אלונית 2006
New member
פיקצר../images/Emo15.gif כוכבים../images/Emo15.gif
שם:כוכבים פאנדום: בליץ' שיפ: רמיזות לאיצ'יגו/רוקיה וגם לרנג'י/רוקיה ג'אנר: אנגסט, אנגסט, אנגסט בטא: אתי סליחה טומוקו אהובתי- אבל לא ענית במסן... תקופה: רוקיה כלואה במגדל זה היה לילה, עוד לילה במגדל. לבד לחלוטין, בלי נפש חיה מסביבי מלבד אי אלו ציפורים שם בחוץ.דממה מקיפה אותי, כמעט כמו יצור חי, לדממה הזו יש אופי. זו לא אותה הדממה השלווה, החמימה, המחייכת שבארון הבגדים של איצ'יגו, זו היא דממה קרה, ממורמרת. החדר במגדל הלבן, הגבוה, היה עגול, גדול, וריק להכאיב. השיש הלבן, הגס והלא מסותת קשה וקר מתחת לגופי, ואין לי דבר להתחמם בו, מלבד אותו חלוק לבן דק. והדממה, הדממה המעיקה מצטברת בפינות, וזוחלת על הקירות והתקרה. מעולם לא פחדתי מהחושך, החושך היה ידיד, לפחות עד עכשיו. ברוב המקרים החושך הגן עלי, שמר פן אפגע. כאן החושך דוקר אותי בעשרות חניתות קטנות מלובנות, מענה אותי. משוועת לבוקר, לאור השמש שיניס את החושך, שיפסיק את העינוי בו אני מענה. אם זאת אני יודעת, שכל בוקר שכזה מקרב את הקץ בעוד יום, שכול זריחה נוספת ממשיכה לסובב את השעון לכיוון האפס. דרך החלון אני רואה ירח, חציו האחד מואר, בוהק ומחזיר את אורה של השמש, וחציו השני אפל ומוסתר בצל. בדיוק כמוני. חציו האחד אפל, וחסוי, חציו השני בוהק ומואר. האור אינו שלי, אני רק ירח. אני תלויה באור אחר כדי להיראות. איצ'יגו. השמש שמאירה אותי, מחממת אותי ומחזקת אותי. הוא חזק, חם, ובוער, כצבע שערו הכתום. התקופה שלפני שפגשתי אותו כמוה כלילה ללא ירח. חשוכה, אך מלאה כוכבים מנצנצים, המנסים לפצות על כך שהירח אינו נראה. בלילה ללא ירח יש כוכב אחד הבוהק יותר מכולם, כוכב הכלב. כמו רנג'י. אינו נראה כאשר הירח מואר באורו של השמש, אך כאשר הירח נסתר בוהק הוא, כראוי לשמש מרוחקת, עולה באורו על כל שאר הכוכבים. חברה הטוב ביותר, אחיה התאום ממש.אך כמו הכוכב, הוא נוטה להעלם מאחורי זוהר חזק ממנו. מבטי מתמקד בכוכב בוהק בכחול, נפטון. כוכב... כוכב עשוי קרח...מזכירה לי את אחי המאמץ, ביאקויה. זוהר בחוזקה אך בקור, זז באיטיות על פני השמיים כמו היו שייכים לו, נמצא באותו מסולל שהיה ולא זז ממנו זה מאות שנים. זוהר בחוזקה, תמיד נראה מעל לאחרים, בולט, אך אינו מנסה לעשות זאת. קפוא לגמרי, כמו מתעלם מירחיו המרקדים סביבו. זה מעלה בי תהיות, למה הוא אימץ אותי כאחותו? הוא אינו זקוק לאיש. השמיים מתחילים להתבהר,הזריחה מתקרבת. נוגה יוצאת לשמיים. נגה. כוכב יפה למראה, תאווה לעיניים, בוהק ובולט....כמו אוריהימה. יפה למראה, ובוהק במלואו רק כאשר השמש קרובה. כוכב שנראה כל כך יפה, אך הינו גם מסוכן. היא יודעת, שמסביב לנוגה יש ענני חומצה וגופרית, והם אלו שגורמים לכוכב להתבלט כאשר השמש בסביבה. כוכב הערב שוקע. גם הוא מזכיר מישהו... בבוהק החזק האחרון שהוא משדר. אישידה, כל כך דומה לכוכב הזה. קר למראה, אך המתמיד להביט יגלה כי המופע שלו מרהיב עין, מאחר והוא, גם הוא- כוכב מרוחק, שמש בפני עצמה, המוסתרת מאחורי ערפילית כבדה. הוא נעלם ברגע שהזריחה מתחילה באופק המנוגד, עוקב אחרי חמה ונוגה שנבלעים באור של השמש, המווריד את העננים. השמש עולה, והעננים מקבלים גוון זהוב מרהיב. הירח נשאר בשמיים לכמה דקות נוספות- כמתחמם באור השחר הנעים, כמתרפק על ענני הזהב. השמש מאירה הכול, והכוכבים האחרונים נעלמים, ואתם החשכה הדוקרת. הדממה המעיקה מופרת בידי שיר ציפורים ערב. בשמיים הירח מתכונן לרדת אל מאחורי האופק, בשעה ששמש גדולה, מאירה וכתומה מניסה את כנפי החושך האחרונות.
שם:כוכבים פאנדום: בליץ' שיפ: רמיזות לאיצ'יגו/רוקיה וגם לרנג'י/רוקיה ג'אנר: אנגסט, אנגסט, אנגסט בטא: אתי סליחה טומוקו אהובתי- אבל לא ענית במסן... תקופה: רוקיה כלואה במגדל זה היה לילה, עוד לילה במגדל. לבד לחלוטין, בלי נפש חיה מסביבי מלבד אי אלו ציפורים שם בחוץ.דממה מקיפה אותי, כמעט כמו יצור חי, לדממה הזו יש אופי. זו לא אותה הדממה השלווה, החמימה, המחייכת שבארון הבגדים של איצ'יגו, זו היא דממה קרה, ממורמרת. החדר במגדל הלבן, הגבוה, היה עגול, גדול, וריק להכאיב. השיש הלבן, הגס והלא מסותת קשה וקר מתחת לגופי, ואין לי דבר להתחמם בו, מלבד אותו חלוק לבן דק. והדממה, הדממה המעיקה מצטברת בפינות, וזוחלת על הקירות והתקרה. מעולם לא פחדתי מהחושך, החושך היה ידיד, לפחות עד עכשיו. ברוב המקרים החושך הגן עלי, שמר פן אפגע. כאן החושך דוקר אותי בעשרות חניתות קטנות מלובנות, מענה אותי. משוועת לבוקר, לאור השמש שיניס את החושך, שיפסיק את העינוי בו אני מענה. אם זאת אני יודעת, שכל בוקר שכזה מקרב את הקץ בעוד יום, שכול זריחה נוספת ממשיכה לסובב את השעון לכיוון האפס. דרך החלון אני רואה ירח, חציו האחד מואר, בוהק ומחזיר את אורה של השמש, וחציו השני אפל ומוסתר בצל. בדיוק כמוני. חציו האחד אפל, וחסוי, חציו השני בוהק ומואר. האור אינו שלי, אני רק ירח. אני תלויה באור אחר כדי להיראות. איצ'יגו. השמש שמאירה אותי, מחממת אותי ומחזקת אותי. הוא חזק, חם, ובוער, כצבע שערו הכתום. התקופה שלפני שפגשתי אותו כמוה כלילה ללא ירח. חשוכה, אך מלאה כוכבים מנצנצים, המנסים לפצות על כך שהירח אינו נראה. בלילה ללא ירח יש כוכב אחד הבוהק יותר מכולם, כוכב הכלב. כמו רנג'י. אינו נראה כאשר הירח מואר באורו של השמש, אך כאשר הירח נסתר בוהק הוא, כראוי לשמש מרוחקת, עולה באורו על כל שאר הכוכבים. חברה הטוב ביותר, אחיה התאום ממש.אך כמו הכוכב, הוא נוטה להעלם מאחורי זוהר חזק ממנו. מבטי מתמקד בכוכב בוהק בכחול, נפטון. כוכב... כוכב עשוי קרח...מזכירה לי את אחי המאמץ, ביאקויה. זוהר בחוזקה אך בקור, זז באיטיות על פני השמיים כמו היו שייכים לו, נמצא באותו מסולל שהיה ולא זז ממנו זה מאות שנים. זוהר בחוזקה, תמיד נראה מעל לאחרים, בולט, אך אינו מנסה לעשות זאת. קפוא לגמרי, כמו מתעלם מירחיו המרקדים סביבו. זה מעלה בי תהיות, למה הוא אימץ אותי כאחותו? הוא אינו זקוק לאיש. השמיים מתחילים להתבהר,הזריחה מתקרבת. נוגה יוצאת לשמיים. נגה. כוכב יפה למראה, תאווה לעיניים, בוהק ובולט....כמו אוריהימה. יפה למראה, ובוהק במלואו רק כאשר השמש קרובה. כוכב שנראה כל כך יפה, אך הינו גם מסוכן. היא יודעת, שמסביב לנוגה יש ענני חומצה וגופרית, והם אלו שגורמים לכוכב להתבלט כאשר השמש בסביבה. כוכב הערב שוקע. גם הוא מזכיר מישהו... בבוהק החזק האחרון שהוא משדר. אישידה, כל כך דומה לכוכב הזה. קר למראה, אך המתמיד להביט יגלה כי המופע שלו מרהיב עין, מאחר והוא, גם הוא- כוכב מרוחק, שמש בפני עצמה, המוסתרת מאחורי ערפילית כבדה. הוא נעלם ברגע שהזריחה מתחילה באופק המנוגד, עוקב אחרי חמה ונוגה שנבלעים באור של השמש, המווריד את העננים. השמש עולה, והעננים מקבלים גוון זהוב מרהיב. הירח נשאר בשמיים לכמה דקות נוספות- כמתחמם באור השחר הנעים, כמתרפק על ענני הזהב. השמש מאירה הכול, והכוכבים האחרונים נעלמים, ואתם החשכה הדוקרת. הדממה המעיקה מופרת בידי שיר ציפורים ערב. בשמיים הירח מתכונן לרדת אל מאחורי האופק, בשעה ששמש גדולה, מאירה וכתומה מניסה את כנפי החושך האחרונות.
