פרידה ממרעישה

[מרעישה בשקט]

כבר כמעט שנתיים היא מבקשת אח או אחות

או 2 אחים ואחות או כל מיני קונסטלציות אחרות.
כבר כמעט שנתיים שהיא שואלת למה לכל החברים שלה יש אחים ולה לא.
כבר יותר משנה היא רוצה שנסביר לה למה אנחנו לא עושים לה אחות מקסימה כמוה.

כבר 3 שנים שאמא שלה מנוטרלת לפרקי זמן ארוכים בגלל הריונות, בדיקות פולשניות (מי שפיר, סיסי שליה), הפלות (גרידות, ציטוטק), שאריות (היסטרוסקופיות ניתוחיות, גרידה)., טיפולי פוריות כושלים.
היא דואגת, היא לחוצה, היא מפחדת. כי קורים דברים מעל לראש שלה ואין לה שום מידע ברור. אני לא יודעת מה היא מדמיינת שקורה, אבל לפי הדברים שהיא אומרת זה לא מופרך להעריך שהיא חושבת שאני הולכת למות.

מה את היית עושה לו הבת שלך היתה במצב כזה?

 

[כבשה0פועה]

בדיוק מה שאתם עושים, מרעישה. אתם הורים נפלאים לדעתי.

כיון שמדובר בילדה אחת שחוזרת ומבקשת, עשיתם נכון כשהסברתם לה שאתם מעונינים אבל זה לא לגמרי בידיכם (במלים תואמות גיל, כמובן). זוכרת את ההתלבטות שלך בנושא ואת המלים המדויקות בהן עשית שימוש בסופו של דבר.
הייתי עושה בדיוק כמוך.
גם כדי שהיא לא תחשוש לבריאות הפיזית שלך.
גם בעתיד הרחוק, לכשתתבגר, מסכימה לחלוטין עם מה שכתבת. למען העתיד שלה כשתרצה להקים משפחה, כך שכל האפשרויות תהינה ברורות - למשל PGD בגיל צעיר יותר והקפאת עוברים, והלואי שהעולם יהיה פרוס לרגליה אם יתגלה שגם היא מורישה את הממצא. אבל לא פחות לגבי הספקות שלה מדוע לא נולדו לה אחים בשנים הללו.

 

[מיקה 00]

תיראי כל אחת נותנת לך עצות לפי ראות עינייה

ואני חושבת שיש דברים שצריכים להשאיר לאיש מקצוע. אם יש לכם אפשרות כלכלית הייתי מתעניינת בפסיכולוגית ילדים ללכת אליה (אפילו לפגישה אחת ארוכה) שבה הפסיכולוגית ואת ביחד איתה תוציאו ממנה כל מחשבה או חרדה שאמא שלה הולכת למות זה בראש הראשונה אני חושבת שזה הדבר הכי חשוב לטפל בו..... אם אין אפשרות כלכלית יש עובדות סוציאליות שלדעתי את יכולה ללכת דרך הקופה גם פסיכולוגית את יכולה ללכת דרך הקופה.... לדעתי פגישה של שעה שתנקו לה את הראש מכל הדמיונות שלה זה מאסט!
לגבי הבקשות שלה לאחים פה באמת את יכולה לשתף אותה שאתם מאוד רוצים תגידי לה גם אמא וגם אבא נורא רוצים אבל לפעמים גם שרוצים מאוד משהו לא תמיד הוא מצליח... זה מסר מאוד אמיתי לחיים בכלל.....
בהקשר אחר שיותר נוגע אליך אני יכולה להגיד לך ואולי אני לגמרי טועה אבל מאז שקיבלת את התוצאה של הציפ אני קוראת את ההודעות שלך וכאילו עם כל הכאב שמתחולל בתוכך את נשמעת לי מתוך המלל של הודעותיך כאילו לקחו בלון ופיצצו אותו ואיתו גם פיצצו את כל המתח שהיה לך בתקופה האחרונה.... לפחות זה..... כל הכבוד לך שניסית ככה 3 שנים באמת....אין לי מושג אם הייתי מסוגלת להתמיד ככה ולהיות חזקה ככה....זה באמת ראוי לערכה....
לגבי בעלך בתך ואת איך אתם עם חיות מחמד? חלילה לא כתחליף לאח אבל אני יכולה להגיד לך שחיית מחמד בבית עושה פלאים באנרגיה והאווירה המשפחתית.... יש לי שכנים ממש דלת לידי שהם לדעתי בגיל שלך ויש להם ילד אחד בערך בן 7 ואין לו אחים אבל יש לה חתולה ( אישית לא אוהבת חתולים רק כלבים) ואני רואה אותו חוזר מבית ספר הביתה וכל כך שמח לראות את החתול... לדעתי זה נהדר

 

[אחר8]

מרעישה

לפניי שהייתי אומרת לה (את כל מה שאת מתכוונת להגיד, את אמא שלה ואת יודעת הכי טוב עם מה היא יכולה להתמודד) הייתי בודקת איתה מה היא יודעת ומה היא מרגישה שקורה. גם כדי לאוורר את הרגשות שלה וגם כי אולי היא תפתיע אותך ויודעת יותר ממה שאת חושבת (לילדים יש נטייה כזאת) וגם כי אז היא תכתיב את הקצב והשפה ואת תוכלי רק לתווך את האמת ולמלא חורים חסרים (כמובן אם היא חושבת שאמא עומדת למות להגיד לה שזה לא נכון ושאת תיהי בסדר או כבר בסדר, איך שמרגיש לך). חיבוק גדול על הכל. לא הגבתי כי לא מצאתי את המילים, אבל כואבת איתך את האובדן שלך.

 

[כבשה0פועה]

מיקה, זה ממש לא המקרה. את מוזמנת לקרוא שנים אחורה כדי להבין

ההורים שלך טעו, עושה רושם. אבל מרעישה לא משתפת את הבת שלה, שהיא קטנטונת, עדין לא בת חמש. מאז שהיא פעוטה, היא מסבירה לה למה אמא (ואבא) נעלמת, למה לאמא כואבת הבטן ולא יכולה להרים אותה. אולי גם שאמא עצובה אבל לא בגללה ולא בגלל משהו שהיא עשתה, והיא גורמת לה אושר.
בבקשה, מיקה, לפני שאת מגיבה למרעישה (ולאחרות), נסי לקרוא אחורה ולהתרשם, להגיב ביחס לאשה ולא מתוך הסיטואציה המוכרת לך.
&nbsp

 

[מיקה 00]

אני לא חושבת שבשום מקרה ילד צריך להתעסק בבעיות של מבוגרים

ילד צריך להשאר ילד נקודה.

 

[איןאריותכאלה]

מיקה --- אני מסכימה איתך ----- אבל לפעמים אין ברירה

יש מצבים בחיים בהן ה"בעיות של המבוגרים" משליכות על המשפחה כולה, על התפקוד של החברים בה, על היציבות הרגשית והפיזית שלהם, ולא, אי אפשר להסתיר, אלא צריך לתמלל את הדברים באופן שהילד יוכל לעכל ולהתמודד.

בסופו של דבר ילדים מרגישים הכל. גם כשהם רכים מאד בשנים. גם כשאין להם מילים להביע את הרגש. וכשמדובר בדברים קשים ומורכבים - האמת המתווכת על ידי מבוגר אוהב ואחראי תמיד עדיפה בעיני על הדמיון שלוח הרסן של הילד.

 

[snoopy96]

כבוגרת הפלות חוזרות עם ילדה שכבר מבינה הכל

אני ממש מבינה את המקום שאת נמצאת בו, הייתי בו כל כך הרבה פעמים, אני יודעת כמה זה כואב וקשה וממוטט זה יכול להיות.
אנחנו לא סיפרנו לבת שלי כלום, כל פעם אמרנו לה שיש לי כאבי בטן שאני חולה ולא מרגישה טוב כי רציתי נורא להגן עליה מכל הדבר הנורא הזה. בדיעבד, אני חושבת שזאת היתה טעות, שאולי היינו צריכים לחשוף אותה חלקית כמובן למה שעברנו.
הדבר שהיא הכי כעסה עליו שהגענו לפונדקאות היה שלא סיפרנו לה על זה שבכלל ניסינו.. (היום היא כבר בת 7)
לו רק יכולתי לחבק את כאבייך
אם תרצי מתישהו לדבר אני ממש אשמח

 

[כבשה0פועה]

מרעישה אהובה ויקרה

מרעישה אהובה ויקרה.
&nbsp
&nbsp
יכולה לדמיין בהחלט את התחושות שלך לגבי הנחמה-נחמות. הרי הכי מנחם היה אם לא הייתם נדרשים לעבור את כל זה, או אם לפחות בסוף דרך החתחתים הזאת היה אור. כל השאר לא מנחם כנראה, בטח לא במקום הביניים בו את כרגע, לא אחרי ולא תוך כדי.
הלוואי והיה אחרת. הלוואי וסוף סוף מסכת הייסורים היתה מסתיימת בהפי אנד. הלוואי. כל כך ייחלתי עבורך את הצד השני של אותו מסדרון (את חלק משמעותי לביקורים שלי כאן בפורום).
נורא ואכזרי שהמציאות היא כפי שהיא. מאחלת לך, שתמצאי את המלים הנכונות עם הבת שלך. שלא תהינה שאריות. שלפחות הפרוצדורה תסתיים בשלום פיזי. שתצלחי בשלום את מסיבת הסיום.
&nbsp
&nbsp
מרעישה אהובה ויקרה.

 

[איןאריותכאלה]

מרעישה שלנו

כל כך כל כך קיווינו עבורך כולנו. חצינו את הקו שבין הפסימיות לאופטימיות ביחד איתך, משבוע לשבוע, מהודעת יש דופק להודעת יש דופק. עכשיו כשהשמים נפלו והמילים נגמרו גם אני מצמצמת את האיחולים לפרטים הקטנים. שהגרידה תעבור בשלום. שתצליחי איכשהוא לתמלל את המצב לבתך. שתצלחי - איכשהוא - את מסיבת הסיום. אין לי נחמה להציע לך. רק תקווה שהימים יעברו. איכשהוא. שהגוף יתאושש. אני כאן. כולנו כאן.

 

[shira3121]

אני בוכה איתך

רואה עכשיו את זה שהציף לא תקין ולא מוצאת מילים שינחמו כי פשוט אין, סליחה שלא כותבת לך שום דבר אופטימי

 

[ויקטור החתול]

כואבת איתך, מרעישה

התמונה שצרפת מהפרק החד פעמי הזה של משחקי הכס, מעבירה כ"כ טוב את ההלם ותהומות הכאב....
אין לי לצערי שום נחמה להציע, חשה וכואבת ממש איתך את כאבך, שותפתי למסע

 

[אם הבנות2]

חס ושלום

למה להגיד לה שאולי היא תהיה באובדן השישי שלה? אני הייתי מתה אם היו כותבים לי את זה. קצת רגישות, כולנו הורמונליות ולא צריך להסחף

 

[איןאריותכאלה]

זה באמת האובדן השישי של מרעישה

הלוואי שזה לא היה נכון. אבל זו המציאות.

 

[אם הבנות2]

אני התכוונתי לתגובתך למיקה

אני מתחילה להרגיש ממש לא נעים בפורום הזה.
מתקפות בכל שרשור

 

[איןאריותכאלה]

מבהירה

התגובה שלי היתה למיקה - אבל ההתייחסות שלי היתה אך ורק למצב של מרעישה. מרעישה היא זו שעברה 5 אובדנים (בקרוב השישי), מרעישה היא זו שמתמודדת כבר שנים עם הנסיונות להרחיב את המשפחה, מרעישה היא זו שמצויה בתהום שאין לה מילים ושאפילו בתה האהובה לא יכולה לספק לה נחמה ביחס אליה.
מרעישה ולא מיקה. חלילה.

 

[איןאריותכאלה]

ואגב רגישות -

אילו מישהי היתה כותבת לי פה בפורום לגבי מצב הילודה שלי ש"כך או כך יהיה בסדר" (כי היא מכירה נשים שהן בנות יחידות והן מאושרות) - אחרי 3 שנים של מאבק הירואי, פיזי, נפשי, זוגי ומשפחתי להרחבת המשפחה - הייתי מתה.

 

[מיקה 00]

זה די מטריד שמזה שאמרתי לה שבסוף יהיה בסדר את היית "מתה"....

אבל חבל לריב ... אין טעם..... אבל כן שתדעי שלהגיד לאישה בהריון משפט ואני מצטטת "אולי (אולי) - כשתגיעי לאובדן השישי (!) שלך -"

זה ממש לא לעניין!

 

[איןאריותכאלה]

התייחסתי לאובדן השישי של מרעישה!

את לא מכירה אותי, בחיים לא הייתי כותבת כזה דבר, לאף אחת, אף אחת (!) כולל מישהי שהרעה לי - בטח לא למישהו פה בפורום תמיכה. מבהירה שוב - התייחסתי לאובדן השישי של מרעישה, למרבה הצער זה באמת האובדן השישי שלה. בואי נעצור פה את השיח בינינו - הכוונות של שתינו טובות, שתינו מנסות לעזור למרעישה, מתוך השקפת העולם שלנו, החוויה האישית שלנו ומה שאנחנו מאמינות שיקל עליה במידה הגדולה ביותר בזמן הזה.

 

[אם הבנות2]

אני מסכימה עם מיקה

זה כבר ממש לא נעים עד מפחיד לכתוב פה הודעה.
פעם זה היה פורום יותר מכיל ונעים