TUF16 Finals
אז בניגוד לעונת smashes המקבילה, את העונה הזו כן ראיתי במלואה. הייתה עונה לא רעה כאשר שני הבולטים בה באמת הגיעו לגמר, רק שהגמר היה מאכזב, בעיקר בגלל שמייק ריצ'י החליט שלא בא לו להגיע לגמר הזה. במשך כל העונה הוא הראה יכולות יפות ו-well rounded-יות בכל המישורים. ופה פשוט חסמו לו את המשחק בקלילות. קולטון לא כזה מתאבק טוב כמו שהיה נראה בקרב הזה. בקיצר ריצ'י איכזב.
עוד מה שמצחיק זה ששניהם באותו גודל וקולטון אומר בסוף מתוך צניעות שריצ'י הוא בכלל 155. אני אישית לא ראיתי שקולטון כזה יותר גדול מריצ'י.
בכללי היה אירוע מלא אקשן כיאה לאירוע עם כל כך הרבה קרבות בפרופיל נמוך.
פאט ברי - שיין דל רוסריו: רוסיו איכזב נגד אחד הלוחמים הכי חד גוניים (אבל מסוכנים) בארגון. רוסיו ניצח בקרב עמידה את מיוצ'יץ' (והפסיד לו כאשר זה ירד לקרקע) אבל מול באי הקטן הוא לא הסתדר. מה שאני אוהב בברי זה שהוא באמת יודע את מיקומו ב-UFC, הוא יודע שהתפקיד שלו זה לבוא לתת הצגות בין אם ינצח או יפסיד והוא לא מפחד פשוט מכלום (אפילו אם הוא לפעמים יוצא ליצן וחוטף הכנעות הזויות מקרוקאפ) וזה יפה לראות. אפילו מצ'ק קונגו (שבשנים האחרונות היה לו את "הכבוד" להיות בקרבות היותר משעממים שנראו בספורט) הוא הצליח להוציא קרב מלהיב.
רוי נלסון - מאט מיטריון: איך שהתחיל הקרב ראיתי שמיטריון עם הידיים למטה רוב הזמן ואז הבנתי שזה יגמר בתוך הסיבוב הראשון. אומנם מיטריון הראה שיש לו אחלה טכניקה בבעיטות, אבל זה לא מספיק. הוא היה צריך קודם לדאוג לשרוד איזה סיבוב או שתיים תוך כדי שהוא מכניס את הבעיטות האלה.
ג'יימס הד - מייק קייל: קייל חטף פצצות מהד התיפלץ, אבל ידע להחזיק מעמד. איזה סיום יפייפה עם ברכיה אחת מדוייקת.
דסטין פרוייר - ג'ונתן ברוקינס: מבחינתי קרב הערב. פורייר פשוט חצוף קטן, נתן אפס של כבוד לסטרייקינג של ברוקינס (והאמת שדי בצדק). לא יודע איזה קרב ג'ו רוגן ראה כשהוא פירשן את הקרב הזה, אבל לא היה קשר בין הקרב לפרשנות שלו. ברוקינס בעל עמידה גרועה ופורייר לא ספר אותו ובסוף גם חיסל אותו בנוקדאון וחניקה.
ומילה על רוסטם חבילוב - באמת שמאז ימי הבושידו לא ראיתי כאלה סופלקסים רצחניים. רק שכאן הוא זרק מישהו בגודל שלו וגארי אולברייט היה זורק את יוקו מיאטו. לאיש הזה יש טכניקה מדהימה.
נ.ב: מסתבר שאחד הקרבות הכי מעניינים של הערב (גילארד - וארנר) בוטל בגלל מחלה של וארנר. באסה.