יופי של דרך
מקריאת הכותרת שלך חשבתי שגם אתה מתעלם מקיומם של הפרדוקסים. אבל מקריאת הקטע אני רואה שאתה עובד על שינוי התפיסה שלנו את המציאות. אתה אומר שפרדוקסים נובעים ממה שנקרא תפיסת סכום אפס: כשאדם אחד מרוויח אדם אחר מפסיד. כשאני מעביר ידע, אני מפסיד כוח, כשאני מתמסר אני מפסיד את עצמאותי וכו' כשהתפיסה היא תפיסה של שפע אז הפרדוקסים נעלמים. בתיאוריה זה מאוד יפה. אבל איך אתה מביא את זה למציאות שבה אנשים מגיעים לאימון לאחר שנים של חיים בתפיסה של סכום אפס? אני יודע שאני עובד על שפע כבר הרבה שנים ועדיין אני נופל לתפיסת סכום אפס. כלומר הסיכוי אפסי שמתאמן שעובד אתך שלושה חודשים במקסימום ישנה את תפיסתו מהקצה לקצה. לכן כמאמן אני חייב להיות מוכן לכך שהמתאמן כן חי שיש פרדוקסים.
מקריאת הכותרת שלך חשבתי שגם אתה מתעלם מקיומם של הפרדוקסים. אבל מקריאת הקטע אני רואה שאתה עובד על שינוי התפיסה שלנו את המציאות. אתה אומר שפרדוקסים נובעים ממה שנקרא תפיסת סכום אפס: כשאדם אחד מרוויח אדם אחר מפסיד. כשאני מעביר ידע, אני מפסיד כוח, כשאני מתמסר אני מפסיד את עצמאותי וכו' כשהתפיסה היא תפיסה של שפע אז הפרדוקסים נעלמים. בתיאוריה זה מאוד יפה. אבל איך אתה מביא את זה למציאות שבה אנשים מגיעים לאימון לאחר שנים של חיים בתפיסה של סכום אפס? אני יודע שאני עובד על שפע כבר הרבה שנים ועדיין אני נופל לתפיסת סכום אפס. כלומר הסיכוי אפסי שמתאמן שעובד אתך שלושה חודשים במקסימום ישנה את תפיסתו מהקצה לקצה. לכן כמאמן אני חייב להיות מוכן לכך שהמתאמן כן חי שיש פרדוקסים.