פעם הכל היה אחרת, לטוב ולרע
אבל בגין היה תופעה חריגה גם אז.
אמנם הרוב המוחלט של מנהיגי הישוב חיו כאחד האדם , אבל בגין היה הבולט שבהם. במשפחה שלנו כולם היו מפא"י, אבל היתה הערכה חיובית לבגין כאדם פרטי.
אני זוכר ביקורים שלי (בתפקיד ע.קמב"צ מחוזי) לבדוק את הזקיף שליד בית רבין ופרס, תמיד היה מי מהם (רבין,לאה,פרס) מציץ החוצה אם הוא היה בבית ומציע כוס תה או משקה קר גם לזקיף וגם למבקר אותו.
אז למרות הבדיחה על אשכול ש-"הבטיח אבל לא הבטיח לקיים את מה שהבטיח", היתה בכל זאת מידה של אמונה במנהיגים, מה שהיום אין באופן מוחלט, אלא אם הצעירים יוכיחו אחרת.
גם פעם כששמענו שבאמריקה כל יום נרצח מישהו, זו היתה בעינינו אגדה מוזרה שמתאימה לארצות נידחות. והנה גם אנחנו במנגינה הזו.