פרק 1.2

[g l o r y]

אתה תסלח לי על זה, אני מקווה, אבל-

ריסט! ריסט! אתה כותב אותו! יאי! *ריקודי שמחה ועדלאידע*
איך אני שמחה לראות את זה שוב...
תגובה קצת יותר קוהרנטית תבוא כשיגמרו לי סוף סוף המועדי ב.
*מרמורמרמורמרמורמוליכיםלמחצהVLSIמרמורמרמורמרמור*

 

[shayelk]

מחפש במבוכה משהו להגיד>לא מוצא>מחליט גם לזרוק שם של קורס שנשמע מעניין אבל הוא לא: תכןוייצורשלמערכותתעופתיות.

 

[g l o r y]

אז

אווירונאוטיקה בטכניון? XD
המקצוע שאבאשלי רצה בסתר שאני אלמד. (מן הסתם)
תאמין לי, מוליכים למחצה (או מעגלים אלקטרוניים ספרתיים שזה בעצם מה שזה אומר) זה אפילו לא נשמע מעניין. לא כשצריכים להיבחן על זה בסוף.
למעשה היו המון דברים שהייתי בסדר איתם אם לא היה מבחן בסוף, כשאני חושבת על זה.....

 

[אלודאה]

אז יש כאן בעיה אחרת.

מכיר גררמ? אתה צריך לעבוד ממש ממש קשה כדי שיחבבו את הדמויות שלך מספיק לפני שאתה מתחיל לטבוח בהן. שים לב שגם הוא לא טובח עשרות מהדמויות האהובות בספר הראשון. זה מגיע מאוחר יותר.

 

[shayelk]

מודה שעוד לא קראתי

אבל אני לא מתכוון לטבוח בהן בעשרות, רק מספיק כדי להבהיר פה ושם שגם אנשים טובים ונחמדים ומוכשרים מתים כשקורים אסונות

 

[חתול השיממון]

הו לא

עכשיו אני מבינה ש:
1. צדקתי - זה באמת אותו סיפור. מצד שני, אני תמיד צודקת, אז אולי זה לא אמור להפתיע אותי.
2. ענבל הסופר-כיפית לא עומדת לככב בו, ולמעשה בכלל לא ברור ששני הגיבורים המעצבנים הקודמים שלך, משמם (מיס-כאפה-מושלמת ומר-תבעטו-לו-בביצים-בבקשה. הם) אכן נלקחו על-ידי האופל ולעולם לא ישובו.
3. הטריק הזה שאתה מדבר עליו הוא הרעיון הכי נוראי ביקום (השני הכי נוראי, אחרי להשאיר את הגיבורים שלך מהגרסה הקודמת, אני מתכוונת). למה לכתוב סתם מלל? סתם דמות שסתם קיימת שסתם תמות? אולי גם תכניס הפסקות פרסומות באמצע הספר? מתכונים לסלמון מאודה? כי...סתם? כדי להעביר מסר?
עשית אותי עצובה עכשיו. שייאלק רע!

איך תהיה שייאלק טוב?
1. תאכיל אותי. סלמון זה בסדר.
2. תכתוב את הסיפור מחדש, עם ענבל בתור גיבורה. היא דמות מעניינת. מערכות היחסים שלה מעניינות (החבר התלותי, אילן, האנשים שמפלרטטים איתה), האופי שלה מזכיר לי את סאטון ממשחק השקרים, אחת הדמויות האהובות עלי בעולם-ever-ever, וגם את אחת הגיבורות שלי, שהיה מאוד כיף לכתוב.
3. תפסיק לעשות טריקים בשביל לגרום לקוראים לעשות 'אווו'. אתה לא כותב בשביל הקוראים. כאילו, בסופו של דבר כן, אבל בראשיתו של דבר אתה כותב יצירה מוגמרת שאמורה להיות טובה בפני עצמה, גם בעולם ללא קוראים, על אי-בודד בו כל הזמן נופלים עצים ביער ודמויות מפליצות ואף אחד לא רואה ולא שומע. אחר-כך תתחיל לחשוב על הקוראים, ואולי תכניס בוטנים קטנים בהתאם. אבל ככה, מה שאתה עושה - זה פשע.