אתה צודק, ונצל"ש:
פעם כתבתי כאן "תרשים זרימה" של ההסטוריה של הפלויד. אני לא מוצאת את זה עכשיו, אז אכתוב מחדש, לטובת המצטרפים החדשים:
1944 - רוג'ר ווטרס נולד. אביו נהרג חמישה חודשים מאוחר יותר, בקרבות באיטליה. 1945 - ניק מייסון וריק רייט נולדים (לחוד); 1946 - סיד בארט ודייב גילמור נולדים, גם כן לחוד.
שנות החמישים: ווטרס, בארט וגילמור גדלים באותה שכונה בעיר קיימברידג', ומכירים זה את זה מבית הספר.
תחילת שנות השישים: ווטרס עוזב את קיימברידג' לטובת לימודי ארכיטקטורה בלונדון. בארט מצטרף אליו שנתיים מאוחר יותר, לאחר שקיבל מילגה ללימודי אמנות במכללה יוקרתית. בארט מתעתד להיות צייר. גילמור מנגן בלהקות מקומיות בקיימברידג', לאחר שהוריו היגרו לאמריקה והשאירו אותו ואת אחיו ואחיותיו לבד באנגליה.
ווטרס פוגש בניק מייסון וריק רייט, שלומדים ארכיטקטורה באותה אוניברסיטה כמותו. יחד עם עוד כמה חברים, הם מקימים הרכב, ששמו מתחלף כל שבועיים בערך. הם מנגנים R'n'B אמריקאי וקאברים של להקות בריטיות מהגל הראשון. עם הצטרפותו של בארט, הוא נותן ללהקה את שמה: The Pink Floyd Sound, ע"ש שני נגני בלוז אמריקאיים: פינק אנדרסון ופלויד קאונסיל. בלהקה מנגן, מלבד ארבעתם, גם הגיטריסט בוב קלוז, חברם של ווטרס ובארט מקיימברידג'. הלהקה מנגנת R'n'B אמריקאי - ושירים שהחל סיד בארט לכתוב בעצמו.
1966 - סיד בארט זונח את ה-R'n'B לטובת הפסיכדליה. בוב קלוז פורש. הפלויד נהיים יקירי ה"מחתרת" בלונדון, ומנגנים במועדוני הפסיכדליה המובילים, כגון ה-UFO. בארט כותב שירים בספיד; הופעות הלהקה מלוות בתאורה פסיכדלית, בהשראת מופעים בחוף המערבי של ארה"ב. העניין בהם מצד עתונות המוסיקה הולך וגובר.
1967 - הפלויד מוחתמים בחברת EMI. שני הסינגלים הראשונים שלהם - Arnold Layne ו-See Emily Play - מצליחים במצעדים ומקנים להם פרסום בינ"ל, באירופה (אך לא בארה"ב). בקיץ מוציאה הלהקה את אלבומה הראשון, The Piper at the Gates of Dawn. מצבו הנפשי של סיד בארט מתחיל להתערער בשלב זה. סיבוב הופעות בארה"ב בחודשי הסתו נקטע באיבו בשל מצבו של בארט, שהולך ומחמיר במשך החודשים הבאים. סינגל שלישי - Apples and Oranges, נכשל במצעדים. הלהקה אינה מצליחה להתקדם בהקלטות אלבומה השני.
1968 - בדצמבר 1967 פונים חלק מחברי הלהקה לדייויד גילמור, והוא מצורף ללהקה. על נסיבות צירופו של גילמור ומה שקרה בחודשים שלאחר מכן יש גרסאות שונות, כאשר את האמת כנראה לא נדע לעולם. הגרסה הרשמית של הפלויד היא שגילמור צורף על מנת "לחזק" את הלהקה בהופעות, מכיוון שבארט לא היה מסוגל לתפקד בהן. הלהקה תפקדה כחמישיה במשך כחודש. בארט לא קיבל את צירופו של גילמור ומצבו התדרדר עוד יותר. בסוף ינואר הפסיקה הלהקה לאסוף את בארט להופעות בכלל. הרעיון היה לאמץ את המודל לפיו עבדו הביץ' בויז, בו בריאן ווילסון כותב את שירי הלהקה, אך אינו מופיע אתה. אך רעיון זה לא החזיק מעמד זמן רב. בתחילת מארס מפורקת השותפות בין הפלויד למנהלי הלהקה, אשר מעדיפים להמשיך ולנהל את בארט כסולן. הפלוידים ממשיכים בלעדיו. בקיץ יוצא אלבומם השני Saucerful of Secrets, בו רק שיר אחד שכתב בארט.
סוף שנות השישים: הפלויד מופיעים בפני קהלים בבריטניה ובאירופה, בהצלחה הולכת וגוברת, אם כי הם עדיין נחשבים ללהקת שוליים "מחתרתית". מוסיקלית, הלהקה עדיין מחפשת את דרכה. הם מוציאים אלבום עם פס קול שכתבו לסרט More, אלבום כפול עם שירים מקוריים ושירים שהוקלטו בהופעה, "אומהגומה", ואלבום שאפתני עם יצירה שתופסת צד שלם - Atom Heart Mother. הם לא מרוצים מהתוצאות. סיד בארט מוציא שני אלבומי סולו, בסיוע חבריו מהפלויד.
תחילת שנות השבעים: הפלויד מופיעים ברחבי העולם, כשהם עושים לעצמם שם כלהקת הופעות מעולה. הם ממשיכים לחפש את דרכם המוסיקלית, ומקליטים שירים לפס הקול של הסרט "נקודת זבריצקי" ו"obscured by clouds" וכן מוציאים את האלבום Meddle. הם לא מרוצים מהתוצאות. היחסים בין חברי הלהקה מתוחים, לעיתים, אך באופן כללי הם מסתדרים. סיד בארט מצטרף להרכב קצר-מועד בשם Stars, שמתקפל די מהר. לאחר ביקורת קשה שהופיעה בעיתונות המוסיקה על הופעה של ההרכב, פורש בארט סופית מעסקי המוסיקה.
1973 - הפלויד מוציאים את Dark Side of the Moon, שנהיה אחד האלבומים המצליחים ביותר בעולם, מבחינת מכירות. האלבום מביא להם, לראשונה, הצלחה משמעותית בארה"ב, והפלויד נהיים אחת מהלהקות הגדולות בעולם, מבחינת היקף מכירות תקליטים והופעות. הפלויד מרוצים מהאלבום, אך מאבדים מהמוטיבציה להמשיך להקליט ולהופיע, ובמשך השנה הבאה מחפשים את דרכם, מוסיקלית.
1975 - יוצא האלבום Wish You Were Here, שזוכה אף הוא להצלחה עצומה ברחבי העולם. במהלך הקלטות האלבום מופיע סיד בארט באולפן, לאחר שחבריו לא ראו אותו מזה שנים. מראהו החיצוני השתנה לרעה באופן קיצוני, וחבריו אינם מזהים אותו במשך שעה ארוכה. מצבו הנפשי התדרדר עוד יותר מאז עזב את הלהקה, והוא חי בלונדון, לבדו. האלבום נכתב ברובו בהשראת התדרדרותו, במיוחד היצירה המרכזית, Shine On You Crazy Diamond.