פרח שחור..

[stonefroze]

אינך לבד.הבט סביבך.

עמית,אינך לבד. כל מה שתיארת מוכר לי והתנסיתי בו בעצמי. גם אני מכיר את כל "הנשמות הטובות",אלו הפוגעים בך ואחר כך אצים רצים "להושיט סיוע",לראות האם אם יכולים לעזור במשהו והם אינם פוסחים אפילו על חיקוי קולות האמבולנסים. "מסכן,איזה מסכן,ממש רחמנות,תראו,ממש לא יאמן, מישהו תקע לו סכין בגב, וכולם מתגודדים סביב הדם,לוטשים עיניים,מזילים ריר. ואם אתה מתעוות בייסוריך,הולך ומתקמט כתוצאה מלילות ללא שינה הם מתרגזים:עוד אחד שעושה סצנות.שחצן,יהיר.הם ממש מתרגזים שאתה מסרב לקבל את העזרה שלהם והם הרי ממש רצו לעזור להוציא את הסכין מגבך. אסור לך גם חס וחלילה לכעוס עליהם על שפיכת הדם,על הרכילות,על הלעג על הלבנת הפנים,על השמועות שהם מפיצים,על הפגיעה המתמדת בפרטיותך, בסודיות כאבך הקדוש והם אפילו אינם בדרך להתחיל להבין את נסיבות חייך, את המקורות העלומים והנסתרים של כאבך.דבר אחד הם רואים:את ההתנהגות הגלויה,וממנה הם מסיקים כמו מדענים בכיתה א על אישיותך.כן,הם גם רוצים ללמד אותך מי אתה,מה אתה,מניין באתה ולאן עליך ללכת.הם חכמים.הם יודעים הכל,הם קוראים אותך כספר הפתוח.בכל מקום ומקום חיוכים,קריצות,הערות מעליבות הגובלות לעיתים ממש בהטרדה.עליך לקבל הכל בהבנה,באהבה. חסר לך שלא.כדאי שתסתכל אחורה.הסכין בעקבותיך. חשבתי זמן מה לא לעבור למקום חדש,אלא ממש לעזוב את הארץ,אולם הבנתי שהבעיה היא גם בי ומשנה מקום במקרה שלי לא ישנה מזל.הייתי פאסיבי כל החיים, משותק.לא אדון כאן בסיבות,הן לא נוגעות לעניין עצמו והוא:מה עלינו לעשות.כיצד עלינו להיחלץ מהברוך הזה ,מהמערבולת הזאת,המאיימת לסחוף אותנו לתוכה.רק דבר אחד אני יודע, אם אדם מצפה לגאולה,לא בהכרח הגאולה באה.עלינו לגאול את עצמנו. בשלב זה של חיי התחלתי בהגדרת הבעיות.אני מחלק את המציאות המרכיבה את עולמי להרבה חלקים קטנים ומנסה להרכיב את הפאזל מחדש.אני שואל את עצמי ממה נובעת בעיה זו וזו,מהן הדרכים האפשריות לפתור אותה. אני בודק את עצמי כל הזמן,מפקח,מנטר.היכן טעיתי היום,האם יכולתי לעשות דבר מה טוב יותר,האם יש דרך שבה אני יכול לשפר את קשרי עם האנשים סביבי? אני מתחיל בהדרגה להילחם בזעם הקיים בי,מנתב אותו לאפיקים אחרים. הולך ברגל כמה קילומטרים,קורא,מנגן,כותב.אני מנסה לנקות את עצמי מהכעסים שהצטברו כל השנים,לנקז את המוגלה הרחק מהנפש שלי. בני אדם לא תמיד יודעים מה הם עושים.עלינו ללמוד גם לסלוח.למצוא את האנשים הטובים בכל מקום ומקום.תמיד יש גם כאלה.אולי אנחנו מפספסים אותם? הסליחה מטהרת,ממרקת.עלינו ללמוד לשכוח למען החיות,למען הבריאות,כדי שנוכל לפרוש כנפיים.כדי שגם נוכל לזכור.כדי שלא נהיה מתים. אל תירא,את הדרך שלך בחיים אתה יוצר.היא לא הייתה קיימת שם לפניך. אתה סולל אותה גם בין צוקים קדורניים על סף תהום.המשך הלאה.אל תביט למעטה.לך בזהירות.כל עוד אתה מחפש,הדרך הולכת ונסללת,הולכת ונבראת כל רגע ורגע מתחת לכפות רגליך.

 

[אילנה.]

תגובה

קצת פרדוקסלי ההבדל שעומד בין הכינוי שבחרת לבין התכנים שאתה כותב. קודם כל, אני רוצה לומר שנראה שאתה ממש נלחם בגבורה מול חייך, שמצאת שורשים וקצי חוטים להבין את פשרם. ואולי אפילו הסברים. אבל אתה באמת מאמין שאותן דרכים מתאימות לנסיבות ותפיסות שונות? קשה לי להשלים עם מתן ´כללים´ לחיים טובים יותר.. מעבר לזה הפגיעות של האנשים שאתה מתאר, נראות יותר כמו פגיעות של שדים, ושהסכין עוקבת ומתחקה אחרי גוים. הרי זהו אדם רדוף שבורח כל חייו ולא שם לב שבעיקר מהם. חצים לא יכולים לחדור לבטון. בנפש שלמה קשה לפגוע. אני לא כותבת כדי לחלוק עליך למרות שזה נראה כך, אלא מתוך עניין. הכל מופשט בצורה מאוד ציורית וחד משמעית כשסביר להניח שבזמן אמת הדברים לא כל כך ברורים ונפרדים זה מזה. קשה ליצור פאזל חדש מתמונה כה מטושטשת ומסגרת רעועה. במיוחד שלא כל הגלוי לעין הוא שצריך להיראות..

 

[stonefroze]

תגובה.

אינני נותן כללים לחיים טובים יותר.אני מנסה להסביר כמיטב יכולתי שחייבים כנקודת התחלה לדכא את הפחד,את הייאוש, את הדיבוק שהשתכן בנשמה ואוכל בה כל חלקה טובה. הייאוש הזה מושך למטה,אל התהום,אל האפלה,מרפה את כוחותיו החיוניים של האדם ולא מאפשר לו לראות,עד כמה שהדבר אפשרי עבור מרבית בני האדם בעולם,את הדברים נכוחה.נכוחה פרושו שלכל אדם יש ערך ועל כל אדם לנסות לחיות את חיוו בהתאם לערכו.ואינני אומר כאן דבר,עד כמה יהיו חיים אלה טובים או רעים.איש איש וגורלו.אולם איש איש חייב לעמוד מול גורלו. ולמצות את תום באומץ ובנחישות את האפשרויות הגלומות בו לטוב ולרע. כאשר עמית מדבר כל אדם בר דעת יכול לראות כי הייאוש הוא זה המדבר מגרונו.אני מכיר את הייאוש מן הסיבה הפשוטה שבעצמי לא נפטרתי ממנו לחלוטין.הרצון הזה לשקוע,להעלם,להרדם תמיד היה בו משהו מן הפיתוי לאדם הסובל.אולם אני עורך מלחמות עימו ולאט לאט אני רואה שהוא כבר איננו כל כך דומיננטי באישיותי וחזק.הוא הולך ונחלש,אני דוחף אותו בכוח אל המרתפים, כלאתי אותו בשלשלאות,רק לי יש היכולת לשחרר אותו מפעם לפעם וגם זה קורה. אולם מישהו צריך להבין כאן מי השולט ומי הנשלט.אם הייאוש ירדם לנצח יום אחד לא אוכל לאמר שאני מצטער.ואם תשאלי במה הדבר בא לידי ביטוי אתן לך דוגמא פשוטה. אדם צריך לקום בבוקר לעבודה טובה שהשיג בעמל רב לאחר לילה שלם ללא שינה ומלא במחשבות נוקבות ומייסרות.הייאוש אומר לו,אין טעם,אל תקום, הישאר במיטה כל היום,אמור שאתה חולה.אולם האדם קם והולך לעבודה. לו היה נשאר במיטה לא היה משלים שעות שינה,לא היה נרדם,לא היה מרגיש טוב יותר ולא היה מבטיח לעצמו שנת חלומות נעימים בלילה שלאחר מכן. ושוב אינני מדבר כפסיכולוג ואינני מוסר כאן כללים לחיים הטובים. אמרתי מפורשות שעליו למצוא את דרכו,לפלס אותה ולסלול אותה בעצמו. אולם הוא יהיה חייב לטפל ברחמים העצמיים.הם מחסלים אותו. באשר לשמי,אין כאן שום דבר פרדוקסלי.בהרבה תחומים בחיי אני עדיין קפוא. נזקים וצלקות שנגרמות בשנים רבות של בדידות לא נעלמים בשניות.זה יכול לקחת שנים אפילו כאשר האדם נלחם על מנת לשפר את מצבו. העקשנות שלי כבר הובילה להישגים משמעותיים בתחומים מסוימים ואין לי שום כוונה לתת לדיבוק לקחת לי אותם. כדי שהאדם יעבור גילגול שלם,מטמורפוזה מלאה מהמצב המכוער של הסבל למצב של חיות ותנופה החיים חייבים להימשך גם בתוך הגולם עצמו,אם כי באיטיות רבה יותר.הייאוש יכול לגרום לכך שהחיים ייפסקו בתוך הגולם עצמו. נו,איננו יכולים באמת להרשות לדבר כזה להתרחש,נכון?

 

[אילנה.]

נכון ועדיין

אני לא הייתי מכנה את זה דיבוק כי זה חלק מהדברים, חלק מהתהליך והמטמורפוזה היא לא כדי להתנער כי איך אפשר? אולי אני קצת כועסת שאני לא מצליחה להגיע לזה, שאני מסתובבת סביב עצמי בלא תכלית. וממקום מבולבל נורא קשה לראות דברים בצורה הגיונית. אנחנו לא יכולים להרשות לזה לקרות אבל איפה אנחנו בתוך כל זה? בדרך כלל בנקודת שליטה קטנה או אשליה גדולה, היינו הך. אני חושבת שדווקא מהמעשים באות התיאוריות ולא ההיפך ולכן קשה לי גם לייחס דברים שנמצאים בי כדבר חיצוני והסתבכתי עם הפואנטה.

 

[עמית30]

הבחירה היא בידי. אני מחליט.

כפי שכתבתי, אני לא אוהב שאומרים לי מה לעשות. אני רוצה להיות אדון לעצמי. ואני יכול. נכון, היאוש הוא זה אשר מדבר מגרוני. לא נותר דבר אחר שידבר, מלבד היאוש. לדיבוק הזה שאתה מדבר עליו, אני קורא "חיים". אלו הם חיי. איני נגוע בשום דיבוק. אין לי חיים. נושם - אבל לא חי. נורא כואב מבפנים, ועם זאת הכאב אינו מפריע. התרגלתי לחיות עם הכאב. בתוך הכאב. אין לי שום רצון לעבור גלגול או מטמורפוזה. טוב לי כמו שאני. כל שביקשתי הוא שיקבלו אותי כך. כמו שאני. איני רוצה להפוך מגולם לפרפר. איני רואה כל פסול בגולם כפי שאיני רואה את הטוב שבפרפר. אדם אחד יראה בי גולם ואדם אחר יראה פרפר. חשובה נקודת הראות. לא העיניים רואות - הלב רואה. אין נכון או לא נכון. אדם אחד אוהב ללבוש בגדים פשוטים בעוד אחר לא יצא מביתו ללא חליפה ועניבה. אחד אוהב אוכל חריף או מר בעוד האחר לא יוכל לטעום אוכל כזה. אף אחד לא טועה. כל אחד בוחר את דרכו. בחרתי את דרכי, והיא שונה מדרך האחרים. לא אני טועה ולא האחרים. איני רוצה לשנות את האחרים. הייתי רוצה שאחרים יקבלו אותי כפי שאני מקבל אותם. אני רוצה שיאהבו אותי כפי שאני. איני מוכן לשנות מעצמי. לוותר על עצמי. הדבר האחרון שנותר לי הוא אני, איני מוכן לאבד גם את זה. ואני שונה. אדם שהולך בבוקר לעבודה לאחר לילה ללא שינה בוחר לעשות זאת, למרות שהוא יודע שהבעיה לא תפתר בעבודה. היא רק תדחה. אדם שלא שהולך לעבודה וטוען שהוא חולה יודע שהבעיה לא תפתר בבית, ובכל זאת אם יבחר להשאר בבית - זאת בחירתו. אין טעות באף אחת מהגישות. שניהן נכונות. םם וכאשר בחרת באחת מהן, דע כי אתה בחרת ועמוד מאחורי הבחירה שעשית והתוצאות שתביא. אם שאלת לעצת אחרים, הקשב - אבל הבחירה היא שלך ולא תוכל להאשים אחרים בבחירתך. תמיכה אינה חייבת לבוא כהערות או הוראות: "עשה כך ותחיה טוב יותר, הבעיה תפתר." תמיכה לא חייבת להטיל אשמה: "הבעיה היא אצלך, עליך לשנות את הגישה כלפי האחרים". "אתה בסדר. האחרים טועים" וכד´. תמיכה יכולה להיות בשיתוף חוויות. סיפור על חוויות דומות ורגשות דומים, מקרים דומים, ובמקרה והמצב השתפר - לספר מה שיפר. לא לומר "עשה כך". לספר "עשיתי כך". לא לתת הוראות, לתת עיצות. הבחירה היא בידי. אני הוא זה שיחליט אם אני רוצה או יכול לעשות אותו הדבר כדי לפתור את הבעיה. אני הוא זה שישלם על בחירתי ואיני דורש מאחרים לשלם על מה שבחרתי. אינני מאשים אחרים. עודד אותי לדעת שאני לא היחיד שמרגיש כפי שאני מרגיש ("צרת רבים..."). תודה על התמיכה.

 

[agness_666]

לעמית ו stonefroze

התרגשתי מאוד כשקראתי את מה שכתבתם. כל כך מדוייק וכל כך נכון. קשה מאוד להביע את מה שאמרתם כאן (לי לפחות..). רוצה קצת לחלוק מהנסיון שלי.. (כמו שעמית אמר, בלי להטיל אשמה באחרים, ובלי לומר לאף אחד מה לעשות, מי כמוני יודעת שרק האדם עצמו יכול לדעת מה טוב בשבילו, ושגם אם לאחרים יש כוונות טובות, העצות שלהם לא יעזרו). אז ככה, נכון שכשהיינו קטנים אמרו לנו לא להדחף בתור, לא לחלק לעצמנו מחמאות, אלא לחכות שיפנו אלינו, כי גם התור שלנו יגיע, ואם נהיה טובים אז מישהו כבר ישים לזה לב ויצ´פר אותנו.... אני לקחתי את זה יותר מדי ברצינות.... בחיים לא בקשתי העלאה במשכורת, כי הנחתי שאם אני אהיה טובה, מישהו למעלה ישים לב ויעלה לי אותה. ואם לא... אז כנראה שלא הייתי מספיק טובה.. נתתי לאחרים לקבוע לעצמם את הסטיגמה שיש להם עליי. נתתי להם להגיד עליי היא כזאת וכזאת. גם אם מישהו נהג בי שלא בהגינות, שתקתי. ועוד האשמתי את עצמי אח"כ... ו...בסוף פגשתי מישהי שבשעה וחצי גרמה לי לראות את המציאות. אף אחד לא יעלה לי את המשכורת, אם לא אבקש. כשאני באה למקום עבודה חדש, אני מייד אומרת שאני מקצוענית (ואני אכן כזו!) אבל המפתיע הוא, שלא תמיד מבקשים ממני להוכיח, אלא מקבלים את דבריי כפשוטם. וגם אם אח"כ היה מתברר שמאחורי מה שאמרתי אין כלום, היה לוקח המון זמן עד שהיו מעכלים זאת, כי הרושם הראשוני חזק מאוד. ולכן, בכל סיטואציה של היכרות עם אנשים, אני לא מנסה להצטנע, אלא להיות מי שאני, ולהיות שלמה עם עצמי, ובד"כ מצליחה לגרום להם לחשוב עליי מה שאני רוצה שיחשבו.

 

[stonefroze]

אתה צודק,הבחירה בידך.

עמית ידידי כואב לי שאתה רואה בחיים של כאב את התחנה האחרונה. הסבל בעיני לא יכול להיות תחנה אחרונה,אלא כלי,אמצעי להגיע אל משהו שמעבר.יש סיבות רבות לכך שאדם סובל כשם שיש סיבות רבות לכך שהוא נהנה.החיים הם התהוות מתמדת ,שינוי,זרימה. פילוסוף עתיק אמר פעם:אין שתי נקודות בנהר שבהם המים הם אותו דבר. ישנו חילוף בדברים.דבר לא נעצר או עומד. האדם נוצר מחיבור של זרע וביצית ובאורח מופלא הופך לעובר מתפתח בבטו אימו.אחר כך אנו רואים אותו כתינוק נישא על כפיים .בוכה או צוחק. אחר כל ילד במשחק אחר כך הוא שולט בעולם באהבתו או מאבד שליטה בבדידותו. אדם מאושר,אדם סובל.ואילו רוב האנשים מתמקמים באיזה מקום שם בתווך. אינני רואה בך גולם ואף אינני מצפה שתהפוך לפרפר. אתה יכול להיות אדם טוב כפי שהנך וכל כוונתי באלגוריה זאת היא שהסבל והכאב המתמיד גורמים לסוג של עיכוב בתהליכי החיים החיצוניים והפנימיים שאדם עובר בעולם,כאשר מאחורי הקלעים ישנה כל הזמן התפתחות נסתרת.התפתחות זאת יכולה להניב פרות לאדם ולסביבה ויכולה לא לבוא לעולם לידי ביטוי. אתה אומר שהבחירה בידך ויחד עם זאת אתה אומר שלא נותר עוד דבר שידבר מלבד הייאוש.האם אתה והייאוש אחד הם?האם אתה רואה בקולו של הייאוש המדבר מגרונך את מהות חייך,את ההגשמה העצמית כפי שאתה חש אותה?אם עכשיו הייאוש התחיל לדבר,הרי זה אומר שהוא גבר על כל הדברים האחרים.האם זה מה שאתה בפנימיותך העמוקה ביותר רוצה שיהיה באמת? כאב,סבל,אושר,שימחה-כל אלה תהליכים שאדם עובר בחייו. אדם שהיה לו פעם אושר ורוגע בחיים ועכשיו הוא סובל לא יוכל להתנחם בזכרונות אושרו שחלף,אלא אם כן יוכל להאמין שאושרו יחזור ביום מן הימים על מנת שיוכל לחוות אותו שוב.כי רק החוויה המתהווה היא זו שבה האדם מרגיש ואילו הזיכרונות יכולים לחזק את האדם בתפישתו את העתיד כל עוד רב בהם החיובי על השלילי והאדם מאמין שיוכל לחוות אותם שוב בחלוף העיתים בחוויות מתהוות חדשות ומרעננות. כשרב השלילי על החיובי,ואילו החוויות המתהוות כולן שליליות האדם נחלש כמו גוף שכשלה המערכת החיסונית שלו, או אז עולה ובוקע קולו של הייאוש והקול הזה,ידידי הטוב הוא אומנם קול אמיתי,אין בו כל טעות או רוע מכוון,כשם שאין כל כוונה רעה בחידק או בווירוס התוקף את האדם. אבל מה נעשה, לא נתגונן?לא ננקוט כבני אדם באמצעים הנחוצים ככל שידרש על מנת להציל את עצמנו?אתה צודק,כל אחד בנקודה זו יכול להחליט, כשם שיש אנשים המחליטים להפקיד את עצמם בידי שמיים בשעה שהם חולים ולצפות לישועת האל הטוב.דבקות בייאוש היא סוג של מחלה. השלמה עם הכאב היא טובה,כאשר היא נעשית בלית ברירה.ולעיתים באמת אין לאנשים ברירה.מה אפשר לעשות,השליטה שלנו בגורלנו היא מוגבלת.אולי אנו מתאהבים בכאב,דווקא משום שהוא מוכיח לנו שאנו חיים ולא מתים ,כי שמרגיש כאב הוא חי ולא מת.וגם אתה ידיד הטוב הנך אדם חי ולא מת וזה ניבט מכל שורה ושורה בדברים שאתה כותב. אני מצטער אם אתה תופש את הדברים שלי כנתינת הוראות או עצות. אף אחד לא שם אותי כאן כסמכות בתחום העצות וההוראות. אני יודע היטב מנסיון חיי,כי איש איש שורה עם גורלו באוהלו. והרי כבר כתבתי כאן,כי אין שני דברים לחלוטין דומים בעולם אם כי וזה ברור מאליו איננו גם לחלוטין שונים. ושוב,והנקודה הזאת חשובה,אינני אומר לך חס וחלילה להשתנות או שיש איזשהו אשם כזה או אחר דווקא בך או דווקא בסביבה. העולם מורכב ואף אדם חכם כל שיהיה לא הצליח להעמיד אותו על עיקרון אחד.אולם אינני חושב כי הייאוש הוא מקדם המכירות הטוב ביותר של עצמך מול האחרים.הוא מחליש אותך ומונע מאחרים לראות את זוהרך האמיתי,את הטוב שבך כאדם,על אף השוני שבך. אני מאחל לך כל מה שאתה מאחל לעצמך ואני מקווה שאתה מאחל לעצמך אך טוב.

 

[בלו מון]

דרך עצמי..

זה מדהים.. אני קוראת את התגובות ונדהמת..כל כך הרבה בדידות, כל כך הרבה כאב...כל כך הרבה צער וכל כך חוכמת חיים ואיכפתיות ודאגה ורצון לעזור.. הכל בא מאותו המקום.. יש שיר של ארקדי דוכין שנקרא "דרך עצמי".. שיר שמבטא יותר מכל הרבה תחושות.. שלי.. שלכם.. שלנו: דרך עצמי החוצה חלום ישן לברוח לשם דרך עצמי - אליך זה אפשרי? דרך עצמי - אלי תנסה/י דרך כולם אל היושר כמה תמים דרך הגיהנום והקושי דרך האבנים דרך כאב שאספנו במשך שנים מוכרחים לצאת לא לשמור בפנים אל האושר!!!!