פקעו לי המים

[אם פי 3]

אני חושבת שזה תלוי במצב

אם יש דימום ואיבוד דם בזמן הזה - זה יכול להיות מאד מסוכן. אם לא - אז לא בטוח שיש סיבה אמיתית ללחץ. מה שכן, מאד רצוי לא להיות לבד בזמן הזה - כי אם נוצר דימום (לפעמים לא רואים אותו בחוץ מיד) הוא עלול לגרום לחולשה ואובדן הכרה, כך שהיולדת לא תוכל לטפל בעצמה (או אפילו להזעיק עזרה), וזה מצב לא נדיר, גם בלידות פיזיולוגיות (גם לא מאד שכיח). בבי"ח, נלחצים אם השיליה לא יוצאת תוך 10 דקות... בבית, לרוב המיילדות יתנו לשיליה בערך שעה, כולל עזרה חיצונית (צמחי מרפא, הומאופתיה...) - ובהתאם למצב כמובן (וגם למצב ההמוגלובין לפני הלידה).

 

[May first]

אני זוכרת שבלידה הראשונה

שלי, זמזמו לי מסביב לראש אנשי צוות, ומלמלו "עוד 5, עוד 4, עוד 3, עוד 2, עוד 1, עכשיו". בדיוק כשחשבתי שהולכים לשגר חללית, לקחו אותי לחדר ניתוח לרביזיה, כי השליה לא יצאה. לא ממש שאלו אותי, אבל הודיעו בצורה מנומסת. לא היה שום דימום. הרגשתי טוב. אגב, גם לא נתנו לי להיניק (ולא ידעתי לבקש) כך שלא ניתנה הזדמנות של ממש לעזור לגוף לדחוף את השליה החוצה. זה לא קרה ככה בפעם השניה (שבה השליה פשוט יצאה מעצמה עם עוד איזה ציר וחצי אחרי הלידה).

 

[May first]

ומזלטוב לשרה העצמאית, כמובן ../images/Emo13.gif

 

[debby12]

אשקרה שיגור מעבורת חלל ../images/Emo3.gif

 

[הילהל]

מוזר לי להיות הסנגורית של בי"ח

מכיוון שברגיל אני רחוקה מלחבב אותם. אבל הלחץ אחרי 10 דקות היה נכון כשאמא שלי ילדה (מסתבר שהרביזיות תורשתיות אצלנו...). אצלי בשתי הלידות לא עשו כלום בחצי שעה הראשונה פרט ללהשגיח. אח"כ ניסוי לסייע לי במשך חצי שעה (בראשונה - באופן אלים שקירב אותי לעולם הבא, בשניה - בעדינות ובזהירות). ורק לאחר יותר משעה העבירו לאופציה הניתוחית. (וכן, בשתי הפעמים היה דימום מאסיבי וקרישי דם איומים. בפעם השניה יש לי גם את התיאור של הדולה על קרישי דם שגרמו לכל הצוות, כולל אותה, להחוויר מדאגה).

 

[אם פי 3]

כשיש סימנים שמשהו לא תקין

יש הצדקה לפעולה מוקדמת יותר. להשגיח במשך חצי שעה, במיוחד עם הסטוריה כמו שלך, נשמע הגיוני. לא תמיד זה כך.

 

[הילהל]

להשגיח חצי שעה ולתת שעה סה"כ

זה דומה מאוד למה שתיארת על לידת בית. אני אמנם חוויתי רק 2 לידות בשני בתי חולים, ויתכן שבתי חולים אחרים או צוותים אחרים נלחצים מהר יותר. ועדיין חשוב לציין שזה לא בהכרח כך.

 

[שָׂרָה]

השגחתי כל הזמן אם הכל בסדר

עם הלידה, יצאו לי כמה קרישים גדולים אבל לא יצאו עוד. השיליה פשוט היתה תקועה ודי. ניסיתי בעדינות למשוך בטבור לראות אם זה מחובר פנימית, וראיתי שזה מחובר אז נזכרתי בסיפור של הילהל (לידה ראשונה) אז חשבתי, מי יודע אם זה לא מה שקרה להילהל בלידה הראשונה? אז אחרי 3 שעות שבהם ישבתי באמבטיה מחוברת לתינוק (ובכל הזמן הזה נתתי למים לרדת, ואז פתחתי את הברז למים חמים חדשים, וכל הזמן דאגתי לשפוך מים על התינוק שלא יתקרר) באמבטיה נכח בעלי (שישן כל הזמן, במיטה ואז התעורר) שנכנס 5 דקות אחרי הלידה, ישב על האסלה ונרדם, ואז נשכב על הרצפה ונרדם. איזה חמוד הוא! נמאס לי לחכות לשיליה, כל הזמן כאב לי פה ושם, ונסיונות ללחוץ לא הזיזו את השיליה העקשנית, ואחרי שווידאתי שאין דימום פעיל הערתי את בעלי וביקשתי שיביא מספריים וחוט דנטלי, להעביר אותם במים רותחים ואז קשרתי את הטבור, וחתכתי את החבל הטבור (בעצם רציתי לידת 'לוטוס' אבל איך אפשר כאשר מחוברים ככה תקועים? תעזבו אותי מהלוטוס אחתוך ודי . אין לי כוח!) ואז בעלי לקח את התינוק, חיתל והלביש אותו ושם אותו במיטה, ואז ההמשך ידוע.. העיקר שלא היה דימום פעיל אז שמרתי על ערנות זהירה, ואחרי הלידה נקטתי בצעדים למנוע דימום במידה וכאשר השילה סוף כל סוף תתנתק: לקיחת וויטמין C (אבקת וויטמין C וסודה לשתיה בכוס מים) הנקה אינטיסטיבית כמה שאפשר, בליעת חתיכות קטנות מהקרום מי שפיר שיצא עם הקרישים (מעל הלשון ומייד לבלוע כדי לא להרגיש בטעם) הן מכילות הרבה הורמון אוקטסיטוצין שגורם להתכווצוויות חזקות ומונע דימום. בבתי החולים משתמשים בזריקת פיטוצין אחרי הלידה, המקבילה הסינטטית לאוקסיטוצין לגרום להתכווצויות חזקות, למנוע דימום ולגרום להוצאת השיליה. כל אותו הזמן הסיפור שקרה להילהל היה מונח בראשי וחשבתי, אילו הצוות היה מחכה להילהל בלידה הראשונה, ולא חותכים את הטבור מייד וגם לא מנסים להוציא את השיליה, מי יודע אם אצלה זה לא היה מסתיים פשוט, ופשוט יוצא אחרי כמה שעות?

 

[עופריקה]

מזל טוב, מזל טוב, מזל טוב!!!../images/Emo39.gif

 

[ס ו ל ה]

שרה אלופה ומדהימה... המון מזל טוב

תגידי בעלך באופן סיסטמתי נרדם בלידות בשיא האקשן?

 

[הילהל]

../images/Emo24.gifכמה ריגשת אותי עכשיו ../images/Emo7.gif

מה שאת אומרת מאוד מאוד יתכן (כי הדימום המאסיביבלידה הראשונה התחיל רק אחרי ההתערבות הלא סבירה שהפעילו שם). ועם כל העצב שלי על מה שהיה, אם היתה תרומה קטנה בסיפור הזה להתנהלות המדהימה שלך - הרי שאני אישה מאושרת. מזל טוב!

 

[שָׂרָה]

עכשיו ריגשת אותי גם../images/Emo7.gif

עצוב מה שנשים עוברות בהתערבויות מיותרות שמסכנות ומזיקות לבריאות שלהן, ואז אחר כך 'כולם' אומרים, לא פלא שככל שעוברות יותר לידות יש יותר סיבוכים.. אז אני אומרת: הסטוריה של יותר התערבויות יש יותר נזקים וצלקות ברחם בגלל זה יש יותר סיבוכים ככל שיש יותר הריונות.

כן, לסיפור שלך היה הרבה תרומה להתנהלות שלי בלידה הנוכחית.

 

[debby12]

שרה'לה - איך היונק החדש?

יונק מצטיין אני מקווה

, ולא סיפרת איפה היו הילדים האחרים כשילדת - אני סקרנית.

 

[mise]

נכון, מאוד מעניין.

אני מבינה שהיה לילה והם כנראה ישנו אם בעלך התעורר ונרדם חזרה על האסלה ועל הרצפה?

 

[שָׂרָה]

זה היה ב5:06 בבוקר

אז הילדים ישנו

 

[שָׂרָה]

יש סמפטומים לדימום פנימי שלא רואים

בחוץ: הבטן מתנפחת כאילו ההיריון חוזר, ותחושת כאבים וחולשה. אז צריך מייד להזעיק עזרה רפואית. אבל אם לא חתכו את הטבור והדם של השיליה זורם לתינוק, הרחם יכולה להתכווץ ללא הפרעה, ובמילא אין דימום. השיליה שלא התנתקה במילא חוסמת את העורקים שלא ידממו, ואז כאשר הרחם מוכנה לשחרר את ההריון, השיליה שהצטמקה בנתיים במילא נושרת כאשר העורקים המחברים אותה נסגרים. לפעמים זה לוקח יותר זמן. אם אין צלקות ברחם, אין סיבה שהשיליה תינעץ בבשר הרחם.

 

[אם פי 3]

ולפעמים זה בכל זאת קורה.

 

[שָׂרָה]

ברוך השם שנדיר מספיק