מבחינתי אריאנה היא טיפוס שהייתי מתרחקת ממנו כמו מאש.
ולא בגלל שהיא חשפה את עניין האכוהול העוברי, זה דווקא הדבר המבורך היחיד שהיא עשתה (ואני לא נכנסת בכלל למניעים שלה, נפשו של אחר סגורה בפנינו, אלא פשוט חושבת שכשיש בעיה חשוב שתהיה מודעות אליה וניסיון למצוא פתרון), אלא כי ההתנהלות שלה בכללי דוחה. היא יושבת ליד פרופסור שמדבר על "יבוא ילדים" ומשווה אותם למכוניות ולא פוצה פה. נהפוך הוא, מהתגובה שלה אפשר לחשוב שהיא מסכימה עם כל מילה.
ואני כבר לא מדברת על זה שהיא מכריזה בציבור משהו שילדיה בטוח ייחשפו אליו, שאילו הייתה יודעת אולי לא הייתה מאמצת אותם. זכותה לחשוב ככה, אך לאפשר לילדים שלה לשמוע זאת? זה חוסר אחריות הורי אכזרי בעיניי.
פרט לכך, יש מה ללמוד מהסיפור הזה. רופא אשר ממליץ על אימוץ ילד שניתן לזהות אצלו בעיות משמעותיות, כולל תסמונת עוברית, הוא פושע שצריך להענישו ולשלול לו את הרישיון. זה חד משמעי ושום דבר לא יכול להצדיק או להוות נסיבות מקלות להתנהגותו בשום פנים ואופן. אך במקביל ובלי קשר, אני בעצמי הייתי בבית ילדים והתבוננתי בילדים שהיו שם. אריאנה אומרת: "מה אני מבינה?". דווקא מניסיוני, כשרואים מקרוב ומבלים זמן עם ילד, במיוחד כשהוא כבר פעוט ולא תינוק, בהחלט אפשר להבחין בהרבה דברים ולא לסמוך באופן עיוור על דבריו של רופא. בעיות התפתחותיות או התנהגותיות קשות עד כדי כך קשה מאוד (אם לא בלתי אפשרי) להסתיר לגמרי גם מעין לא מקצועית (לא אצל ילדים ביולוגיים ולא אצל ילדים מאומצים). שוב, הדגש הוא על בעיות קשות מאוד, ברור שלא כל בעיה אפשר לזהות בעין לא מנוסה, וחלק לא ניתן לזהות אפילו בעין מקצועית. ונגיד שלא מבינים ולא מודעים, אבל אחרי שמאמצים ילד אחד וכבר מתנסים במה עלול לקרות ולומדים להכיר את תמרורי האזהרה, אז אפשר אולי להימנע מאותה הטעות עם ילד אחר. כל מה שאני אומרת הוא שבסופו של דבר אנחנו חייבים לסמוך על האינטואיציה ועל מראה עינינו לא פחות מאשר על דבריו של כל רופא שלא יהיה. לא יודעת מה קרה במקרה של אריאנה מלמד, פעמיים, אבל אני חושבת שחשוב להיות מודעים לכך שזה שאנחנו לא רופאים לא אומר שאנחנו לא צריכים להתחשב בחושים ובאבחנות שלנו. בסופו של דבר, מי שיצטרך לחיות עם ההחלטה ולהתמודד עם השלכותיה אלה ההורים, לא העמותה ולא הרופא, וגם אם הם יאבדו את רישיונם ואף ישבו בכלא, לנו זה לא יעזור. ולכן לצערנו, אין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו.