פרדוקס עיתוי האבהות../images/Emo3.gif
מי שיוצא לו לפעמים להגיע למקומות שבהן יש ערב-רב של גברים מהלכים להם לטייל עם ילדים ועגלות (כי הנשים של היום יודעות מה הן רוצות מחייהן), ומי שמגיע לטיילת בשבת שטופת שמש יוכל לשים לב יוכל להבחין בקלות בתופעה הבאה: העולם של האבות מתחלק בגדול לשניים ( אני יודעת שלא כולם, אבל תנו רגע להכליל) : גברים מטופחים , צעירים יחסית, וסקסים שהולכים להנאתם, כאשר הם סוחבים מאחוריהם, ילדים די גדולים…כלומר התחתנו מוקדם, או שהתהללו בצעירותם , או עשתה להם אשה חסד וחטפה אותו מהר משוק הרווקות, או כמו ברוב המקרים "מתאונות" . דומה כאילו , הוציאו אותם ממסיבה ודחפו להם עגלות. ומנגד גברים בשלים(??, גברים אף פעם לא בשלים...) בסביבות השלושים , מסמורטטים כאלה , שהולכים עם עגלות - תינוקות וילדים קטנים יחסית…כלומר התחתנו מאוחר, ועשו את זה מחושב, או מהר מהר, שמא האשה שאיתם תברח מהקן. דומה, שהוא הרגע הגיע מחוג פנויים פנויות ועשו לו טובה נתנו לו לשכור עגלה לשבת. כולנו יודעים שהחיים משתנים לחלוטין כשיש לנו ילדים, ובעצם אנחנו לעולם לא נחייה את אותם החיים כבעבר במיוחד בכל הנוגע ליכולת לבלות והכח לעשות זאת. ואני שואלת את עצמי :
מאיפה הבאת לנו את הבולשיט הזה?, אין לך על מה לחשוב בחיים? ואם אין לך, למה כולנו צריכים לסבול? שלך, הנקודה החיננית.
