פרידות

[סוכריה על מקל]

פרידות

אני מביאה את תמרה לגן, אנחנו נכנסות בשמחה וצהלה, ומיד רצים אליה 3-4 בנים (אלה הילדים שאיתם היא "התחתנה" ביום הקודם

). אנחנו מברכות את הגננות, את הילדים, פורקות את התיק שלה מהבגדים ומהבקבוק-כוס הזה שאף פעם אין לי מושג איך קוראים לו, עוברות בין השולחנות לראות אילו פעילויות אופציונליות לה לתחילת הבוקר, ואז היא מלווה אותי לדלת, "נשיקה וחיבוק", פותחת אותה, עוד "נשיקה וחיבוק", ואז היא סוגרת אחרי את הדלת. אני מציצה אליה מהחלון שבדלת, היא מנופפת לי לשלום, אני מנופפת לה בחזרה. היא שולחת לי נשיקות באויר, אני שולחת לה בחזרה. היא מנופפת שוב, אני ממשיכה לנופף לה. אני כבר חייבת לרוץ אבל פרידה מילד בבוקר חייבת להיות בשלה. תמיד אני חוששת שאם אני אפסיק לפני שהיא תפסיק, היא תתחיל את הבוקר בבכי בגלל פרידה טרם זמנה. אז אני ממשיכה לנופף, לשלוח נשיקות באויר, מחכה שהיא תִרווה מהפרידה הזו. ואז מתגנב לה המבט חסר הסבלנות הזה לעיניים, והיא קוראת לעברי "נו, אמא, לכי כבר!" כאילו, היא מנופפת לי רק כדי ש*אני* ארגיש טוב עם הפרידה, לא בגלל צורך שלה, בגלל שנדמה לה שאני זקוקה לפרידה ממושכת כזו... עברו שלושה חודשים מתחילת שנה"ל, עברו החגים, הכל נכנס למסגרת. איך אתם נפרדים מהילדים בגן עכשיו?

 

[נטעטע]

חיבוק נשיקה והולכים

מיקה כבר ויתרה על שלב השלום בחלון, אני לא עד כדי כך מעניינת. גם כשהיה שלב כזה, אני בד"כ לא מושכת אותו, נפנוף קצר והולכת, אני מאסכולת הפרידות הקצרות והלא נמתחות, מאמינה שזה מקל כשיש קושי, זה לא אומר שאני לא יושבת לפעמים קצת בגן לפני שאני הולכת, אבל כשאני כבר הולכת, הפרידה היא קצרה.

 

[מעיןבר]

אני אפילו לא תמיד נכנסת ../images/Emo3.gif

היו לנו אולי שני בקרים של בכי השנה (אחד מיד אחרי מות האוגר האהוב). המתלה מונח בחוץ ועליו משאירים את התיק, היא מקבלת את בקבוק המים ורצה פנימה ולא פעם שוכחת לתת לי נשיקה אם אני לא מזכירה ומבקשת. אני כל כך מאושרת מזה שהיא מאושרת לרוץ פנימה

 

[סוכריה על מקל]

גם יונתן רץ פנימה בהתלהבות ושוכח אותי

(במיוחד אם האהובה שלו כבר הגיעה

), אבל מנסיון העבר - אח"כ הוא נזכר ש"לא נתתי לאמא נשיקה" ומתבאס נורא. אז אני קוראת לו לחיבוק ונשיקה (איתו אני מרשה לעצמי לשבש את המילים - אז זה "ביחוק ונקישה") ואז הוא רץ שוב פנימה או מחליט ללוות אותי לשער ולהיפרד ממני שם.

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

נכנסים לגן

תולים את התיק במקום/מורידים מעיל/ מחליפים לנעלי בית (תלוי בעונה). אח"כ אומרים לכוווווולם בוקר טוב, רואים איזו פעילות מתבצעת ליד שולחן העבודה, ואז הכפתור מחליטה אם היא הולכת לשולחן העבודה או מצטרפת למשחק החופשי. כשאני רואה שהיא 'מסודרת' אני יוזמת פרידה, אנחנו מתחבקות, מתנשקות ואני יוצאת. לפעמים אני עוד נשארת לשוחח עם הגננות, בשלב שהיא כבר עסוקה בענייניה ולא סופרת אותי.

 

[מ י כ]

האמת היא שאני יכולה להזדהות

אני באמת צריכה כמה דקות בגן כדי להיות בטוחה שהשארתי ילדים שמחים במקום שנעים להם,הבעיה היא שבשני הגנים הגננות לימדו את הילדים להפרד בכניסה עם חיבוק ונשיקה.וכך אני כל בוקר(כמה חודשים כבר-אמרת?) נשארת המומה ומאוכזבת ליד הדלת שלא הצלחתי להכנס לגן.. בגן של שי אני עוברת לחלון,ובגן של צור אני תופסת מילה עם הגננת כדי להרויח עוד 2 דקות גן.וכן,זה בפרוש בשבילי!

 

[גאיה של זיו]

אצלנו ההורים חייבים להכנס.

הגננת מחייבת שההורה יכניס את הילד ויוודא שהגננת או הסייעת ראו אותו ולקחו אחריות. זיו נכנס ישר לחברים שמחכים לו ואני תולה את התיק והחפצים שלו. אח"כ עושה סיבוב קטן לראות מה קורה היום בגן, מאתרת את הבן שלי, נפרדת ממנו והולכת. מבחינתו, הוא יכול להכנס בעצמו לגן.

 

[ellieg]

את גורמת לי לנקיפות מצפון

שירה ודניאל: על השביל עם חיבוק ונשיקה. הן לא מסכימות תמיד שאכנס, לפעמים הן מרשות לי לצלצל כי הפעמון גבוהה. גלעד: על הידיים של הגננת עם נשיקה. (פה נקיפות המצפון). השנה אני כל כך ממהרת שאין לי זמן להישאר איתו. אני יודעת שטוב לו בגן והוא נרגע אחרי שניה.

 

[שושי @:-)]

../images/Emo73.gif אני נפרדת מאורית ברכב

נותנת לה חיבוק ונשיקה ואיחולי יום טוב והיא רצה לגן לבד. בתחילת שנה הייתי נכנסת איתה היום היא לא רוצה שאכנס איתה. כשהיא מבקשת שאבוא איתה אז אני באה כמובן בלי בעיה. מזל שיש את ימי שישי שאז אני נפגשת עם הגננת ומקבל דו"ח מצב.

 

[טרסי המצליחה]

אנחנו נכנסים ביחד

הולכים לחדר אמבטיה (או מה שזה לא יהיה...), מסדרים את הבגדים והחיתולים במקום - ביחד. אח"כ ניגשים לגננת ולשולחן עם המשחקים שפותחים להם בבוקר. עידן נותן לי חיבוק ונשיקה ואומר לי ביי ביי ואז נפרדים לדרכינו. עכשיו הפרידה בסדר גמור, ההתחלה היתה קשה ולוותה בהרבה בכי (שנגמר שניה אחרי שסגרתי את הדלת של הגן, אבל עשה לי קווץ' בלב

)

 

[פינקי33]

אצלנו די דומה למה שיש לך עם תמרה...

אנחנו נכנסים לגן (בחמולה, כל המשפחה, בעלי אני והילדים כשכל הורה נותן לילד יד עוד מהבית כל הדרך עד למדרגות הגן). כשמגיעים הסייעת נותנת נשיקה לכל ילד ואנחנו מורידים להם את המעיל/סווטשרט והתיק. (עם הבקבוק הפסקנו לאחרונה והם שותים בכוס כמו כל ילדי הגן למרות שזה קצת מזעזע אותי ותמיד יש לי החשש שלא שטפו טוב ושילדים יעבירו מחלות...). הילדים מסתכלים מסביב לראות מי נמצא ומה הולכים לעשות הבוקר, כלומר איזה משחקים יש על השולחנות ואז אנחנו נותנים נשיקה וחיבוק וסוגרים את הדלת. לפני שאנחנו יוצאים מהגן, כלומר מהחצר של הבית הם עומדים ומחכים לנו במרפסת של הבית (של הגן) ומנפנפים לנו לשלום ואנחנו שוב אומרים להם שלום ומנפנפים עם היד חזרה ואז הם חוזרים פנימה ואנחנו יכולים ללכת רגועים. הקטע עם הנפנוף מהחלון הוא קטע חדש, ממש התחיל בגן הזה שבו הם נמצאים מתחילת השנה. אני חושבת על מה יהיה בימים של מבול כשהם ירצו לנפנף מהחלון ואי אפשר יהיה... בכל מקרה יש מקרים כמו היום שאבא שלהם שתמיד נורא ממהר בבוקר אומר שלום ונותן נשיקה כשאני נשארת עדיין בגן לעוד דקה והוא הולך לעבודה. כשאני כבר יוצאת ועומדת לנפנף לבדי לילדי שבחלון הם שוכחים שאבא נתן להם נשיקה וחיבוק לפני שניה ואמר שלום והם רוצים שוב שאבא יבוא להפרד גם מהחלון. קשה להחסיר משהו מהטכס הזה... הילדים שלי ממש חייבים את המליון חיבוקים ונישוקים....

 

[יופיופ6]

../images/Emo32.gif פינקי, איך היה ברומא?

נסעת? חזרת? הילדים הסתדרו? נהנית?

 

[פינקי33]

הי חמודה, איך זכרת?

היה מקסים, אחלה מזג אויר, ביצעתי כמה רכישות למרות שנורא נורא יקר וגם פגשתי את SHRONIT.... גיסתי (אחות של בעלי) עזרה לו עם הילדים כל אחה"צ עד להרדמה (זו היתה ממש הצלה) והם הסתדרו יופי. אני נהניתי מאוד והם נהנו וקיבלו מתנות מה"טיול של אמא" ובכל זאת היה די קשה שלא לראות את הילדים 4 ימים וגם בעלי היה חסר לי נורא. הפעם הבאה תהיה כנראה עוד כמה שנים אבל סה"כ נחמד לנסוע עם חברה לטיול בנות....

 

[יופיופ6]

כייף לשמוע! ../images/Emo13.gif

 

[עוד נועה]

שירה ורוני רצות במדרגות לנשק את המטפלת

נותנות לי נשיקה. אם אני לא מספיקה, שירה דוהרת פנימה ונעלמת בתוך הבית. בדרך כלל אני מחליפה כמה מילים עם המטפלת ותוך כדי הן נעלמות לעיסוקיהן. אומרת יום טוב ונעים והולכת.... על מאיה ויובל כבר כתבתי פעם. מגן טרום חובה, הם היו הולכים כתף לכתף לבד לתוך הגן ואני באוטו מתבוננת בהם ומתמוגגת. עברו מאז חמש שנים ועברנו לבית הספר אבל דבר לא השתנה. הליכת הבוקר, כתף בצד כתף, מדברים זה עם זו, הילקוטים על הגב. תמונה שאני אוהבת לראות בכל יום שאני לוקחת אותם מחדש...

 

[לבנה123]

אני רואה שהיא בסדר, מציעה לה ללוות אותי לדלת

ואז אחרי החיבוק והנשיקה אני אומרת לה מתי אני באה לאסוף אותה (אחרי ארוחת צהריים, אחרי מנוחת צהריים, או ווטאוור), והיא סוגרת את הדלת אחריי וצועקת ביי ביי ואני צועקת בחזרה והולכת. אני לא מצפה ממנה להחזיק את הפרידה. זו יוזמה שלי ללכת וצורך שלי ללכת, ואני הולכת.

 

[עדיין מנסים]

אנחנו טריים טריים בעסק

אתמול טמונה שמחה התחילה ללכת לגן. אז אתמול כצפוי נשארנו שם איתה, ולמרות שברור שהיא ידעה שאנחנו שם היא לא הסתכלה לכיוון שלנו. היום כשהבאנו אותה היא מיהרה להתמקם עם הילדים וכשנפרדנו ממנה היא נתנה לנו מבט של "נו, לכו כבר, מספיק להפריע", נראה אם זה ימשיך ככה או שפתאום תבוא רגרסיה. מצרפת תמונה - כך יצאנו מהבית

 

[עדיין מנסים]

ועוד

אמונה שמחה מחכה שיפתחו לה את השער

 

[סוכריה על מקל]

איזו תלמידה ../images/Emo25.gif

שיהיה בהצלחה, היא נראית ונשמעת נהדרת

 

[chompi1]

איזה יופי לשמוע, זלדה

מאחלת לכולכם הסתגלות מהירה לגן והרבה הצלחה. מקווה שלאמונה שמחה יהיה רק טוב ושאמא שלה תוכל קצת לנוח לפני המפץ הגדול... היא כזו מתוקה, הגמדה הגדולה שלך שהולכת לגן.

ות לך וליפה שלך ו

לדוד...