פסילה לאימוץ

שרון1818

New member
המערכת לא צמאה להורים מאמצים יש המון מועמדים

רק אני חושבת שיש מעט שמוכנים לאמץ ילד גדול מעל 10. אני עצמי פשוט מרגישה שאני באמת אמא מדהימה ואין הרבה כמוני אני מצטערת אם זה נשמע מתיהר או לא צנוע אבל זה פשוט ההרגשה שלי - אני מאוד אוהבת ומסורה ושמה את הילד לפני כל דבר אחר ממש מקדישה לו את כל חיי, אני באמת אמא מאוד טובה ומאוד מיוחדת, גם אנשים אחרים אומרים את זה עלי ואפילו העובדת הסוציאלית אמרה לי שהיא חושבת שאני אמא מדהימה רק שהמבחן של פילת יצא שם שהם חושבים שאני לא מספיק חזקה להתמודד עם הקשיים של אימוץ (מה שלדעתי האישית לא נכון) וזה שאני מבוססת מאוד הוספתי את זה רק כי לדעתי האישית זה אמור לעזור כי כל ילד או מבוגר היה רוצה וחולם שיאמץ אותו מישהו שיכול להשאיר לו ירושה גדולה וחיים נוחים. זה רק לדעתי פלוס שיכול לעזור לטובה לילד שגדל בחיים קשים מאוד, אז למה לא ? יש הרבה אנשים עשירים שרוצים לאמץ בכדי להטיב עם מישהו ולהשאיר לו את רכושם, אז למה לא ? מה לא יפה בזה ? פשוט חשבתי שיהיה נחמד שאם ברוך השם יש הרבה, אז שעוד מישהו יהנה. חבל , ממש חבל, אני מרגישה שזה ממש פיספוס, כי באמת אני מרגישה שהייתי יכולה לתת חיים מאושרים ומלאי אהבה לעוד מישהו שאולי הוא מסכן כרגע, ואם אפשר להיות גם מועשר אז למה לא ? החלטתי שאני לא הולכת לערער על ההחלטה כי אני לא אוהבת מלחמות, וכנראה שאם כך קרה אז זה בטח מלמעלה וככה אמור להיות. הניסיון הזה לימד אותי שאני צריכה להסתכל על מה שיש ולהודות לקדוש ברוך הוא על כך, במקום להתעסק כל הזמן במה שאין...
 

KallaGLP

New member
אם כבר כתבת את הדברים

חייבת להצטרף אלייך. גם אצלי אופן ההתבטאות גרם להרמת גבה.
 
באמת אין הרבה הורים המוכנים לאמץ ילד בן 10

כל הכבוד לך! זהו אתגר לא פשוט ובאמת לפי מה שאת כותבת על עצמך כאם, ממש חבל שזה לא אושר.
כואב הלב כי יש ילדים לא מעטים בגיל הזה שנמצאים במוסדות ופנימיות ומשוועים לבית חם.
זהו אתגר גדול ומורכב, את בטח מבינה זאת היטב, ואני מסכימה איתך שגם ביסוס כלכלי הוא שיקול חשוב, בעיקר כי עם ילדים כאלו צריך לעיתים עזרה מקצועית רבה, שלא את כולה הקופה מממנת. אלא אם כן זו אמנה, ששם יש יותר עזרה מהמדינה בעניין טיפולים וקיצבה.

דווקא נראה לי שבמקומך כן הייתי מערערת! הייתי פשוט מסבירה שלדעתי המאבחנת היתה מוטה, ואני מבקשת איבחון אחר, או פגישה עם בעל מקצוע לשיחה.
זה החלום שלך ואת חושבת שנפסלת שלא בצדק, למה שלא יבחנו את הנושא שוב ויתנו לך עוד צ'אנס?
בהצלחה.
 

Noga Lavie

New member
כלומר

זה לא שנפסלת כי אינך אם נהדרת, נכשלת כי לדעת הפסיכולוגית אינך מסוגלת להתמודד עם אימוץ של ילד בוגר, שהוא לרוב קשה הרבה יותר מאימוץ של פעוט. זוהי סיבה שונה לחלוטין.

איני יודעת איזו אם את, ולמרות שאישית אני נוטה לחשוד במי שמצהיר על עצמו כהורה נהדר, אך מוכנה לקבל שזו האמת. אך אימוץ של ילד בוגר אינו קל יותר מאימוץ יונק או פעוט. להפך הוא קשה יותר. אני אימצתי ילדה "רק" בת שלוש, וזה לבדו גרם לקשיים שבגילים צעירים יותר אינם מוכרים.
- אחד מחברי בתיכון היה מי שאומץ רק בגיל בוגר יותר. כשהכרתי אותו בסוף התיכון, הוא עדין ניהל מערכת חשבונאות עם הוריו, ותהה על מניעיהם, במיוחד לאור זאת שהיה להם ילד ביולוגי. כבר אז חלק מתיאוריות הקונספירציה שלו נראו לי חשודות, אך עם השנים שחלפו, שמחתי מאוד לשמוע שכל הצדדים שם התגברו על החשבונאות הזו. אבל, לעניות דעתי, הוריו היו צריכים להיות חזקים בצורה בלתי רגילה כדי להגיע למצב בו כאדם בוגר הוא מקבל אותם, אוהב אותם, ולא חושד במניעיהם. לא בטוחה שאני הייתי עומדת במשימה כה עצומה בכבוד.
- בימים אלו אנו מתמודדים כמשפחה עם אובדן צפוי של בן משפחה יקר. מחלתו העלתה מעל פני השטח רגשות אצל בתו המאומצת (בערך, סיפור מורכב), שקשורים לאירועים שבעקבותיהם אומצה. עם כל אהבתי למשפחתי, אני חוששת שהם העדיפו לגדל אותה מיום ליום, תוך כדי התייחסות לכאן ועכשיו, והתעלמות גורפת מכל מה שהיא חוותה עד גיל ארבע-חמש. יש הבדל מהותי בין לא להתרכז באותן חוויות לבין להתעלם מהן, ובשבועיים האחרונים אני מבלה שעות התכתבות איתה, שעיקרן עיבוד רגשות האובדן של ילדה בת ארבע-חמש, שכולם חשבו שהטוב ביותר יהיה עבורה להמשיך בחיים ולא להביט אחור, ואולי בזמן אמת היא באמת הגיבה היטב, אבל הסטוריה של ניתוק קשרים אם הוריה המאמצים בבגרותה לזמן מה, נסיון התאבדות כושל אחד והרבה ביטויים לחרדת נטישה ויגון בלתי נדלה בשבועיים האחרונים, גורמים לי לחשוש שההתמודדות לא נעשתה בצורה המיטבית.

אז שוב, איני יודעת מהם כישורייך, ואיני יודעת על מה הפסיכולוגית ביססה את דעתה. אך לאור הגישה הכללית שלך כפי שהיא באה לידי ביטוי בשירשור זה, אני חוששת שיש מקום לחששותיה של הפסיכולוגית. לא לזה שאינך יכולה להיות הורה מדהים לילד נוסף במשפחה, אלא שאינך מודעת לקשיים שילד מאומץ בן עשר מביא עימו, ושאולי אינך חזקה מספיק להתמודד איתם. כסף, עם כל יתרונותיו, אינו מספק את אותו כח נפשי שילד כזה זקוק לו ממי שהופך למשפחתו בשלב כה מאוחר של חייו.
 

שרון1818

New member
פסילה לאימוץ

היום קיבלתי הודעה מהעובדת הסוציאלית לאימוץ בארץ שנפסלתי לאימוץ, בגלל שלא עברתי את המבחן של פילת. מישהו מכיר את הפסיכולוגית המגעילה של פילת- אילנה ? היא כתבה עלי דברים ממש מגעילים כי לא פירשתי נכון את התמונות ככל הנראה. אני חושבת שזה לא אמין כל המבחן הזה של פילת- איך היא יכולה לקבוע עלי שאני לא מתאימה לאימוץ רק בעקבות ראיון של שעה ומבחן צורות וכדומה. הכל רגיל אצלי בחיים, אני אקדאמאית ומאוד מבוססת ואמא לילד אחד ביולוגי מקסים, ואני ממש מרגישה שזה פיספוס כי אני באמת אמא מאוד טובה חמה ואוהבת וחבל שלא יתנו לי לאמץ ביחוד שהיה מדובר עוד בילד גדול שחייו היו משתפרים אין ערוך אם הייתי יכולה לאמץ. העובדת הסוציאלית אמרה לי שדיווח הפסילה עובר גם למפקחת על האימוצים הבינארציים ככה שאני מבינה שזה סותם עלי את הגולל מבחינת אימוץ ברוסיה ? למישהו יש ניסיון במה שקרה לי ? זה קרה לעוד מישהו שנפסל והצליח לאמץ אחר כך בכול זאת מרוסיה או שזהו נחסמה האפשרות סופית ?
 

שרון1818

New member
מה יש לחשוד בי אם אני מצהירה שאני אמא נהדרת

זאת הרגשתי האישית, ואם אני מרגישה כך אז בטח אני כך ואני שלמה עם עצמי ועם הרגשתי...אני בסך הכל מביעה את הרגשתי לגבי עצמי (אני מאוד מקווה שלא מאשימים אותי גם לגבי זה ! זה לא נעים לקבל כל כך הרבה על הראש...). בסופו של דבר אני לא יכולה לאמץ ואולי באמת יהיה קשה לי להתמודד עם קשים של אימוץ - לא ניסיתי אז אני לא יכולה לדעת בוודאות. בכל מקרה אין לי ברירה אלא לוותר על כל העניין אין שום דבר אחר שכדאי לעשות כי אני לא אוהבת מלחמות ולא רוצה לערער.
 

Noga Lavie

New member
תראי

יכול להיות שאת באמת אמא נהדרת, רק שאיני מכירה אותך, ומחמאות אישיות גורמות לי לפקפק. לא מכיוון שפסיכולוגית עלומה שאינה מוכרת לי אף היא אמרה משהו, אלא מכיוון שנסיון חיי לימד אותי כי לרוב איננו רואים את עצמנו בראיה אובייקטיבית. לטוב, או לרע.

אני מאמינה שאת מלאת כוונות טובות, ושרצונך בילד בוגר נובע ממניעים נקיים ונכונים. עם זאת, ילד בוגר שמגיע לאימוץ בגיל כה מאוחר נושא איתו על גבו משא כבד מאוד. התמודדות עם המשא הזה נדרשת להמון כוחות נפשיים, שאינם מתאימים לכל אחד. גם ילדים צעירים יותר שמגיעים לאימוץ, עדין אינם מגיעים כתינוק שנולד למשפחתו. הליך ההסתגלות של ילד בן שלוש למשפחה חדשה קשה הרבה יותר מאשר של פעוט צעיר יותר (מנסיון), הסתגלות של ילד על סף העשרה תהיה קשה לעין ערוך.
אם הפסילה נובעת מהערכה שאין לך את תעצומות הנפש (ולעניות דעתי, אלו בהחלט תעצומות נפש) הדרושות לכך, אין זה אומר דבר על מסוגלותך ההורית, ואין זה אומר שאינך כשירה להיות אם בכל צורה אחרת. אך חייבים להביא בחשבון שילד המגיע לאימוץ בגיל עשר, למרות שהוא כבר מבין קונספט כספי וכנראה כבר מכיר את מחסורו, אינו זקוק דווקא למשפחה שתוכל להניק לו ביטחון כלכלי. הוא זקוק לבטחון מסוג אחר, ואין רבים שמסוגלים להתמודד עם הקשיים הללו. למרות שאין דרך לדעת בוודאות אם מישהו מסוגל לכך או אינו מסוגל ללא שאותו מישהו יתנסה בכך, אי אפשר להעמיד ילד במצב בו תתנסי על גבו האם את מתאימה לכך או לא.

כפי שתיארתי קודם לכן, אני נדרשת רבות בימים האחרונים לנושא, ולצערי, לא קראתי דבר מדברייך עד כה שאת מבינה את שנדרש מאימוץ שכזה.
 

שרון1818

New member
תודה..רפואה שלמה לקרוב משפחתך שחולה

ובעזרת בשם שיהיו רק בשורות טובות וכל טוב ושיסתדר המצב הקשה
 

משתפרת

New member
היי שרון

אני לא מתכוונת להתיחס לשאלה האם את אמא נהדרת, מספיק שאת חשה כך. אני לא יכולה לדון בשאלה אם את מוכנה לאתגר של אימוץ ילד גדול, אין לי הכשרה לקביעה כזו וגם לא מידע עליך. אני כן רוצה לשוחח איתך על כן או לא ערעור.
לפני שנים רבות, כשעוד ניסינו טיפולים גינקולוגיים, הגיעה תשובה של איזו בדיקה שעברנו. כשראיתי את התוצאות היה לי ברור שצריך יהיה לעבור פרוצדורה מסוג שכמעט לא שרדתי כשעברתי משהו דומה כשנולדה בתנו. הייתי מאד נסערת. פחדתי פחד מוות, פשוטו כמשמעו. חברה טובה שליוותה אותנו בשלב הזה אחזה בידי, הסתכלה בעיני ושאלה אותי בקול שקט: "את רוצה עוד ילד?" ובאותו רגע הסתדרו לי הפרופורציות. הפחדים שלי התגמדו מול השאלה הזו. רצינו עוד ילד, ופחדים- לא היו מה שיחסום לנו את הכיוון הזה. בסופו של דבר הטיפולים לא הביאו לתוצאה המיוחלת, אך הצלחנו למצוא את הדרך להורות כשאימצנו את לינדו.
וכעת אני מנסה להציב את אותה שאלה בפניך. את רוצה עוד ילד? אם זה מה שהכי חשוב לך- ה"לא אוהבת מלחמות" שלך מתגמד. אז יהיה לא נעים באופן זמני, תיאלצי לעבור עוד בדיקת מסוגלות הורית אצל פסיכולוג/ית, תצטרכי להפגש שוב עם העו"ס שלך ועם הממונה שלה, תיאלצי להלחם (למרות שאינך אוהבת זאת) זמן מה, כדי להגשים את היעוד שלך- הורות לילד. אי נעימות זמנית, מול כל החיים אחרי שהשלב הזה יסתיים.
נסי לצאת מהפינה אליה דחקו אותך, נסי להשאיר את הכעס והעלבון שהאבחנה הזו גרמה לך. בחני את מצבך במנותק מאותם רגשות. שאלי את עצמך מה הכי חשוב לך כשאת מתבוננת על חייך כמכלול. האם המאבק נגד האבחנה הזו יגרום לך מצוקה שתעיב עליך גם בהמשך? האם ויתור על האימוץ יגרום לך לחוש החמצה צורבת? נסי לחשוב (או אולי בעצם לנחש ניחוש מושכל, שמתבסס על הכרותך עם עצמך) איזו התנהלות תגרום לך להרגיש שלמה יותר בעוד שנה, עשר, עשרים שנים ויותר.
כפי שאת רואה- אינני מנסה לומר לך מה צודק: לוותר או להאבק, להמשיך בחייך כפי שהם או לערער על הקביעה. אני מנסה לשאול את השאלות כך שאת תוכלי לתת לעצמך תשובה ברורה ולא להתיסר אחרי כן בספקות.
 

שרון1818

New member
תודה רבה משתפרת אני באמת אחשוב טוב על זה

יש לי ילד אחד תודה לאל, מאוד רציתי משפחה גדולה, אני באמת אחשוב על איך ארגיש בעוד כמה שנים אם אחליט לא לערער, ואשקול את זה. זה באמת עצה טובה מאוד.
 
ממש לא סותם את הגולל על אימוץ חו"ל

אני מכירה אישית שלוש משפחות שנפסלו לאימוץ בארץ ואושרו לאימוץ חו"ל.
מאחלת לך בהצלחה.
 

KallaGLP

New member
עקרונית, גם אני לא מחזיקה מי יודע מכל המבחנים

הפסיכולוגיים האלה, יחד עם זאת הייתי במקומך נזהרת מהלזכיר כאן בפומבי שמות של אנשים ספציפיים בהקשר כה שלילי. לנו ממילא אין הכלים לשפוט את עבודתה של הפסיכולוגית או להשפיע על החלטתה במקרה הספציפי שלך על סמך המידע בפורום, ואילו את עלולה לחשוף את עצמך לתביעת דיבה ו/או לפגוע בסיכוייך לאמץ עוד יותר כי העולם קטן ואין לך מושג מי קורא כאן ומה הוא עושה עם זה.
 

שרון1818

New member
כן לקחתי את זה בחשבון אבל

נראה לי שאין לי הרבה סיכוי לאמץ ברוסיה אחרי שנפסלתי בארץ- האינפורמציה בטח עוברת. העניין הוא שמאוד נפגעתי שהיא כתבה עלי דברים מגעילים והכל רק פירושים על מה שאמרתי שאני רואה בתמונות ולכן זה כזה הזוי כל העניין מה שהיא המציאה שם כל מיני פירושים פסיכולוגים ושטויות גמורות.והיא לא מכירה אותי בכלל ומה שהיא החליטה שהיא חושבת עלי זה בכלל לא נכון הזוי ומופרך ולכן אני מרגישה מעולה בלהגיד שהיא מגעילה ואני לא מפחדת ממנה בכלל- אין לה שום אפשרות להזיק לי יותר כי היא כבר הזיקה לי במקסימום. היא פשוט היה לה אנטי אלי לדעתי אולי לא מצאתי חן בעיניה אני לא יודעת למה. כל המבחנים האלו לדעתי ה הזויים הם לא יכולים לשקף כלום על הבן אדם. אי אפשר לפי התמונות והצורות לקבוע עלי כאדם. והרגשתי שמה שהיא כתבה עלי זה ממש לא נכון-היא פשוט חיפשה כל מילה שלי בשביל למצוא מה לכתוב שלא בסדר אצלי, וזה ממש שיקרי כי אני אדם נורמלי לחלוטין וכן אמא נפלאה. אני יודעת שדווקא העובדת הסוציאלית ממש התרשמה ממני ורצתה לתת לי לאמץ פשוט המבחן הזה הרס לי את הכול. זה הזוי שקובעים על בן אדם רק לפי מה שהוא רואה בתמונות- כל השיטה פסולה לחלוטין צריך להוציא את המבחן הזה של הצורות והתמונות מחוץ לחוק לדעתי זה ממש גיבוב של שטויות אני לא יכולה להשתכנע שאפשר לתת חוות דעת על אדם לפי מה שהוא רואה בתמונות. מראים לך תמונות ומבקשים ממך לספר על התמונות סיפור- נו מה לפי זה אפשר לקבוע על האדם ? זה ממש שטויות לדעתי. מתישהוא בטח יגיעו למסקנה שהמבחנים עם הצורות והתמונות לא משקפים כלום.
 
שרון יקירה, יש הרבה יותר הורים מאשר ילדים

לאימוץ.
כלומר את צריכה להבין שיש פה בעיה קשה של היצע וביקוש: הרבה הורים רוצים לאמץ בארץ, ומעט ילדים מועמדים לאימוץ.
לכן ידו של השרות למען הילד קלה על הדק הפסילה והם פוסלים הורים על דברים שאילו היו יותר ילדים לאימוץ, לא היו נפסלים בעטיים.
את לא צריכה לקחת כל כך קשה את העניין לדעתי, באופן אישי כל כך, כי אותן תוצאות בפילת בדיוק, יכלו אולי לאפשר לך אימוץ לו היו יותר ילדים.

לכן גם אין זה אומר שתיפסלי באימוץ חו"ל, אחרי שהדברים קצת יתבהרו ברוסיה.
אם יחודשו האימוצים באופן שוטף, העמותות לא מחמירות כל כך כמו השרות בקריטריונים שלהן.
את זה אני יודעת בוודאות על סמך מקרים שהכרתי.
זכרי, העמותות הן עסק כלכלי ואת משלמת כסף רב עבור ההליך, ולכל הצדדים יש אינטרס שזה יצליח.
גם העמותות לא רוצות לאשר אימוץ להורה מתעלל או לא כשיר לחלוטין כמובן, אך את אינך כזאת ואת אמא טובה לבנך. הקו האדום שלהן הוא מאד רחוק מזה של השרות למען הילד.

ההפך אפילו: לטעמי ומנסיוני העמותות לא זו בלבד שמאשרות לעיתים לאימוץ הורים שנפסלו על ידי השרות, אלא גם מאשרות הורים לשטעמי האישי עדיף היה שלא לאשרם. הורים שבאמת כישורי ההורות שלהם נעדרים ואין להם את מה שילד מאומץ זקוק לו כל כך. כך שמהבחינה הזו באמת שלדעתי אין לך מה לדאוג.

ועוד דבר: כשתפני לעמותות, ספרי להם שלתחושתך המאבחנת היתה לא הוגנת איתך ואת מבקשת שיאפשרו לך הליך הכרות ואיבחון אחר.

מה שכן אולי מדאיג זה מצב אימוצי חו"ל באופן כללי כרגע.
בהצלחה.
 

שרון1818

New member
כן אני בטוחה לגמרי שאם אפנה לאחת העמותות

הם יאשרו אותי כי שם אין את המבחן של פילת ואני עושה ממש רושם טוב כי אני באמת אמא נפלאה ומאוד מסורה כמו שאומר עלי כל מי שמכיר אותי. מה שהכשיל אותי זה ממש המבחן של פילת כי העובדת הסוציאלית מאוד התרשמה ממני ואפילו אמרה לי שהיא חושבת שאני אמא מקסימה. ממש המבחן של פילת עם הצורות והתמונות הרס לי את הכל. אבל איך יהיה אם הם כפי שאמרו מעבירים את המידע (או רשימה) של מי שנפסל למפקחת על האימוץ הבינארצי ? האם יכול להיווצר מצב שאני אהיה כבר בתהליכים מתקדמים ואשלם לעמותה ופתאום יודיעו לי מהמפקחת על האימוץ הבינארצי שאני לא יכולה לאמץ כי נפסלתי בארץ ? אולי את יודעת איך הולך התהליך מבחינה טכנית ? האם המפקחת על האימוץ הבינארצי צריכה לאשר אותי ? הרשימה של מי שנפסל לאימוץ בארץ לא מגיעה אליה ? כלומר אני חושבת שאם הכול תלוי בעמותה אז יאשרו אותי, אבל אם יש איזה שלב שבו נכנסת המפקחת על הפיקוח הבינארצי אז היא בטח לא תאשר אותי כי יש לה את הרשימה של מי שנפסל בארץ ?
 

KallaGLP

New member
צר לי שנפגעת.

אני נוטה להסכים איתך בקשר למבחנים של פילת, לי הם נראים די בולשיט, כל מה שאני אומרת הוא שאולי כדאי להיזהר מלהזכיר שמות פרטיים שמא זה יפגע בך בצורה כלשהי. אך זה כמובן לשיקולך האישי.
 
לקאלה: השאלה האם צריך לשתוק נוכח עוולות שונות

בגלל שזעקה עלולה להזיק לנו בטווח הארוך או הקצר באופן פרטי - היא שאלה שתמיד עולה פה בפורום בצורות שונות.

אישית אני נגד לשתוק.
גם לי כבר נאמר בעבר שכיוון שאני רוצה לאמץ עוד ילד (בין אם בארץ או בחו"ל - מה שיסתדר מבחינתי), לא כדאי לי להביע את דעתי אודות הבעייתיות של שרותי הרווחה בהוצאת ילדים מהבית, במתן (או אי מתן) אינפורמציה אמיתית ומלאה למאומצים בוגרים הפותחים תיק אימוץ, על התנהלויות בעיתיות של השרות למען הילד וכדומה.

עוד נאמר לי כי לא כדאי לי להלין על היושרה והשקיפות של העמותות בנוגע לבריאות הילדים ולהליכים ברוסיה, כי עוד "אזדקק להן" בהמשך.

וכמובן לא להוציא מילה רעה על הרבנות ועל חוקיה הדרקוניים בדרך לגיור, הממשלה, על חוק האימוץ הדורש שמאמץ יהיה בן דתו של המאומץ וכולי - כי דבריי עלולים לחזור אלי בבומרנג כיוון שבני לא גוייר ובזמנו גם לא אוזרח.

אינני מקבלת זאת. אינני מפחדת ואם לא נשתוק דברים לעולם ישתנו.
הפורום הזה והאינטרנט בכלל הם דרך נפלאה למחות - שהגופים החזקים האלו ידעו מה הציבור התלוי בהם חש וחושב.
שידעו שרואים ויודעים, ואין הם יכולים לעשות כרצונם רק בגלל שיש להם מונופול והרבה כח.

ואם מישהו בגופים האלו יבחר לפגוע בי אישית בכלל דעותיי - זה מחיר שאצטרך לשלם, אך לא במחיר של שתיקה והסכמה אילמת לקבל עוולות ועיוותים.
 

KallaGLP

New member
לא אמרתי שצריך לשתוק.

אבל יש בעיה בלהזכיר שמות. בפורום פומבי אפשר לספר את הסיפור בלי אזכור של שמות ספציפיים. ברגע שמזכירים שם מבלי ממש להוכיח אשמה, עלולה להיות עם זה בעיה בכמה מישורים, גם משפטיים וגם אחרים. זו רק דעתי, כמובן שאם מישהו לא מסכים הוא תמיד יכול להתעלם ממנה. מה שחשוב הוא שהוא מודע להשלכות הפוטנציאליות, כי יש אנשים שפשוט לא מודעים אליהן.
 

KallaGLP

New member
ואגב - אני גם בעד לערער, להתלונן

ולפעול בכל דרך חוקית לבירור העניין.
 


 
למעלה