פרק 2 - פרח מדבר
השעה היתה כמעט אחת עשרה כשהדלת נסגרה מאחורי מרגריט. הוא הוציא תנור גז קטן מתחתית הארון והניח עליו סיר מחוטא. שפך את האמפולה לתוך הסיר וחיכה עד שהטיפות האחרונות יואילו לצאת. החומר היה שמנוני והוא ערבב אותו עם כמות שווה של סודיום כלוריד מעל להבה דקה. אחרי חצי דקה הוא כיבה את האש ונתן לזה להתקרר. השיניים שלו חרקו מתסכול. כל כך קרוב, רק שיתקרר עוד קצת.
המצב שלו הזכיר את הסיפורים האלה מהחדשות על גנרלים שפיקדו על יחידות שלמות, עד שנפלו מחסדי המפלגה. אז כל אדון גאה לשעבר היה מגלה שלפעמים אפשר להסתפק בשתיית רסק תפוחי עץ בקשית דרך שיניים מרוסקות. משם נדדה מחשבתו אל אלבר ואן שלייכר. האם יתכן וזה היה העניין, מישהו רצה לנטרל את הגנרל המזדקן דרך הנכדה הפגיעה ?
זהו, זה היה מוכן. הוא הזריק את תכולת הסיר לתוך הזרוע. לקח לזה יותר זמן להקלט מחומר שהוזרק לוריד, אבל זה גם החזיק יותר זמן. אחר כך הוא שכב על המזרון ונתן לתרעלת זמן להיקלט.
אור השמש פלש לחדר מתחתית הדלת כאשר צלצול השעון העיר אותו. הוא שפשף את העיניים. הוא לא זכר שנרדם. לילה בלי חלומות, בלי האנגאובר, בלי זכרונות. הוא נותר בשכיבה וקרא למחשב. "ניאון", הוא אמר.
המחשב לא שמע אותו מעבר לדלת או שכמו לפעמים, הוא פשוט בחר להתעלם.
אחרי כמה דקות הוא קם והתמתח. לבש חליפה שחורה מגוהצת ועבר למשרד. הוא מזג כוס מים והתיישב על הכסא הגבוה והסתובב אל המסך הגדול. "בוקר טוב, ניאון. תציג את מה שיש על ואן שלייכר", הוא אמר ורוקן את הכוס.
תמונות וקטעי וידאו הוצגו על כל החלונות. הפרצופים של אלפרד ונטשה ואן שלייכר. הבת שלהם אלנור בתמונה האחרונה שלה. יואכים עצר מול התמונה. היה לה אף רך ורחב משל ילנה.
הוא עבר לתמונות ההורים. לאלפרד ואן שלייכר היו פנים צנומות ועיניים שקועות שהעניקו לו מראה לא בריא. המשקפיים העגולים שגלשו לקצה האף לא הוסיפו לו הרבה חיוניות. אשתו נטשה לעומת זאת, היתה שדרוג יחסי. היה בה את היופי של הבת, אבל מסוגר מאחורי מזג קודר. היה ניתן לדמיין אותה כמלכה אירופאית נושנה, שולחת מתנגדים לצינוק.
בשעה אחת עשרה בבוקר ניאון הודיע שהגיע אישור הכניסה לצפון ג'ורדן.
זה היה יום חם בצורה יוצאת דופן לעונה והמונית הריחה מזיעה. המושב האחורי, עשוי עור סינטטי, היה לוהט. הנהג, מהגר ממוצא ספרדי, הסתובב אל יואכים ונגע קלות בכובע על ראשו לאות התנצלות. "מזגן מקולקל, יום חם."
יואכים הנהן ופשט את המעיל. זה בהחלט היה בוקר חם. לפי כמות האבק שהצטברה על פתחי האיוורור, המזגן היה מקולקל עוד מהקיץ הקודם. הוא פגש בעיני הנהג דרך המראה האחורית ואמר, "אני צריך להגיע לשיכון גנרלים." זה היה השם המקובל לצפון ג'ורדן בקרב כל אלו שלא היו מורשי כניסה.
הם נסעו בשתיקה. הנהג הפעיל את הרדיו על תחנה של מוסיקה מסתלסלת. הוא זרק מבט בוחן לכיוון יואכים, ומשלא נתקל בהתנגדות, הגביר את הקול.
השעה היתה כמעט אחת עשרה כשהדלת נסגרה מאחורי מרגריט. הוא הוציא תנור גז קטן מתחתית הארון והניח עליו סיר מחוטא. שפך את האמפולה לתוך הסיר וחיכה עד שהטיפות האחרונות יואילו לצאת. החומר היה שמנוני והוא ערבב אותו עם כמות שווה של סודיום כלוריד מעל להבה דקה. אחרי חצי דקה הוא כיבה את האש ונתן לזה להתקרר. השיניים שלו חרקו מתסכול. כל כך קרוב, רק שיתקרר עוד קצת.
המצב שלו הזכיר את הסיפורים האלה מהחדשות על גנרלים שפיקדו על יחידות שלמות, עד שנפלו מחסדי המפלגה. אז כל אדון גאה לשעבר היה מגלה שלפעמים אפשר להסתפק בשתיית רסק תפוחי עץ בקשית דרך שיניים מרוסקות. משם נדדה מחשבתו אל אלבר ואן שלייכר. האם יתכן וזה היה העניין, מישהו רצה לנטרל את הגנרל המזדקן דרך הנכדה הפגיעה ?
זהו, זה היה מוכן. הוא הזריק את תכולת הסיר לתוך הזרוע. לקח לזה יותר זמן להקלט מחומר שהוזרק לוריד, אבל זה גם החזיק יותר זמן. אחר כך הוא שכב על המזרון ונתן לתרעלת זמן להיקלט.
אור השמש פלש לחדר מתחתית הדלת כאשר צלצול השעון העיר אותו. הוא שפשף את העיניים. הוא לא זכר שנרדם. לילה בלי חלומות, בלי האנגאובר, בלי זכרונות. הוא נותר בשכיבה וקרא למחשב. "ניאון", הוא אמר.
המחשב לא שמע אותו מעבר לדלת או שכמו לפעמים, הוא פשוט בחר להתעלם.
אחרי כמה דקות הוא קם והתמתח. לבש חליפה שחורה מגוהצת ועבר למשרד. הוא מזג כוס מים והתיישב על הכסא הגבוה והסתובב אל המסך הגדול. "בוקר טוב, ניאון. תציג את מה שיש על ואן שלייכר", הוא אמר ורוקן את הכוס.
תמונות וקטעי וידאו הוצגו על כל החלונות. הפרצופים של אלפרד ונטשה ואן שלייכר. הבת שלהם אלנור בתמונה האחרונה שלה. יואכים עצר מול התמונה. היה לה אף רך ורחב משל ילנה.
הוא עבר לתמונות ההורים. לאלפרד ואן שלייכר היו פנים צנומות ועיניים שקועות שהעניקו לו מראה לא בריא. המשקפיים העגולים שגלשו לקצה האף לא הוסיפו לו הרבה חיוניות. אשתו נטשה לעומת זאת, היתה שדרוג יחסי. היה בה את היופי של הבת, אבל מסוגר מאחורי מזג קודר. היה ניתן לדמיין אותה כמלכה אירופאית נושנה, שולחת מתנגדים לצינוק.
בשעה אחת עשרה בבוקר ניאון הודיע שהגיע אישור הכניסה לצפון ג'ורדן.
זה היה יום חם בצורה יוצאת דופן לעונה והמונית הריחה מזיעה. המושב האחורי, עשוי עור סינטטי, היה לוהט. הנהג, מהגר ממוצא ספרדי, הסתובב אל יואכים ונגע קלות בכובע על ראשו לאות התנצלות. "מזגן מקולקל, יום חם."
יואכים הנהן ופשט את המעיל. זה בהחלט היה בוקר חם. לפי כמות האבק שהצטברה על פתחי האיוורור, המזגן היה מקולקל עוד מהקיץ הקודם. הוא פגש בעיני הנהג דרך המראה האחורית ואמר, "אני צריך להגיע לשיכון גנרלים." זה היה השם המקובל לצפון ג'ורדן בקרב כל אלו שלא היו מורשי כניסה.
הם נסעו בשתיקה. הנהג הפעיל את הרדיו על תחנה של מוסיקה מסתלסלת. הוא זרק מבט בוחן לכיוון יואכים, ומשלא נתקל בהתנגדות, הגביר את הקול.
