פרק 3 - זכרונות
עם כל צעד במורד השביל היומן המרובע בכיס המעיל התחכך ברגל שלו.
חיילים ושוטרים עדיין יצאו ונכנסו מהבית הגדול באמצע הרחוב כאילו היה קן נמלים. אמנם הבית היה דומה בגודלו לטירה הקטנה בקצה הרחוב, אבל הסמיכות לכביש והשטח הפתוח סביבו סילקה את המיסתורין. שלא לדבר על העדר העדינות שאפיינה את הבנייה הישנה. היכן שאצל מרגריט היו חלונות גדולים וקשתיים, כאן החלונות היו ארוכים ומרובעים ללא קישוטים מיותרים מעבר לשיח מטפס שכיסה את אחד האגפים.
אחד החיילים הבחין ביואכים ויצא לכיוונו. הוא הרים יד אחת לסמן לו לעצור.
החייל היה סבלני יותר מהצפוי. הוא נראה כאילו גירד את גיל עשרים מלמטה, ואלו בדרך כלל היו בעייתים. טרי מהאקדמיה ובטוח בעצמו ובצדקת חוקים שהרשו לו יותר מדי, היה קל לבחור צעיר להתבלבל. אולי זו היתה שכונת הגנרלים שגרמה לביריונים על מדים להזהר. דוב חום גדול ואדום עיניים היה רקום על צד מעיל הגשם הכהה של החייל. אותה יחידה כמו החייל בשער.
"המשמר ההיקפי, מה ? חשבתי פעם לנסות להתקבל לשם."
הצעיר הרים גבה. "אתה קצת זקן בשביל זה."
יואכים נד בראשו. הוא הוציא מהכיס השני חפיסת ויצ'נזות ושלף שתי סיגריות. "זה היה לפני הרבה זמן. בסוף מצאתי משהו אחר. סיגריה ?"
החייל הנהן. "מה עשית ?"
יואכים הצית שתיים והעביר לחייל את הראשונה. "זאבים."
החייל שרק והעניק ליואכים מבט ארוך בזוית העין. "לא נראה כמו אחד מהם."
יואכים שאף מהסיגריה. "כמו שאמרתי, זה היה מזמן."
החייל הנהן. הוא הביט לפינת הרחוב ממנה יואכים הגיע, ואז לצד השני. "אז מה אתה עושה כאן, אבא'לה ?"
"משלים הכנסה. תגיד, מי גר בבית הזה שאתם מפרקים לקוביות ?"
החייל חייך חצי חיוך. "שמעת עליו, לאחרונה. בזה אני בטוח."
יואכים גירד בסנטר. זיפים בני שבועיים זה בדיוק השלב הזה שהם מתעקלים כלפי פנים ומתחילים לגרד. שני חיילים הלכו בזהירות על הגג וצילמו כל זווית. יאחד נוסף נראה דרך חלון בקומה השנייה, חנוט בחליפת ניילון בשביל למנוע את זיהום הזירה. הבית של בון-עלי. הגנרל שנהרג ביום של הפיגוע בתחתית. זה שנפל מקומה חמש עשרה. בניגוד לואן שלייכרים המיוחסים, בין עלי היה הראשון ממשפחתו להגיע לצמרת של ארטמיס וההבדל ניכר בבנייה החדשה.
יואכים הביט חזרה לכיוון הבית ואן שלייכר. אמנם אלנור נעלמה שבוע שלם לפני מותו של בין עלי, אבל מצד שני זה היה רק שבוע. היתה כאן סמיכות של זמן ומרחב שהעלתה קצת שאלות. אמנם בין-עלי נמעך על האספלט מתחת לבניין הצוללת שבמחומש אבל הבית שלו היה קרוב מאוד לזה של ואן שלייכר. יתכן והכל היה מקרי, אבל אם לא... לא נראה שמישהו במשטרה התעניין לשלומה של איזו יתומה אבודה.
עם כל צעד במורד השביל היומן המרובע בכיס המעיל התחכך ברגל שלו.
חיילים ושוטרים עדיין יצאו ונכנסו מהבית הגדול באמצע הרחוב כאילו היה קן נמלים. אמנם הבית היה דומה בגודלו לטירה הקטנה בקצה הרחוב, אבל הסמיכות לכביש והשטח הפתוח סביבו סילקה את המיסתורין. שלא לדבר על העדר העדינות שאפיינה את הבנייה הישנה. היכן שאצל מרגריט היו חלונות גדולים וקשתיים, כאן החלונות היו ארוכים ומרובעים ללא קישוטים מיותרים מעבר לשיח מטפס שכיסה את אחד האגפים.
אחד החיילים הבחין ביואכים ויצא לכיוונו. הוא הרים יד אחת לסמן לו לעצור.
החייל היה סבלני יותר מהצפוי. הוא נראה כאילו גירד את גיל עשרים מלמטה, ואלו בדרך כלל היו בעייתים. טרי מהאקדמיה ובטוח בעצמו ובצדקת חוקים שהרשו לו יותר מדי, היה קל לבחור צעיר להתבלבל. אולי זו היתה שכונת הגנרלים שגרמה לביריונים על מדים להזהר. דוב חום גדול ואדום עיניים היה רקום על צד מעיל הגשם הכהה של החייל. אותה יחידה כמו החייל בשער.
"המשמר ההיקפי, מה ? חשבתי פעם לנסות להתקבל לשם."
הצעיר הרים גבה. "אתה קצת זקן בשביל זה."
יואכים נד בראשו. הוא הוציא מהכיס השני חפיסת ויצ'נזות ושלף שתי סיגריות. "זה היה לפני הרבה זמן. בסוף מצאתי משהו אחר. סיגריה ?"
החייל הנהן. "מה עשית ?"
יואכים הצית שתיים והעביר לחייל את הראשונה. "זאבים."
החייל שרק והעניק ליואכים מבט ארוך בזוית העין. "לא נראה כמו אחד מהם."
יואכים שאף מהסיגריה. "כמו שאמרתי, זה היה מזמן."
החייל הנהן. הוא הביט לפינת הרחוב ממנה יואכים הגיע, ואז לצד השני. "אז מה אתה עושה כאן, אבא'לה ?"
"משלים הכנסה. תגיד, מי גר בבית הזה שאתם מפרקים לקוביות ?"
החייל חייך חצי חיוך. "שמעת עליו, לאחרונה. בזה אני בטוח."
יואכים גירד בסנטר. זיפים בני שבועיים זה בדיוק השלב הזה שהם מתעקלים כלפי פנים ומתחילים לגרד. שני חיילים הלכו בזהירות על הגג וצילמו כל זווית. יאחד נוסף נראה דרך חלון בקומה השנייה, חנוט בחליפת ניילון בשביל למנוע את זיהום הזירה. הבית של בון-עלי. הגנרל שנהרג ביום של הפיגוע בתחתית. זה שנפל מקומה חמש עשרה. בניגוד לואן שלייכרים המיוחסים, בין עלי היה הראשון ממשפחתו להגיע לצמרת של ארטמיס וההבדל ניכר בבנייה החדשה.
יואכים הביט חזרה לכיוון הבית ואן שלייכר. אמנם אלנור נעלמה שבוע שלם לפני מותו של בין עלי, אבל מצד שני זה היה רק שבוע. היתה כאן סמיכות של זמן ומרחב שהעלתה קצת שאלות. אמנם בין-עלי נמעך על האספלט מתחת לבניין הצוללת שבמחומש אבל הבית שלו היה קרוב מאוד לזה של ואן שלייכר. יתכן והכל היה מקרי, אבל אם לא... לא נראה שמישהו במשטרה התעניין לשלומה של איזו יתומה אבודה.
