"אתם קהל מוזר ומפתיע"
שלומי שבן מארח את אפרת גוש, בארבי כפ"ס, אתמול , 3.1.08. בואו נתחיל מהבעת הפליאה הזו: וואו, כמה אנשים. איזה שוֹק זה היה לראות את התור משתרך עד קצה רחוב יוחנן הסנדלר... אינני חסיד ענק של שלומי שבן. אני מכיר בהחלט חלק לא מבוטל משיריו ומעריך בצורה אין סופית את הוירטואוזיות שלו על הפסנתר (שמבין אמני המיינסטרים יש לספורים רק - כמו יוני רכטר, אביתר בנאי ועוד חלק קטן מאוד של מוסיקאים ישראלים). הגעתי אתמול בעיקר כדי להקשיב ולהנות... מבין השירים שהיו בהופעה אתמול, לא בהכרח לפי סדר: גור חתולים, יחזקאל VS. ניו יורק, סיגריות, שרמוטה פוריטנית, מסיבת גג\מסיבת חוף (בחיי שאני לא זוכר איזה מהם), מותק את אצלי בראש, אני שוקעת תפוס אותי (עם אפרת), מודה אני (עם אפרת), ג'ורג'יה (עם אפרת), מחר ב"ה (עם אפרת), כשהיית איתי לא אהבת לרקוד, אינטואיציה, אני מצטער לראות שגם אתה נפלת ל, בעיות אישיות, האזרח ה1, 90210, עמוק, כולם אומרים, אריק אני חייב להודות שלא נהנתי בחלק עם אפרת. למה? כי יש לי אנטי אליה כבר מאז ההופעה הראשונה שלה עם יוני בלוך בהייניקן הבימה ב2003. אולי זו הסיבה... אם כי ג'ורג'יה שיר יפה ממש. בקשר לנגנים: הסאונד ב6 השירים הראשונים היה נוראי ממש. במיוחד בתופים. לא האמנתי שמולי יושב רע מוכיח וזה מה שאני מקבל ממנו. תום מוכיח והמגבר\מוניטורים שלו קצת "הלכו מכות"... בהתחלה התאכזבתי ברמות שלא התאכזבתי מעולם מהמוכיחים. עידו אגמון ניגן מעולה ונשמע מעולה, כנ"ל שלומי. חייב לציין שמסמר הערב היה אסף רוט, האיש על המרימבה, ויברפון, פרקשן וסאונד אפקטס. לא זוכר מתי שמעתי נגינה כל כך קסומה בהופעה במועדון רוק כמו הבארבי... שומעים שהנגנים שפיצים אחד אחד, כמו ששלומי הגדיר - נבחרת החלומות... אבל הבעיה היא שהגברת הסנייר של רע הייתה בין זוועה ל"נורא ואיום". פגם בהחלט מההנאה שלי. נהנתי מאוד מהסולואים המוטרפים של שלומי על הפסנתר - אני אוהב לראות נגנים שבאים מרקע קלאסי מתפרעים בגבוהים כמו בלוזרים אמיתיים. בלט בחסרונו "מוכן לאהבה", אני חושב שיש משהו אמיץ מאוד בלא לבצע להיט בהופעה ארוכה כזו... מצד אחד סחתיין על התעוזה, מצד שני, איזה באסה - כי הפסדנו שיר מדהים... עוד רציתי להגיד שמבחינתי שיא ההופעה היה השילוב בין "עמוק" ל"כולם אומרים" הזכור לטובה עוד מהסיבוב הקודם של שלומי, שגרם לי להרגיש עם חצי רגל בקונצרט של הפילהרמונית וחצי רגל באיחוד של לד זפלין... וכל הדמיון הזה שלו, "מתוך האופרטה - כולם אומרים - כשהגיבור מטפס אל אהובת לבו כמה קומות ושר לה את האריה הבאה..." ממש הקסים אותי. מעבר לזה, לדעתי כולם אומרים הוא בהחלט מתמודד חזק על תואר "השיר היפה ביותר ב10 השנים האחרונות בישראל" לא נהנתי מקטעי המפוחית של שלומי, אולי כי דילן זה לא אני ואולי כי זה סתם הרגיש לי מעיק קצת... בכל אופן, אני מציע שבפעם הבאה במקום להתעסק בהקמת תאורה ובהשקעה ההפקה של שלומי תתמקד בבאלאנס נכון ובסאונד טוב... בסך הכל היה די טוב. נהנתי. אולי עוד אחזור. סחתיין עליו.