויה. בשלב מתקדם בהקלטת האלבום, מביא ווטרס לפיטוריו של ריק רייט, הקלידן, בטענה שרייט אינו מתפקד או תורם להקלטות. הפיטורין נשמרים בסוד מפני התקשורת. האלבום "החומה" זוכה להצלחה מסחרית גדולה, ונהיה אחד מהאלבומים הנמכרים ביותר בארה"ב, מעולם. הלהקה יוצאת לסיבוב הופעות מצומצם, במהלכו נבנית על הבמה חומה (מקלקר), המפרידה בין הלהקה לקהל. ריק רייט מנגן קלידים כשכיר, בסיבוב הופעות זה.
אמצע שנות השמונים: "החומה" מעובדת לסרט קולנוע מצליח. בוב גלדוף משחק בתפקיד הראשי. ווטרס, מייסון וגילמור מקליטים את האלבום The Final Cut. היחסים בין השלושה מתדרדרים לתהום, אחרי שווטרס דורש שליטה מלאה על כל צליל ותו ביצירה. השמועות על המתיחות בלהקה מגיעות לתקשורת, ואז נודע גם על פיטוריו של רייט. לאחר יציאת האלבום הלהקה אינה יוצאת להופעות, ולמעשה חדלה להתקיים. ווטרס מודיע ללהקה על עזיבתו. הוא מניח שבכך יסתם הגולל על הלהקה. גילמור אינו מקבל זאת. בשנת 1987 הוא מחליט להוציא אלבום תחת השם "פינק פלויד" ולצאת להופעות, כשהוא מגייס את מייסון ואת ריק רייט (עדיין כשכיר). ווטרס תובע את גילמור ומייסון בנסיון למנוע מהם להשתמש בשם "פינק פלויד". התביעה מסתיימת בפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט, ו-ווטרס מוותר על השם "פינק פלויד" בתמורה לזכויות מלאות ביצירה "החומה" (בין היתר). ווטרס וגילמור לא מדברים זה עם זה במשך 18 השנים הבאות.
סוף שנות השמונים: גילמור, מייסון ורייט מוציאים את Momentary Lapse of Reason ויוצאים לסיבוב הופעות עולמי. הסיבוב מצליח מאוד ומכניס להם עשרות מיליונים. ווטרס מוציא שני אלבומי סולו, שזוכים להצלחה פושרת. סיבובי ההופעות שלו נכשלים, יחסית. ווטרס וגילמור משמיצים זה את זה בעיתונות. EMI מוציאה אוסף outtakes משיריו של סיד בארט, בשם Opel.
שנות התשעים: ווטרס מעלה את המופע הגרנדיוזי "החומה בברלין" בעיר ברלין, בהשתתפות עשרות אמנים-אורחים, ומוציא עוד אלבום סולו הזוכה להצלחה פושרת, בשנת 1992, ומתחיל לעבוד על אופרה אודות המהפכה הצרפתית. הפלויד מוציאים את The Division Bell ויוצאים לסיבוב הופעות עולמי מצליח מאוד - האחרון שלהם עד היום. גילמור ו-ווטרס משמיצים זה את זה בתקשורת. EMI מוציאים קופסא של כל אלבומיו של סיד בארט, בשם Crazy Diamond. בשנת 1995 ניק מייסון מנסה להוציא אוטוביוגרפיה שכתב, אך גילמור מונע את הפצת הספר תוך איומים בתביעה משפטית. באותה שנה, 1995, זוכה הלהקה להכנס ל"היכל התהילה של הרוקנרול" האמריקאי. בטקס מופיעים גילמור ורייט בלבד: מייסון יושב נזוף, עם הקהל; ווטרס לא מגיע עקב "שפעת פתאומית" וסיד בארט נשאר בבית, בקיימברידג'. שנה מאוחר יותר נפוצות שמועות על כך שמצב בריאותו קשה: הוא סובל מסכרת, אולקוס, ותשוש נפשית. בסוף העשור ווטרס יוצא לסיבוב הופעות שזוכה להצלחה, ומאז הוא מופיע לסירוגין, ברחבי העולם. הוא ממשיך לעבוד על האופרה, ומתחיל לעבוד על אלבום סולו נוסף. הוא וגילמור ממשיכים להשמיץ זה את זה בתקשורת.
תחילת שנות האלפיים: גילמור מופיע בפסטיבל "מלטדאון" היוקרתי וזוכה לאהדת הביקורות. הוא תורם כסף רב לצדקה, ובתמורה מקבל תואר כבוד ממלכת בריטניה - CBE. מייסון ו-ווטרס מתפייסים, ומייסון מנגן תופים בשתי הופעות של ווטרס בלונדון. בשנת 2003 נפטר מנהלם הוותיק של הפלויד, סטיב או'רורק. גילמור, מייסון ורייט מנגים בלווייתו. השמועות אומרות בתחילה שגם ווטרס ינגן, אך הוא כנראה לא הגיע כלל ללוויה. EMI מוציאים אוסף נוסף של שיריו של סיד בארט, Wouldn't You Miss Me?, וה-BBC מקרין סרט תיעודי עליו, שנעשה בשיתוף פעולה מלא של כל חברי הפלויד, וכן משפחתו של בארט. שנה לאחר מכן, חותרם בארט על מאות עותקים מספרו של הצלם מיק רוק, ידידו אשר צילם אותו בסוף שנות השישים.
2004-2005: ניק מייסון מוציא סוף סוף את האוטוביוגרפיה שלו, Inside Out. הוא יוצא לסיבוב 'חתימות' על ספרו ברחבי העולם ומתראיין לכל מיקרופון. בין היתר, הוא אומר שהוא היה מאוד רוצה שהפלויד יתאחדו, אך לדעתו זה יקרה רק להופעת-צדקה. בוב גלדוף מחליט לנצל את ההזדמנות, כשהוא מארגן את Live 8, לשם הפעלת לחץ בלתי-מתון על הפלוידים להופיע. למרבית ההפתעה, הם מסכימים.
 

Itai8

New member
וואי ממש תודה!

יש פה כמה דברים שלא ידעתי... כדאי שתשימי את זה במאמרים או משהו שכל אחד שבא יוכל לקרוא
 

moshe_d

New member
תודה רבה על ההשקעה

חשבתי שאני יודע משהו עליהם וממאמר זה למדתי כמה אני לא יודע... תודה!
 

Cold Turkey

New member
ציףציף,נהניתי לקרוא אותך. הזכיר לי

ימים שהייתי מאזין לפינק פלויד יומם וליל... תודה !
 
למעלה