פעם ראשונה לבד עם הילדים לכמה ימים....

[איילה421]

נכון. יש תחושה של חוסר סבלנות גדול לילדים

של בעלך.

 

[mother cat]

זה ממש פשוט להכין טוסט

ואני אפילו טובה במלטי טסקינג. אבל יש גבול למספר הדברים שאני יכולה לעשות בו זמנית. אני גרה בבית גדול עם כמה מפלסים. לשים טוסט בתוך טוסטר שאין לו טיימר - הוא פשוט ממשיך לעבוד עד שמשהו מכבה אותו - ואז לרוץ שתי קומות למעלה כי התינוקת התעוררה וצריך להניק אותה, ואז הילד מתעורר וצריך לדאוג שיעשה פיפי ולהלביש וכו', ולהגיע חצי שעה אחרי זה ולמצא את הטוסטר עולה באש - סורי, לא בשבילי.... וכן, זה כבר קרה לבעלי (ההבדל הוא שמאז הוא לא רץ למעלה אלא נשאר שם ליד הטוסטר ואני רצה לקטנים) והאופציה האחרת היא שאני אקום חצי שעה יותר מוקדם - מה שיכול להיות שיקרה כי אם התינוקת תעיר אותי ב-4 בבוקר ולא תחזור לישון אולי ממילא אהיה ערה....

השיחה התחילה נעימה. הבן הגדול הציע מיוזמתו לעזור. שאלתי מה הם אוכלים בסנדוויצים. היא לא הסכימה להתפשר לשום כוון... לא מבינה למה ילדה בת 12.5 לא יכולה לעזור קצת יותר בכמה ימים שבהם קשה....

האם אני חסרת סבלנות לילדים הגדולים יותר מאשר לקטנים? לא, ממש לא. היום למשל בעלי חזר מאוחר והייתי לבד - התינוקת ישבה וצרחה 15 דקות בלול לבד בסלון בזמן שעשיתי מקלחת בזק לגדול - לא היחס שאני רוצה לתת לאף אחד מהם, אבל לא היתה ברירה... אבל אני כן מצפה מכל ילד לעזור כפי גילו ויכולתו. אני לא יכולה לצפות מהתינוקת לא לינוק או מהילד להלביש את עצמו ולהתארגן בבוקר. אני כן יכולה לצפות הילדה להתגמש על אוכל לבית ספר או לעזור בזה. לא מבינה למה זה נשמע לכם דרישה כל-כך גדולה...

 

[chili3]

זה לא קשור לילד שלו אל מול הילד שלה

זה קשור לציפייה אחרת מילדים שנמצאים בתווך גילאים אחר
אחר מאוד אפילו
מה שהיא מצפה מבת 12, היא לא תצפה מבן 4.

לי יש שני ילדים. בת 8.5 ובן 4 וכן יש לי פחות סבלנות במקרים שהבת מגלה חוסר עצמאות/עצלנות/בכיינות
כי הציפייה שלי ממנה כילדה שצריכה להיות בוגרת, היא אחרת מילד בן 4

הבעל שלי אחותי נוסע לא מעט לחו"ל
וכן כשזה קורה, הילדים שלה יודעים שהם עוזרים יותר בבית
לא ציפייה מוגזמת מילדים
ממש אין צורך לחפש פה העדפות של ילדים על פני אחרים
כי מהתרשמות מהצד, זה ממש לא הסיפור.

 

[mother cat]

אני חושבת שלקחת את הדברים קצת ההגזמה

באתי לפה בשביל לקטר ולפרוק. זה לא אומר שגם בבית אני מקטרת ופורקת.

השיחה התחילה מאד נחמדה. היא התחילה מזה שאני שאלתי מה הם צריכים כשאבא איננו. זה לא אומר שאני צריכה להסכים לכל בקשה, מה גם שהיא קשה לי מדי.

הבן בכלל הציע עזרה מיוזמתו לפני השיחה. והוא בדרך כלל הפחות נחמד ופחות עוזר.

כן, אני קיבלתי החלטות... וגם הרבה דברים בדרך שלא יכלתי להשפיע עליהם. כמו העיר שבא אנחנו גרים ואני לא סובלת אותה. ואנחנו גרים בבית גדול בין היתר כי אני הרגשתי שכל ילד צריך חדר משלו ופרטיות משלו. אחרת היינו יכולים לחיות בדירת 4 חדרים והילדים הגדולים היו חולקים חדר... ואז המשכנתא שלי היתה חצי ממה שהיא והייתי יכולה לא לעבוד לעוד שנה... אה.... אבל אני מבוגר ואני החלטתי. נכון - והקרבתי המון בשביל הילדים של בעלי. ואני משקיעה בהם המון. גם חומרית וכלכלית, גם אמוציונלית, גם מבחינת זמן. האמת, בכל המישורים אני משקיעה בהם כמו בילדים שלי אם לא יותר.

מצטערת אם הקיטורים שלי נתנו תחושה שאני רק צועקת עליהם בבית. באתי לפה לקטר במקום לצעוק בבית...

 

[mother cat]

פיצה בהחלט בתכנון

וכנראה גם טייקאווי בשישי בצהריים.

ומכיוון שהרגע אמרתי שאנסה להיות חיובית אני מנסה לא לחשוב על המריבות בין הילדים כי כל אחד מהם אוהב פיצה של חברה אחרת וטייקאוויי ממסעדה אחרת....

 

[mother cat]

 

[mother cat]

בודאי שגם הקטנים היו חולקים חדר

בדוגמא שנתתי דירת 4 חדרים. כלאמר - סלון, חדר הורים, חדר למתבגרים, וחדר לקטנים. או אולי חדר לבנות (בת ה-12.5 והתינוקת) וחדר לבנים (בן ה- 15 ובן ה- 4). לא התעמקתי במה עדיף כי כאמור *לי* היה חשוב לתת לכל ילד חדר משלו - וזה בעיקר למתבגרים כי לקטנים ממש לא חשוב כרגע עם מי הם בחדר...

אבל הבנתי שבעיניך אני האמא החורגת המכשפה של סינדרלה, אז אני לא מבינה מה הטעם להסביר את עצמי...

 

[mother cat]

גם לקטנים יש "שטויות"

ואני בהחלט משתפת פעולה עם ה"שטויות" רק במקומות אני *יכולה* ושזה תואם גיל. מה לעשות שמבת 12.5 אני מצפה ליותר מאשר מבן 4. היא גם מקבלת הרבה יותר זכויות - לצאת עם חברות לבד, לראות טלוויזיה עד מאוחר יותר, וכו'. הכל תואם גיל ויכולות... לא ביולוגיה וגנטיקה.

 

[mother cat]

כן, התינוקת מתעוררת..

והיא ילדת ידיים שצורחת אם מניחים אותה. ולא, אני לא מתכוונת למצא את עצמי במצב בלתי אפשרי בגלל זה...

אגב בעלי מצליח לעשות טוסטים כל בוקר מסיבה פשוטה - אני קמה לתינוקת ולבן 4. הוא מתעסק רק בסנדוויצים... גם הוא לא היה עומד בזה אם היה עושה הכל לבד. והם כולם ילדיו הביולוגיים....

 

[mother cat]

חחחחחחחח. לא, אין סיכוי!

מוכנה לחתוך זיתים או לטגן חביתה או לעשות המון דברים לסנדוויץ של החתלתול (או של הנערה) - בערב קודם. בת ה-12.5 לא מסכימה. היא מתעקשת על טרי כל בוקר. לא, אין סיכוי שאני אעשה את זה גם בעוד שנתיים לחתלתול.... ואגב אז כנראה שיהיה לי קל יותר כי לא תהיה תינוקת ברקע (או אולי כן...)

 

[mother cat]

הנה, חשבתי על דוגמא שעובדת לטובת הנערה

קורה לעיתים קרובות שכשאני מכינה אוכל למשהו לא "בא" מה שהכנתי. למשל הכנתי אורז ובא להם פסטה. התשובה לחתלתול תהיה פשוטה - זה מה שיש. תאכל. הנערה יכולה לחזור מבית הספר לפתוח את המקרר ולמצא אורז. להחליט שלא בא לה היום אורז (זה לא שזה משהו שהיא לא אוהבת וסתם הכנתי, פשוט באותו יום לא בא לה). מכיוון שהיא כבר גדולה ווידעת איך, היא יכולה להכין לעצמה פסטה במקום. אז בעיני זו שטות - אותי גדלו שיש אוכל על השולחן וזה מה שאוכלים.... אבל במקרה הזה ה"שטות" שלה יכולה להיות מסופקת פשוט כי לה מותר להכין לבד. לחתלתול כמובן אסור, ולכן הוא יאכל מה שיש....

הכל תואם גיל, יכולות, וצרכים.

 

[1Shir]

אם היית טורחת לקרוא את ההודעות שלה, היית רואה

שהיא מקטרת המון על החתלתול וכמה נמאס לה "ממנו".

 

[mother cat]

באמת לא נמאס לדון בטוסט????

כבר אמרתי והסברתי שהבעיה שלי לא היתה הכנת הטוסט אלא הזמן שהוא בטוסטר. כי אם בזמן הזה אני צריכה לרוץ למשהו מהקטנים הוא נשאר שם ויכול להשרף. הילדה סרבה לשתף פעולה עם הרעיון שהיא אחראית להוציא אותו.... אז גם אם הייתי מכינה יום קודם זה לא היה עוזר עם הבעיה האמיתית שלי.

אבל אנחנו באמת ממשיכים לדון בזה כבר כמה ימים ברצף????

 

[mother cat]

תתפלאי - כן! וזה קרה אתמול

הכנתי רביולי לארוחת ערב. הבן שלי פתאם התחיל לצרוח שהוא רוצה פסטה צינורות. הרביולי כבר היה על האש. אז התשובה שלי היתה שאני מצטערת אבל זה מה שיש. מחר אכין פסטה צינורות אם אתה רוצה. היה בכי. היו צעקות. הייתי מוכנה נפשית לילד שלא יאכל (וזה הילד עם בעית גדילה שחשוב שיאכל...). בסופו של דבר הוא כן אכל ודווקא יפה, אבל אם לא אז לא. אותי גדלו ככה - יש אוכל אל השולחן. מי שרעב אוכל.

אגב הפסטה צינורות כבר מוכנה להיום בערב...

ואגב שתיים -- את בוודאי מתכוונת לאמא החורגת של סינדרלה. לא?

 

[chili3]

בהחלט כן. ילד רעב=ילד אוכל

עלי לא עושים מניפולציות עם אוכל, זה פשוט לא עובד עלי
את הצד הזה לא ירשתי מהרבע הפולני
אני בחיים לא אמנע מהילדים שלי אוכל, אבל גם לא ארד על בירכיי כדי לרצות אותם עם דרישות לא הגיוניות
וגם אם ילד ינסה לעשות מלחמות ושרירים וינסה לחנך אותי בכך שיבחר לא לאכול, אין חשש שהוא ימות מזה

 

[סיפור מורכב]

צודקת

אכן פספסתי והכנסתי אותך שלא בצדק למשפחת הטרולים.

מתנצלת.

(״סיפור אחר״ זו אני, לפני שנרשמתי)

 

[chili3]

תאמיני לי שאני מאוד נהנת מגידול ילדי

לשים גבולות לילדים זה חלק מלהיות הורה
לפעמים הגבולות באים כדי להגן עליהם מסכנה
לפעמים זה בא מתוך רצון לשמור על גבולות חינוך (הגבלת טלויזיה/ממתקים)
לפעמים זה בא כדי לשמור על שפיות במסגרת המשפחה והעברת המסר שבחיים לא תמיד מקבלים כל מה שרוצים.
וכן, גם מתוך ההבנה שבחיים צריך להתפשר, עדיין אפשר להנות מכל מה שכן יש לנו ולשמוח במה שכן יש לנו.
תאמיני לי, מגדלים ככה ילדים שיודעים להנות הרבה יותר ממה שכן יש להם בצלחת והם לא עסוקים כל הזמן במה אין להם.

זה אגב נכון לכל דבר בחיים
לא רק לאכול
גם בהקשר לצעצועים
שווה לך לנסות

 

[mother cat]

אני פשוט מקטרת פה פחות על הקטנים

כי זה לא כל-כך רלוונטי לפורום.

הבן שלי, בן 3.9, ילד מאד קשה. הוא מקסים ומדהים, אבל עם קוצים בטוסיק, מאד עקשן ולא כל-כך ממושמע. אני יכולה לשבת פ ולכתוב הדעה ארוכה על כמה אני מותשת כי הייתי עכשיו עם שני הקטנים ביומולדת של חברה של הב מהגן באיזה פארק והוא כל הזמן ברח לי והייתי צריכה לרדוף אחריו ולחפש איפה הוא.... או שאני יכולה לקטר על הפרעות אכילה שלו. או שאני יכולה לקטר על התינוקת שלי שלא ישנה בלילות. אבל איכשהו זה נראה לי קשור יותר לפורום הורים לתינוקות והורים לפעוטות....

 

[מ י ר י 2 2]

עלה לי רעיון

אולי את תעשי את ההכנה של הלחם עם כל הדברים בפנים, והיא תכניס אותו ותעמוד ליד הטוסטר לוודא שהוא לא נשרף ולהוציא אותו בזמן?

 

[אiרית]

גם אני מצפה מכל ילד לעזור כפי גילו ויכולתו. זה מאוד הגיוני וממש לא דרישה גדולה.