פניה להורים לאוטיסטים בוגרים
שאלה להורים לבוגרים אוטיסטים:
איך אתם חיים היום עם האוטיזם? איך אתם מרגישים היום, כשאתם רואים את הילד כבוגר?
לי,לדוגמא, דווקא היום, כשהחבר'ה בוגרים, בני כמעט 19, מבחינת טל, שלמה עם זה לגמרי, משום שתמיד היה אוטיסט קלאסי, וידענו שכך גם ימשיך, אבל מבחינת עומר, שתמיד היה גבולי, תקשר, תמיד היה בתפקוד גבוה, משום מה קיוויתי שאראה אותו כבוגר במקום אחר, ואילו כיום, כשמתחילים עם התכניות קדימה, היות והשנה מסיים את הלימודים, וקיבלנו פטור מהצבא, כך שלא ארצה לראות אותו יושב בבטלה בבית, עד שנמצא את הכיוון, משום מה קשה לי יותר . פתאום המציאות טופחת לנו על הפנים, ואי אפשר לברוח יותר לאשליות שאולי זה יהיה אחרת, פתאום זה כאן, פתאום לדעת להפנים ולהבין שזו המציאות. פתאום ההתלבטות לגבי ההמשך, האם תתאים התנדבות, ולאט לאט מחלחלת לה המודעות שכנראה שלא , להתמודד עם הכאב הזה, להתלבט לגבי השירות הלאומי, ואיך לעזור לו להבין שכנראה התנדבות בצבא - שחשוב לי להדגיש, שהוא כל כך רוצה, לא תתאים לו, וצריך לבחון אופציות אחרות. ובמקביל המחשבה על אופציה של מגורים חוץ ביתיים, ולמה במקביל - משום שכל תהליך כזה אם של מגורים ואם של התנדבות/שירות לאומי מאוד ממושך ולוקח זמן, ואין מה לעשות ,רק להתחיל כבר להתכונן.
בקיצור - איך אתם מתמודדים עם כל זה? התמודדות מבחינת רגשות, כאב, ולא מבחינת התהליך עצמו. כמו כן איך הסברתם הכל לילדים?
שאלה להורים לבוגרים אוטיסטים:
איך אתם חיים היום עם האוטיזם? איך אתם מרגישים היום, כשאתם רואים את הילד כבוגר?
לי,לדוגמא, דווקא היום, כשהחבר'ה בוגרים, בני כמעט 19, מבחינת טל, שלמה עם זה לגמרי, משום שתמיד היה אוטיסט קלאסי, וידענו שכך גם ימשיך, אבל מבחינת עומר, שתמיד היה גבולי, תקשר, תמיד היה בתפקוד גבוה, משום מה קיוויתי שאראה אותו כבוגר במקום אחר, ואילו כיום, כשמתחילים עם התכניות קדימה, היות והשנה מסיים את הלימודים, וקיבלנו פטור מהצבא, כך שלא ארצה לראות אותו יושב בבטלה בבית, עד שנמצא את הכיוון, משום מה קשה לי יותר . פתאום המציאות טופחת לנו על הפנים, ואי אפשר לברוח יותר לאשליות שאולי זה יהיה אחרת, פתאום זה כאן, פתאום לדעת להפנים ולהבין שזו המציאות. פתאום ההתלבטות לגבי ההמשך, האם תתאים התנדבות, ולאט לאט מחלחלת לה המודעות שכנראה שלא , להתמודד עם הכאב הזה, להתלבט לגבי השירות הלאומי, ואיך לעזור לו להבין שכנראה התנדבות בצבא - שחשוב לי להדגיש, שהוא כל כך רוצה, לא תתאים לו, וצריך לבחון אופציות אחרות. ובמקביל המחשבה על אופציה של מגורים חוץ ביתיים, ולמה במקביל - משום שכל תהליך כזה אם של מגורים ואם של התנדבות/שירות לאומי מאוד ממושך ולוקח זמן, ואין מה לעשות ,רק להתחיל כבר להתכונן.
בקיצור - איך אתם מתמודדים עם כל זה? התמודדות מבחינת רגשות, כאב, ולא מבחינת התהליך עצמו. כמו כן איך הסברתם הכל לילדים?
