פסטרמה תוצרת בית

פסטרמה תוצרת בית

דרוש מתכון מנוסה ובדוק לפסטרמה ביתית, לא יבשה, הקרובה ככל האפשר לטעם של פסטרמה תעשייתית טובה, אך ללא כימיכלים (או מעט). תודה!
 

terroir

New member
מתכון בדוק אין ברשותי

אבל אם ברצונכם ליצר את המתכון בעצמכם: על התהליך עצמו אפשר לקרוא בקישור הזה, שאמנם מתייחס לבשר בקר מעושן, אבל מפנה גם למתכון עבור בשר הודו (שאולי זה מה שאתם מחפשים, למרות שמבחינתי הוא מחוץ לתחום). אני ממליץ גם לקרוא את המאמר של השף הלבוש בעמוד המאמרים בפורום, אשר בצירוף הערותיה של ג'ודי מסביר את העקרונות של brining. הבנת המאמר ועיון במתכוני ה-brine בקישור שהבאתי לעיל יסייעו בידכם (ככל הנראה) להרכיב משרה המתאימה לטעמכם האישי. אני מניח שהגעה לטעם הנכון תלויה בסוג הבשר עצמו, בהרכב המשרה ובתיבול, ובחומר העישון שבו משתמשים. וכמובן - אם תנסו ותגיעו לתוצאות טובות, אנא חזרו לדווח.
 
תודה, קראתי בעיון - זה לא

מה שחיפשתי. אני מחפשת מתכון שאינו כרוך בעישון. ניסיתי מתכון מסוים שהבשר הונח בו על רשת בתוך סיר כבד וסגור, ונאפה בתנור כשעה. יצא יבש מאד. (לא נורא, הכלב והחתולה נהנים בינתים). אני רוצה לנסות שוב, הפעם כשלבשר מוסיפים שומן שו שמן זית, והוא עטוף בניר כסף, אבל הייתי שמחה למתכון בסיס. אחרת, החיות שוב יקבלו פסטרמה, והרבה...
 
סודות הפסטרמה

הערה קטנה לפני שנגלה את כל הסודות: פסטרמה תעשייתית עשויה עם כימיקלים (תמציות בטעם עשן, אשלגן חנקתי, צבעי מאכל ועוד כמה, חלקם חשודים כמסרטנים) אז ברשותכם נדלג עליה כאן. לעניין: פסטרמה טובה תלויה באיכות הבשר, טיב ההשריה (brining) ו/או הכבישה (corning), תיבול נכון וצליה נכונה. אפשר לעשן את הבשר תוך כדי צליה, (לטעמי העישון משביח את הפסטרמה) אך לא חובה. איכות הבשר: הבשר המתאים לפסטרמה הוא בשר שתוכו רזה וחוצו שמן. אפשר להשתמש בכל מיני סוגי בשר (בקר, חזיר, עוף, הודו ואפילו טונה), כאשר בדר"כ נעדיף נתח רזה (המקובל ביותר הוא החזה) עטוף בשכבה דקה של שומן. במקרה של עוף (והודו) רצוי לצפות את החזה במעט שומן עוף או אווז. השריה וכבישה: חובה-חובה-חובה להשרות ו/או לכבוש את הבשר, אחרת מקבלים סוליה. הטכניקה המועדפת עלי היא השריה, הן מפני שהיא הופכת את הבשר לעסיסי והן מפני שהיא מאפשרת תיבול עדין אך עמוק של הבשר. תיבול: לאחר ההשריה יש לשטוף ולנגב את הבשר היטב (לייבש אותו, למעשה, אבל רק מבחוץ) ולהקפיד על תיבול נכון. מריחת פפריקה מתוקה על הבשר תתן לו גוון אדמדם עד חום (תלוי בכמות הפפריקה). הבסיס לתיבול הוא תערובת של פלפל שחור וגרגרי כוסברה, גרוסים גס (אפשר ואף רצוי לגוון את התיבול לפי טעמכם האישי). בתום הצליה אפשר להסיר את שכבת הגרגרים. גם העשן (במידה ומעשנים) מהווה תיבול, בעל טעם בולט בשולי הבשר אשר הולך ומתעדן ככל שחודרים פנימה. צליה: בחום נמוך, ולזמן ארוך. סבלנות היא המפתח. מתכונים: המתכון הראשון שהביאה הג'ירפה הוא של אמריל לגאסי, שף טלויזיוני שהוא אייקון אמריקאי, מין הכלאה של רות סירקיס עם ישראל אהרוני (אני כבר רואה עוד 3 אמהות רודפות אחרי עם מערוך). לא ניסיתי את המתכון הזה אבל אמריל ידוע כמי שהמתכונים שלו מדויקים ומצליחים. ההסתייגות היחידה שלי היא מטמפ' הבישול המעט גבוהה (120 מעלות צלסיוס). והמתכון שלי: 1 ק"ג חזה הודו (אם העור שמן אזי עם העור, אחרת יש לפשוט את העור ולצפות בשומן). למשרה: 1 ליטר מים רכים (או מי ברז מסוננים בבריטה). 1/2 כוס סוכר חום (או סוכר לבן או דבש, לפי טעמכם). אפשר "לשחק" עם כמות הסוכר לפי טעמכם. 1/2 כוס מלח גס (או מלח ים גס, לפי טעמכם). 1 כף גרגרי פלפל שחור שלמים 1 כפית זרעי כוסברה שלמים 2 כפיות טימין יבש 3 עלי דפנה 1 כפית ציפורן שלמה 2 שיני שום מעוכות Rub: פפריקה מתוקה (הכמות תלויה בצבע הפסטרמה הרצוי) 4 כפות פלפל שחור, גרוס גס 2 כפיות זרעי כוסברה, גרוסים גס השריה: הערה: אם משתמשים בבשר עם העור אזי משרים אותו כמות שהוא. אם מוותרים על העור ומוסיפים שומן אזי משרים את הבשר ללא השומן. ממיסים את הסוכר/דבש והמלח במים חמים (על סף רתיחה), תוך בחישה מתמדת, עד שמתקבל נוזל אחיד. מסירים מהאש ומוסיפים את התבלינים. מצננים לטמפ' החדר. משרים את הבשר בנוזל (מוסיפים מים אם לא מספיק לכיסוי) בכלי לא ריאקטיבי, במקרר, למשך 48 שעות (נתח גדול יותר יזדקק להשריה ממושכת יותר, ולהיפך). לפני הצליה: מוציאים מנוזלי ההשריה, שוטפים ומייבשים היטב במגבות נייר. אם משתמשים בבשר ללא עור: מורחים היטב שומן מכל הצדדים (שכבה של 3-4 מ"מ). מורחים את ה-rub על הבשר היטב, מכל צידיו: תחילה מורחים את הפפריקה, ואח"כ את הפלפל והכוסברה. צליה: מחממים תנור ל-100 מעלות וצולים את הבשר במשך 3 שעות (צליה יבשה). מותר לסטות ב-5 מעלות למעלה או למטה (95 עד 105), אך אם התנור שלכם לא מדייק רצוי להשתמש בטרמומטר. הבשר מוכן כאשר הטמפ' ב"לב" הנתח מתייצבת על 75 עד 80 מעלות (תלוי בצורת הנתח). עישון: מומלץ בעיקר כאשר נתח הבשר הוא בעובי 4-5 ס"מ לפחות. צולים במעשנה באותה טמפ', לפי אותם כללים, בתוספת מעט כפיסי עץ ארומטי. העשן צריך להסתלסל בשובל דק מן המעשנה, משהו שנראה יותר כמו עשן סיגריה ופחות כמו שריפה. אחרי הצליה: מוציאים מהתנור ומניחים לבשר להצטנן לטמפ' החדר. מעבירים למקום הכי חם במקרר, ומצננים לפחות 24 שעות. אפשר לאכול את הפסטרמה למחרת, אך היא תלך ותשתבח במשך 3 ימים לפחות (עד שבוע).
 

judi1

New member
נשמע אחלה..

האם כמות המשרה נמצאת ביחס ישר למשקל נתח הבשר? מה הנתח המכסימלי שאתה ממליץ? ...נראה לי שחבל להשקיע בקילוגרם אחד, שקרוב לוודאי מצטמק לאחר הצלייה...
 
כמות המשרה נקבעת עפ"י גודל הנתח

וגודל הכלי בו משרים אותו - המשרה חייבת לכסות לחלוטין (ועוד קצת) את הנתח. הנתח הגדול ביותר שממנו הכנתי פסטרמת הודו היה 2 ק"ג, ומאחר ואני נוהג לעשן את הבשר הרי שגדול יותר = טוב יותר. כאשר מגדילים את הנתח יש להקפיד על הארכת משך השריה (כלל אצבע: הכפלת המשקל = הארכת משך הריה ב-50%) והארכת משך הצליה (אינני בטוח בכמה זמן שכן אני נוהג לעבוד עם טרמוממטר). היתרון של נתח גדול הוא בעוביו: פנים הנתח הוא החלק המשובח (השוליים מתיבשים קמעה ו/או סוגים טעמים חזקים מדי). החסרון הוא בהארכת הצליה, המייבשת את שולי הנתח. אפשר לחתוך ולזרוק את השוליים, אבל אז מאבדים את הצבע הסקסי...
 

B r u l e

New member
נשמע מעולה

האם ניתן להחליף את המעשנה בטכניקה ביתית יותר שתיתן תוצאה דומה?
 
שמעתי שיש "סיר עישון" שמאפשר

עישון בשר ודגים בתנאים ביתיים. אני לא יודע פרטים, אבל אולי תנסה לברר אצל דרור פילץ (הוא אלוף הארץ בציוד לעישון, ובעישון בכלל). אני משתמש בדוד עישון של meco, המוצב במרפסת.
 

ranlevy

New member
יש לך אולי גם מתכון

לאלו שחושבים שהודו זה סוג לא אוכל אלא ניסוי גנטי בבעלי כנף? יענו - פרה? תודה מראש. -- רן.
 

ranlevy

New member
הממ...

לא רק הודו. גם סוליית הנעליים שלי נופלת באותה קטגוריה. brining, אגב, לא עוזר. מבחינתי זו המצאה של בן-אדם (בדיוק כמו פרה, שהאבולוציה שלה היתה נגמרת באופן טבעי אחרי הנמר הראשון שהיה מסתער עליה תוך שהיא בוהה בו ועושה "מווו"), ולא יותר מקידום מכירות מוצלח של כמה אמריקאים שהחליטו שאת ה-thanks giving חוגגים באיזה טורקי ענק עם פאי דלעת כדי לקדם את העסקים שלהם. -- רן.
 

judi1

New member
אל תתחיל איתי עם אבולוציה..../images/Emo8.gif

..כי אני אז גומרת עליך.. לתרנגול הודו יש יתרון עצום באבולוציה.. יתרון רבייתי! ראית פעם איך הוא מחזר? איך הוא מתקשט? איך הוא שר לה? בוא נראה אותך מתחרה איתו באבולוציה.. אבל מסכימה איתך, שהתערבות האדם בגנטיקה של האוכל, והרכבת כל מיני יצורים מושתלי גנים, (כמו,למשל, העגבניה עם הגן נגד קיפאון שהוצא מדגים..
) ..יהרסו לנו,עם הזמן, את כל הפורום הזה..
 

sandu

New member
יתכן שכן , השאלה הנשאלת האם אין

גידול של הודו איכותי כך שניתן יהיה להכין ממנו משהו , הרי גם בעוף לא כולם ברס ועדיין בשימוש (ואני לא מתכוון בארץ..). אפרופו בספר של esscoffier , ואני מקווה שהאיות נכון מופיעים מספר לא מבוטל של מתכוני הודו.
 

ranlevy

New member
עניין של דיעה וטעם

מבחינתי הצירוף "הודו איכותי" מכיל סתירה פנימית עמוקה. ועקב העובדה שדעתי בעניין נחרצת משהו, אני מעדיף שלא למנות פה את הדברים שלדעתי אפשר להכין מהודו. -- רן.
 
../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif../images/Emo6.gif

אני מניח שבאומרך "אני מעדיף שלא למנות פה את הדברים שלדעתי אפשר להכין מהודו" אתה מתכוון למשהו בנוסח הספר "מאה דברים שתוכל לעשות עם חתול מת"
 
לא רק הודו (המממ... רק לא הודו ../images/Emo13.gif)

קודם כל הקישור שהביא terroir מהווה נקודת התחלה לא רעה. מי שאינו מחבב במיוחד את העוף הענק ההוא יכול להכין פסטרמה מחזה ברווז! הכללים זהים לאלה של הכנת פסטרמה מחזה הודו, ושכבת השומן שמתחת לעור הברווז פוטרת אותנו מהצורך להוסיף שומן ממקור חיצוני. יש להקפיד רק לבחור ברווז גדול דיו, כך שמשקל החזה שלו (ללא עצמות) יהיה לפחות 1 ק"ג. בצרפת יש ברווזים נהדרים למטרה זו (הן מבויתים והן בר), גדולים, שמנים ועסיסיים. גם בארה"ב יש ברווזים מפוטמים, אך משום מה הם לא יצאו לי מוצלחים במיוחד (אולי התזונה והטיפול ההורמונלי שהם מקבלים פוגעים בטעמם). וכך אני מכין פסטרמה מחזה בקר (ברוסט/בריסקט): קודם כל צריך חזה בקר ללא עצם, במשקל 2-3 ק"ג, עם שכבה דקה של שומן (כ-5 מ"מ). איני מכיר את המונחים המקצועיים, אך החזה מורכב משתי שכבות בשר ושכבת שומן עבה ביניהן. צריך לבקש מהקצב שיפרוס את החזה כך שנקבל את אחת משכבות הבשר עם 5 מ"מ משכבת השומן. אפשר גם להכין כמות גדולה יותר (חזה במשקל גדול יותר), ולווסת את הכמויות של יתר המרכיבים בהתאם. וכמובן תמיד יש אפשרות לקנות קורנביף מוכן במעדניה, לדלג על שלב ההשריה/כבישה ולעבור הישר לצליה. קיימות 3 אסכולות לגבי ההשריה: מהירה, איטית וכבישה. השריה מהירה היא בין 8 ל-12 שעות, בטמפ' החדר. מפסיקים את ההשריה כאשר צידו החיצוני של הנתח מתחיל להיות סמרטוטי. השריה איטית (אותה אני מעדיף) היא בין 5 ל-7 ימים, במקום אפל וקריר (אני שם את הבשר במקום הכי חם במקרר, כ-12 מעלות). הבשר יוצא כבוש קלות, ויש לשטוף אותו טרם הצליה. כבישה "מליאה" אורכת כ-20 יום ונערכת בקרור. מאחר והבשר ממש כבוש יש לשטוף ולהשרות אותו במים נקיים למשך 24 שעות בטרם הצליה. החומרים למשרה: מים בכמות מספקת לכיסוי הבשר, כ-3-4 ליטר (ומי שגר כמוני בת"א, ובכלל כל מי ש"נהנה" מאספקה שוטפת של מים קשים, יעדיף מים מינרליים או מרוככים) מלח גס (או מלח ים גס) בכמות מספקת להציף ביצה (כ-1 כוס) סוכר חום (או לבן או דבש) בשיעור של 2/3 עד 3/4 מכמות המלח 3 עלי דפנה 1 כף פלפל אנגלי שלם 1 כף פלפל שחור שלם 1 כפית זרעי כוסברה שלמים 1 כפית ציפורן שלמה 4 שיני שום מעוכות את הצליה, בין אם בעישון או ללא עישון, עושים בטמפ' של 95 עד 105 מעלות, עד שהטמפ' הפנימית של הבשר מגיעה ל-75 מעלות. את מדחום הבשר יש לנעוץ כך שלא יעבור דרך השומן (משום שהשומן מגיע לטמפ' מהר). עבור חזה "קטן" (2-3 ק"ג) קח בחשבון כשעתיים לכל ק"ג בשר, דהיינו 4-6 שעות, ועבור חזה "גדול" (5 ק"ג ומעלה) כ-3 שעות לכל ק"ג בשר. אם הצליה אורכת יותר מ-5 שעות אני נוהג לעטוף את הנתח ביריעת אלומיניום לאחר 5 שעות על מנת להפחית את ההתיבשות. לאחר הצליה יש להנחי לנתח להגיע לטמפ' החדר, ולאחר מכן לצננו במקרר. הפסטרמה מוכנה לאכילה אחרי 24 שעות, אך טעמה מגיע לשיאו תוך 3 עד 7 ימים (תלוי בגודל הנתח).
 
למעלה