פרדוקסים בחיים ובאימון

[bridges]

פרדוקסים בחיים ובאימון

פרדוקסים לעומת קונפליקטים אין להם פתרון. לדוגמא: עצמאות ושליטה מהווים פרדוקס: ככל שננסה לשלוט בחיים אנחנו נשלטים על ידיהם ומאבדים את עצמאותנו, אבל להיות בעצמאות זה בעצם לשלוט בחיים, לא? ודוגמא ספציפית מפרדוקס שאני מנהל אותו יום יום: הרי כולם יודעים שידע הוא כוח. לי יש ידע רב, אם אני אחלק אותו האם כוחי יגדל או שאני אאבד כוח? אשמח לשמוע דוגמאות על הדרך שבה אימנתם אנשים לנהל את הפרדוקסים בחיים.

 

[אוריק3]

לא דובים ולא זבובים

החיים שולטים בך. אתה יכול לעיתים בפרקי זמן לשלוט בעצמך ובמהלכים מסויימים. וסובייקטיבית "לזרום" אולי טוב יותר (רק בדעבד תדע אולי אם היה לך מזל...). הידע משמש לפתרון בעיות שוטפות ומזדמנות. לא תשתמש בוזבז הידע. השתמשת ! עזרת לך ולאחרים להמשיך הלאה. מה הפרדוקסים בדיוק? (אלא אם אתה "פולני" או משו

)

 

[bridges]

אחת מדרכי ההתמודדות

אוריק, תודה לך. הדגמת את אחד מדרכי ההתמודדות עם פרדוקסים: להתעלם מהם. הבאת הדיון הזה הוא הדרך שלי לשתף כאן ידע שלמדתי במסגרת קורס שאני לוקח במסגרת לימודיי לתואר שני בהתנהגות ארגונית. אני חושב שהנושא הזה מאוד רלוונטי לאימון. מטרתי היא להביא עוד כלי לאימון: ניהול פרדוקסים. בוא ניקח אדם מומחה דוגמא קיצונית: רופא שמצא שיטה חדשנית לניתוח לב. הרופא עושה שימוש בידע לריפוי חולים והוא נחשב בעל שם בעולם. יש לו כסף והשפעה. למה לאותו מנתח לשתף את הידע שלו וללמד אחרים את השיטה הזאת? זה הרי יוריד מהכוח שלו? מצד שני אם הוא ישתף את השיטה בכנס רפואי בנילאומי, לא רק שהוא נתן ידע הוא יקבל ידע. לדוגמא הוא יכול לגלות שהשיטה שלו טובה גם לניתוח כליות. האם לשמור ידע או לשתף ידע? והנה פתאום נזכרתי בדוגמא מאימון (אמיתית): המתאמן יצר חזון מדהים ועברנו לתוכנית פעולה. החלק החשוב בתוכנית הפעולה היא רתימה של אנשים (משפחה, חברים וכו') לחזון, כלומר לשתף את החזון בדרך שתגרום לאותם אנשים להתלהב ממנו. המתאמן הכין רשימה של אנשים ולקח על עצמו את המשימה לשתף. לאחר שבוע התברר שהמתאמן לא דיבר עם חלק מאוד מסויים מהאנשים. התחלנו לדון בזה ולהפתעתי גיליתי שזה לא עניין של בטחון עצמי, אותם אנשים הם עמיתים למקצוע והוא חשש ששיתופם יגרום לקנאה ואולי אפילו שישימו לו מקלות בגלגלים.מצד שני שיתופם היה הכרחי לקידום החזון. באותו אימון עבדנו על העניין כהנחת יסוד עוצרת ולבסוף (לאחר עבודה די קשה של שנינו) הוא שיתף את עמיתיו בהצלחה. היום אני רואה שבעצם המתאמן שלי נתקל בפרדוקס ואני בחרתי צד של "עדיף לשתף בכל מקרה" (דרך נוספת להתמודד עם פרדוקס).

 

[אוריק3]

ערוב תחומים

עלפי התאור שלך בכל מהלך של בחינת אופציות מסתתר פרדוכס. אז מה? בעניין הדוקטור..כל רופא מחוייב "אתית" לתת את מירב כשרונו ומאמציו למען הטיב עם הפרט יש העושים ויש העושים לכיסם. פרדוקס או צרות עין? כל התשובות נכונות. מוסרית זאת פרנסתו . אך מוסרית טובת החברה קודמת..ומה אם עליו לאפשר לעצמו להנות מפרי כשרונו כמו ממציא הקוביה ההונגרית? או ש"מוסרית" בגלל שהוא רופא הוא צריך לוותר..אין אמת. יש צדק ויש מדתיות. גם בעניין חברך הדיון הוא אותו דיון המשקל הוא ניטרול העניין האישי לטובת הכלל. זהו ויכוח לגיטימי משום שמעורבים פאקטורים חשובים: פרנסה, קנאת סופרים, אגו, אנוכיות, חברה וצדק ועוד מרעין בישין..מי ומה צודק? ולכן המציאו את הצדק. ומהו צדק? לטעמי..אמת מדומה של פשרה חברתית. שנאמר.."צדק צדק תרדוף" ולא אמת. לכן יקירי, אם אתה מחפש פרדוקס אז הוא מונח בן רצונות הפרט והחברה.

 

[ענתוצאות]

מה קורה כשאנחנו "בוחרים צד" ?

הגיג נוסף שהתפתח בי בעקבות השאלה (הנפלאה) שלך. הגיג אימוני.... מה קורה כשאנחנו "בוחרים צד" אני לוקחת דוגמא ממשפט אחד שאמרת (ולא במקום של ביקורת חלילה אלא כדוגמא שהובילה את המחשבות שלי לדרך צדדית, לא קשורה לשאלה ששאלת (עליה השבתי למטה) ) כסוגיה מהותית בתחום האימון. אנחנו אמורים "לבחור צד" ? לשכנע את המתאמן בדרך הנכונה לו ? לעצב עבורו אסטרטגיה של התמודדות ? לתת לו דרך? פתרון? או שאנחנו אומרים להיות שם בתהליך של קילוף הקליפות, השכבות, המעצורים וכו' כדי לעזור לו להגיע למה שנכון עבורו ? באמת מה שנכון עבורו. לא מה שנראה לנו... לא בכאילו.... להיות פתוחים וקשובים עד הסוף. אם בדוגמא שנתת, הדרך הסבירה למימוש החזון היתה כרוכה בשיתוף האחרים אך הוא חושש ממה שהם עלולים לעשות לו (לעתים חשש שעלול להיות נכון) - האם נשכנע אותו שהוא טועה בהנחת המוצא שלו (כלומר, נבחר צד) ? או אולי נהיה שם איתו כדי "לצאת מהקופסה" לכיוונים שונים ולבדוק אילו דרכים נוספות עומדות לרשותו במימוש החזון ? שינוי תפיסה לגבי הנחות המוצא הקשורות בשיתוף אחרים, במקרה שנתת, זו אחת הדרכים, בדיעבד כמובן התבררה כמוצלחת וטוב שכך. אך מה יקרה אם זו הנחה שגויה ? אני שואלת, אותך, אותי ואת האחרים - האם אנחנו שם, במקום הנקי ביותר, כדי לעזור למתאמן לבדוק דרכים נוספות למימוש החזון או שאנחנו לצידו כדי לעזור לו לאמץ את הדרך "ההגיונית" ביותר.. . חג שמח ענת

 

[bridges]

האם יש אפשרות לא לבחור צד?

אני חושב שאנחנו תמיד בוחרים צד במקום שחשוב לנו. עבורי, להיות במקום הנקי זה פשוט להיות מודע שיש לנו עמדה ולנסות לא לכפות אותה על הצד השני. תשקלי שאם תהיי נקייה לחלוטין מכל עמדה אז בכלל לא יהיה אימון, הרי להזמין את המתאמן לבוא ולהתאמן זה גם לבחור צד, לא?

 

[isaacm]

לבחור צד - זה צירוף של מילים

שאנחנו נותנים לו משמעות כזו או אחרת בהקשרים מסויימים כאלה או אחרים. לדעתי הזמנה של אדם להתאמן הוא במקרה הקרוב ביותר - נקיטת עמדה. לגבי בחירת צד, אין בבחירת הצד כשלעצמה כל פסול. לתת לבחירות שלנו להשפיע על השיקולים של המתאמן - זו שגיאה. ואולי לא?

 

[bridges]

לאמן זה בהחלט נקיטת עמדה

לפי תפיסתי להיות מאמן זה בהחלט לנקוט עמדה: זה לנקוט עמדה שכל אדם הוא המומחה לחייו, זה לנקוט עמדה שחשיבה חיובית היא האפקטיבית להתפתחות אישית וחברתית וזה לנקוט עמדה עבור עבודה מתוך שפע. אבל אנחנו צריכים לזכור שזו רק עמדה ולאו דווקא האמת (אני חושב שזו משמעות של בחירת צד - לקבוע שעמדה אחת היא האמת). ומה לעשות. כל מה שאנחנו עושים זה לצרף מילים, המציאות שלנו קיימת במילים ובמשמעות שאנחנו נותנים להן. הרי במציאות האמיתית כנראה כל מה שאנחנו עושים זה ליצור סימנים ולהוציא הבל חם מפינו. רונן

 

[isaacm]

בדיוק כמו כל עשייה.

ואהבתי את הצורה שבחרת לתאר את נקיטת העמדה שלך בעניין האימון. הנקודה שרציתי להדגיש ולהתייחס אליה היא שגם כאשר יש לנו עמדה מוגדרת משלנו, גם כאשר ברור לנו הדבר הזה או האחר, והדברים הללו לגיטימיים וטבעיים לחלוטין, האם ניתן לעמדה או להעדפה שלנו להשפיע על שיקול דעתו של המתאמן? האם זה הדבר הנכון לעשות? לא התכוונתי לקחת את הדברים לכיוון הפילוסופי של . . . . (רק כדי לתקן רושם אפשרי שהובנתי כך) איציק

 

[רוח מדבר]

נקיטת עמדה

זה בדיוק כמו לשים הנחות יסוד כאלה או אחרות.. הנחות יסוד שלפיהן אתה פועל כמאמן, כאלו שמקדמות אותך ואת הלקוחות שלך. נפלא לקרוא מיקי

 

[ענתוצאות]

עמדה כללית מול עמדה ספציפית

בוודאי שיש עמדות בתהליך האימון ואנחנו המאמנים, נושאי דגל העמדות הללו. כל העמדות שאני מדברת עליהן קשורות בנקודות המוצא של האימון ובראציונאל עליו מתבסס האימון (הזכות של אדם על איכות חייו, היכולת להתקדם באמצעות עוצמות, הכוח לשנות פרדיגמות והנחות מוצא אחרות וכו') אני מניחה שאת כל אלה ניתן לייחס לעמדות שאנחנו, המאמנים, נושאים בהן. אבל אני מתכוונת לעמדות ספציפיות של "כן נכון" "כך צריך" "זו הדרך" וכו'. אלו העמדות עליהן שעלתי. אולי מהעמדות האלה אנחנו צריכים לנסות ולהתרחק כמה שניתן (או לפחות לדעת לשים אותן בצד ולא לכוון את המתאמן אליהן). אגב, יש לי עמדה מאד נחרצת לגבי יכולות האימון (וגם מגבלותיו) אבל אני לא מזמינה את המתאמן לבוא ולהתאמן. אני פוגשת רק את אלה שהחליטו שהם רוצים אימון. חשבו, שקלו, ביררו וגיבשו עמדה בעניין. העמדה היא שלהם. אני מצטרפת אליהם למשחק רק אחרי שגיבשו עמדה כזו. לא משכנעת אותם אף פעם. אור וטוב ענת

 

[bridges]

האם הזמנה שווה לשכנוע?

 

[ענתוצאות]

תודה על ההערה

הפרשנות שלי לקחה את המשפט "להזמין מישהו להתאמן" למובן של שכנוע (באימון, בי וכו'). יש להזמנה לאימון כמובן הרבה כיווני פרשנות ואני שמחה, בעזרתך, לאמץ את האחרים. תודה ענת

 

[isaacm]

אולי אפשר לראות את הדוגמאות הללו

כקונפליקטים. אני חושב שבקורס הזה, כשמדברים על פרדוקס, מתכוונים למצבים סותרים ששניהם נגזרים מהנחת יסוד אחת. גם בדוגמה של הידע, וגם בדוגמה של "עדיף לשתף בכל מקרה". בשני המקרים ישנה הנחת יסוד משותפת, בשני המקרים קיים קונפליקט בין שתי אפשרויות - ושתיהן נגזרות מאותה הנחת יסוד. אם תבחן את שני הקונפליקטים שהבאת כדוגמה, ובאותה נשימה אומר אותו דבר לגבי כל קונפליקט מאותו סוג (כאשר שני הצדדים נשענים על אותה הנחת יסוד), תגלה שבאחד מהענפים יש מעבר דרך הנחה שניתנת לשינוי (מעדיף לא להשתמש בביטוי שגויה) ובמתכונתה הקיימת היא אינה תואמת כל כך את הנחת היסוד הראשית. במקרה של הידע, שיתוף ידע מפחית כח אישי - זו הנחה "שגויה". במקרה של המתאמן, המשמעות האפשרית והמשקל של האפשרות ש"ישימו לו מקלות בגלגלים" נלקחים בחשבון בצורה "שגויה". בשני המקרים הללו - תיקון ה"שגיאה" (או התאמה נכונה של ההנחות שבדרך), מבטלים את הקונפליקט, (או כפי שנבחר להגדיר בקורס בו אתה משתתף - פרדוקס). במקרה הזה הזתמשתי בכלי חשיבה מתוך תורתו של אלי גולדרט (תורת האילוצים). אם אקח את הדברים שלב אחד קדימה - כשאלמד את המתאמן את השימוש בכלים הללו - לא יהיה לי צורך לכוון את הלקוח, הוא יבחר את ההנחות שמתאים לו להתאים, את אלה שמבחינתו יש לתקן או להתאים. איציק

 

[bridges]

האם תוכל לפרט יותר?

חיפשתי את אלי גולדרט באתר של סטימצקי ומצאתי ארבעה ספרים בנושאי כלכלה ועסקים. מה הספר שאתה ממליץ לקרוא?

 

[isaacm]

היה פעם יותר חומר באינטרנט

עכשיו הכל פשוט נעלם (זה ממש מדהים - בהמשך לשיחה שהתנהלה בעניין שיתוף הידע). דבר אתי. איציק

 

[Yin]

TOC

כאן: הענן. הספר "המטרה" ועוד קישור ויש עוד מלא ברשת, רק צריך לחפש...

 

[isaacm]

בדיוק. ../images/Emo51.gif

 

[יונה יוסף]

או לשמור על הידע לעצמך

זאת התורה הדרוזית, לא? הם מאוד שושאיסטים בתורה שלהם ורק מתי מעט חכמי הדת יודעים את העקרונות. בידע קיים כדי שנחלוק אותו עם אחרים, לדעתי.הידע נועד שיפיצו אותו. העברתו של ידע מעצימה את הנותן ולא מחלישה את כוחו. בזה אין פרדוקס. זאת דרך חיים ואמונה בסיסית על פיה כל אחד ינהל את חייו. מי שיחלוק יהנה מן הנתינה, וגם יקבל חזרה מן היקום את מה שנתן. מי ששומר את הידע לעצמו...............

 

[אריק אימון הוליסטי]

אין פרדוקסים..

על מנת לשלוט בחיים..באופן מודע.. עליך להפסיק לנסות לשלוט.. אלא פשוט להיות שליטה.. לצאת מתוך הידיעה שאתה כבר שולט.. מה יש לנסות? וידע הוא לא כוח.. ידע הוא ידע.. אם אתה רוצה ידע.. היה הידע.. העבר אותו לאחרים.. אם אתה רוצה כוח.. היה הכוח.. סייע לאחרים להיות בעלי כוח.. אין פרדוקסים יש רק מה שיש.. פרדוקסים נובעים מתוך מחשבה שניתן להגדיר אותה כ "או או"... או זה צודק או השני צודק.. המציאות היא אחרת.. אפשר להסתכל עליה כ"גם וגם".. גם זה צודק וגם השני צודק.. כאשר עוברים לראיה כזו של המציאות.. אין פרדוקסים.. אור ואהבה