הדילמה הבלתי נגמרת היא
הדילמה הבלתי נגמרת היא מתי, בתור צופה, אני מחליט להפוך לפראייר ולהאמין לכל דבר (כלומר להקריב את האינטיליגנציה שלי) על מנת שאוכל להנות משעשוע פשוט... או מתי אני אומר לעצמי שלא יעבדו עלי ולהפוך לביקורתי כדי לצאת חכם. בתור אחד שלא אוהב לצאת טיפש זה מעצבן. אבל כאשר אני משאיר בצד את האגו שלי כדי לצחוק עם המשפחה או עם עצמי, זה נחמד.
יש כמה רגעים מצחיקים טבעיים בתוכנית כמו הנוגרה שנתנה האחת בטעות לשותף שלה (מיד אחרי שטעמה מהדייסה), הפקחיות שהפילו כל דבר עם המקל (כולל את הקפה של הבוס), התגובות שלהם כאשר הולכים לטחון להם את האוכל (היא אשכרה לוקחת מים ואומרים לה "לא לא, זה לא בשביל לשתות"). אז נכון שזה ערוך בצורה מסוימת כדי להצחיק, זה עובד.