תמיד הייתי במערכות יחסים עם גברים למרות שהיה לי ברור תמיד שאני נמשכת יותר לנשים מאשר אל המין הגברי.
לעולם לא התנסיתי, למרות שהיו לי המון פנטזיות, בערך על כל לסבית שפגשתי, אולי זה הפחד של מה יגידו, אולי זה התכנות של הנורמות החברתיות.
תירצתי זאת לעצמי בכך : שכן אני נמשכת לנשים אבל ממש לא רואה את עצמי מפתחת איתן קשר,
כי הן נשים, הן נשיות לי מידי עדינות כאלו, ואני צריכה גבר, גבר אמיתי חזק שישרה עלי ביטחון !
אז עכשיו אחרי שאני נשואה כבר כמה שנים טובות +2 פתאום אני מבינה שדווקא הנשיות הזאת היא זאת שכל כך חסרה לי , ואני ממש צמאה לכך ,
הרגש, העומק, המבט בעיניים, הכלה, הבנה, הקשבה, רוך, חום, רוחניות, עדינות, מרגישה שרק אישה תדע להעניק זאת.
טוב לי עם בעלי, אני אוהבת אותו, אבל כל כך משתוקקת לאינטימיות אמיתית!
מבינה שגברים כנראה פשוט לא ניחנו ביכולות אלו.
פגשתי מישהי, כמובן שנדלקתי עליה ישר! אבל זה כל כך מבלבל ומפחיד פתאום, פתאום כשהופיע המימד החדש הזה של ההבנה בתוכי.
אני בכלל נשואה באושר, למה המחשבות האלו מסתננות לתוכי?
גם אין לי מושג אם היא מעוניינת בי בכלל? אני עוד לא סגורה לגמרי אם היא בכלל לסבית, נראה שכן, היא מחייכת אלי, יש לה משהו נוצץ בעיניים, היא נוגעת בי לפעמים, אבל לא יוזמת כלום מעבר, אולי היא פשוט נחמדה? או שחוששת? אולי אני בכלל משלה את עצמי ומפרשת את כל הסיטואציה הזאת לא נכון?
אני מרגישה כמו איזה ילד קטן שהתאהב בפעם הראשונה, לא מפסיקה לחשוב עליה ולדמיין אותה, לא יודעת איך ליצור איתה אינטראקציה יותר מעמיקה, אני פשוט משתתקת כשאני לידה, אני מפחדת, מפחדת גם כי זה סוג קשר מתוסבך כזה, היא מורה של הבת שלי, קצת בעייתי...
כך שבינתיים אני שוב נשארת אני עם הפנטזיות של עצמי ..
וזה ממש עצוב לי , מרגישה רגשות מעורבים, כל כך רוצה להרגיש אותה קרובה אלי אך מבינה שזה אסור, שאני צריכה להשתלט על עצמי, להתעלם מהרגש, לשכוח, לשחרר, אולי זה יעבור עם הזמן, כפי שתמיד קרה כשהייתי נדלקת על מישהי. זה קשר שכנראה לא יתממש גם ככה.
(ולא אין סיכוי שאני אזום משהו איתה, זה סיכון גדול מידי)
תודה על המקום הזה שאפשר לי לפרוק את הרגשות הכי אישיים שלי.
לעולם לא התנסיתי, למרות שהיו לי המון פנטזיות, בערך על כל לסבית שפגשתי, אולי זה הפחד של מה יגידו, אולי זה התכנות של הנורמות החברתיות.
תירצתי זאת לעצמי בכך : שכן אני נמשכת לנשים אבל ממש לא רואה את עצמי מפתחת איתן קשר,
כי הן נשים, הן נשיות לי מידי עדינות כאלו, ואני צריכה גבר, גבר אמיתי חזק שישרה עלי ביטחון !
אז עכשיו אחרי שאני נשואה כבר כמה שנים טובות +2 פתאום אני מבינה שדווקא הנשיות הזאת היא זאת שכל כך חסרה לי , ואני ממש צמאה לכך ,
הרגש, העומק, המבט בעיניים, הכלה, הבנה, הקשבה, רוך, חום, רוחניות, עדינות, מרגישה שרק אישה תדע להעניק זאת.
טוב לי עם בעלי, אני אוהבת אותו, אבל כל כך משתוקקת לאינטימיות אמיתית!
מבינה שגברים כנראה פשוט לא ניחנו ביכולות אלו.
פגשתי מישהי, כמובן שנדלקתי עליה ישר! אבל זה כל כך מבלבל ומפחיד פתאום, פתאום כשהופיע המימד החדש הזה של ההבנה בתוכי.
אני בכלל נשואה באושר, למה המחשבות האלו מסתננות לתוכי?
גם אין לי מושג אם היא מעוניינת בי בכלל? אני עוד לא סגורה לגמרי אם היא בכלל לסבית, נראה שכן, היא מחייכת אלי, יש לה משהו נוצץ בעיניים, היא נוגעת בי לפעמים, אבל לא יוזמת כלום מעבר, אולי היא פשוט נחמדה? או שחוששת? אולי אני בכלל משלה את עצמי ומפרשת את כל הסיטואציה הזאת לא נכון?
אני מרגישה כמו איזה ילד קטן שהתאהב בפעם הראשונה, לא מפסיקה לחשוב עליה ולדמיין אותה, לא יודעת איך ליצור איתה אינטראקציה יותר מעמיקה, אני פשוט משתתקת כשאני לידה, אני מפחדת, מפחדת גם כי זה סוג קשר מתוסבך כזה, היא מורה של הבת שלי, קצת בעייתי...
כך שבינתיים אני שוב נשארת אני עם הפנטזיות של עצמי ..
וזה ממש עצוב לי , מרגישה רגשות מעורבים, כל כך רוצה להרגיש אותה קרובה אלי אך מבינה שזה אסור, שאני צריכה להשתלט על עצמי, להתעלם מהרגש, לשכוח, לשחרר, אולי זה יעבור עם הזמן, כפי שתמיד קרה כשהייתי נדלקת על מישהי. זה קשר שכנראה לא יתממש גם ככה.
(ולא אין סיכוי שאני אזום משהו איתה, זה סיכון גדול מידי)
תודה על המקום הזה שאפשר לי לפרוק את הרגשות הכי אישיים שלי.