פרשת השבוע - וישלח.

[u r i el]

פרשת השבוע - וישלח.

הערה ושאלה ליודעי הטעמים שבינינו, וזה כבר רמז עבה מאד ...
יש בפרשתנו פסוק חריג. מהו ומה סיפורו ?

כדי להרבות תורה "מותר" לשוטט באינטרנט או בגליונות נחמה וכיוצ"ב.

 

[iricky]

אני לא יודע את התשובה

אבל ממש לא ברור לי איך ייתכן שבפלנטה הדתית שבה מתרחשת פרשתנו יופיע פסוק חריג. אחד המאפיינים המהותיים ביותר לפלנטה הדתית הינו קיומם הבו זמני של מוקדם ומאוחר, דבר והיפוכו, חיוב ושלילה, הרחקה וקרוב וכיוצ"ב. עולה בבירור שרק כאשר נקודת הרפרנס היא חיצונית לעולמה של ההגות הדתית, כמו למשל קביעת ההיסטוריציזם הנוקשה הטוטלי והבלתי מתפשר כאידיאל, היינו קידוש הקונסיסטנטיות והעקיבות החד משמעית של חץ הזמן, מן העבר אל העתד, והתנגדות חריפה לכל נסיון להפוך את כיוונו המוביל בהכרח לסתירות ופרדוקסים, רק רפרנס כזה עשוי לגלות משהו חריג בפרשתנו. אבל בל נשכח שההיסטוריציזם אינו אלא אופנה ככל האופנות וכחלום יעוף, וכבר ראינו שגורלן של גישות נוקשות אלה להידחק מלבם של רוב המאמינים. כמו שמצינו בשיר העממי
"אדון הסליחות
בוחן לבבות
גולה עמוקות
דובר צדקות.
פועל ישועות
צופה עתידות (ההדגשה במקור)
קורא הדורות (ראה שם)
רוכב ערבות "
היה להם לכל ההיסטוריונים הנכבדים, שאינם נכבדים אלא בעיני עצמם, לשוב מדרכם הרעה ולהתוודות - חטאנו לפניך, רחם עלינו.

שבת שלום.

 

[u r i el]

איזה מן תשובה זו

שאתה חוזר על דברי שלי? אתה לא צריך להסביר לי את זה אלא לאותם אנשי הפלנטה הדתית.

ועכשיו גרמת לי שתי בעיות. הראשונה מתייחסת לכך שאם אפרט במה אותו פסוק חריג תאבד השאלה מכוחה בנוסף לרמז שכבר סיפקתי. הבעייה השניה היא שלאחר כמה שעות שהשאלה מופיעה בפורום לא ברור לי אם יש בכלל למישהו עניין בתשובה, כולל אתה, אבל זה באמת אמור לעניין בעיקר אדם שמתמצא מעט בטעמי המקרא, ואם אין עניין לציבור אפשר לדלג בקלילות לוויכוח הבעל"ט.

שבת שלום.

 

[u r i el]

ואגב,

אותו דבר חריג שאני מבקש להצביע עליו מתאפשר אך ורק בפלנטה הדתית.

 

[אשר אטדגי]

התכוונת למלה, ניקוד או פסוק?

אם זה פסוק, יש אומנם פסוקים חריגים במקרא מבחינת הבנתם ומשמעותם בפרשות רבות, אך לעניות דעתי וישלח אינה אחת מפרשות אלו (אך כמובן, ייתכן שיש ואינני מכיר).

אם זו מילה, אז יש אחת, שהיא חריגה ביחודיותה "הימים במדבר", ורבו המחלוקות עליה ואין פותר.

לגבי ניקוד, וישקהו, כמובן (ודבריו של אב"ע נראים עיקר) אך זו אינה חריגה מכלל המקרא וישנן עוד כמותה (למעשה עוד תשע)

 

[u r i el]

נראה לי שהרמז שנתתי עשוי להשיב לך.

אני חוזר על השאלה :

הערה ושאלה ליודעי הטעמים שבינינו, וזה כבר רמז עבה מאד ...
יש בפרשתנו פָּסוק חריג. מהו ומה סיפורו ?

שבוע טוב.

 

[אשר אטדגי]

ועל זה אמרתי שאיני מכיר פסוק כזה. איך וייס נישט

 

[u r i el]

האם כבודו יודע טעמים ?

 

[אשר אטדגי]

שאני מאריך ללא טרחא, לעיתים אתנח בהם..

 

[אשר אטדגי]

בכל אופן, טעמים הם הניקוד הראשוני של המקרא

אם נתכוונת לניקוד, ודאי שוישקהו, נקוד באופן חריג בפרשה זו כמו בתשע פעמים נוספות שהוא מופיע.

 

[אשר אטדגי]

מוכרח אני לדבר מה מסויים נשוחח עת תעריב חמה..

 

[u r i el]

על זה כבר השבתי. לא זו התשובה. לא נורא.

בוקר טוב ויום מבורך.

 

[אשר אטדגי]

אם זה כך אתגר הוא.. אעבור עליו בסך אדדם ואנסה להשיבך..

 

[u r i el]

בהצלחה.

אולם אנא זכור - תשובה מלאה איננה אך ורק הבאת הפסוק והצבעה על חריגותו אלא גם הסבר מה גרם לו להיות חריג בחריגותו.

 

[אשר אטדגי]

נו, זחה דעתי.. וה' הטוב יכפר בעד..

וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔ן וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽ֑ל (פ) וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי יַעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר. הנה לנו מערכת הטעמה כפולה (טעם עליון וטעם תחתון) המצוייה בעשרת הדיברות ובפסוק זה (או שמא שניים אלו).

ישכוייח.

הפירוש המקובל הוא כמובן, שלמרות מעשה ראובן, עדיין ויהיו בני יעקב שנים עשר (אם כי מהגמרא במגילה משמע איפכא וניתן ליישב, אך מחישוב המסורה על מספר הפסוקים בבראשית מוכח בהדיא ששני פסוקים כאמרי וקשה ליישב). .

מה שלא נתיישב עדיין, זה מדוע נותרה מערכת הטעמה כפולה זו על כנה ממש בכל החומשים בפסוק זה ואילו בעשרת הדיברות הפרידוה בדורות האחרונים (אצל הרב מזוז קוראים את שניהם יחד).

 

[u r i el]

נו, בשעה טובה, יש לנו פיצוח אור ליום ג' בשבת פעמיים "כי טוב"

וזה סיפור המעשה :
למקרא, ובמיוחד לתורה, יש שתי חלוקות יהודיות קדומות. ( אינני מתייחס לחלוקה לפרקים שהיא נוצרית ומאוחרת ).

החלוקה האחת היא לפסוקים, עליה מעידה כבר המשנה במגילה פ"ד " ... הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים ... "
חלוקה קדומה זו לפסוקים עניינה לצורך שמיעה, היינו עבור ציבור השומעים שבאותם ימים לא קראו מהכתב והמסורת קבעה גראפית את הפסקי סופי הפסוקים בטעם הנקרא 'סילוק' או 'סוף פסוק' והוא מצוי בכל פסוק במקרא, פעם אחת בלבד, מתחת המילה האחרונה שבפסוק ומתחת האות המוטעמת.

חלוקה שניה היא החלוקה לפרשיות ועניינה הנחיות דרך הכתיבה בלבד, כגון פרשה פתוחה או סגורה, האם פרשיה חדשה ממשיכה באותה השורה או בשורה חדשה וכיוצ"ב עניינים שבכתיבה. לגבי דרך הכתיבה יש כידוע הלכה מפורשת.

בדרך כלל יש מתאם מלא בין דרך הכתיבה לדרך הקריאה אולם במקרה שלנו שהוא יחידאי במקרא כולו נשתמר הקונפליקט של נותני הטעמים בין שתי הגישות : אלה שעניינם דרך הכתיבה ביקשו לסיים את הפסוק במילה 'ישראל' ולכן נצטרכה מילה זו לקבל את טעם הסילוק ואילו המילה 'אביו' קיבלה אתנח. לעומתם ביקשו אלה שעניינם דרך הקריאה להפסיק את הפסוק במילה 'עשר' ואילו המילה 'ישראל' תקבל את הטעם המחלק את הפסוק לשניים - את האתנח. כך קיבלנו פסוק שבחלקו מוטעמות כמה מילים בשני טעמים שמשמרים את שתי הגירסאות שמעידות כנראה על וויכוח חריף שלא הוכרע. אף אחד מבעלי הגישות השונות לא מוכן היה לוותר על גירסתו.

כפי שכתבת נכון, סביר מאד להניח שברקע הוויכוח הייתה המגמה של קבוצה אחת לסנגר על ראובן, היינו למרות מעשה הנבלה עדיין היה בעיני אביו יעקב אחד מהאחים, אולם תרגום השבעים מגלה לנו את העובדה המדהימה שכנראה היה לפני קדמונינו טקסט אחר, מאחר שבתרגומם קיימת תוספת אחרי 'וישמע ישראל' שאיננה קיימת בטקסט שלפנינו - וירע בעיניו ....

רק על הפלנטה הדתית אפשר למצוא שימור שתי גירסאות שמנציחות חילוקי דעות. שום מחבר פילוסופי איננו יכול להרשות לעצמו שכתביו יהיו מנוסחים תרתי דסתריה וככל שהדבר נוגע לפילוסוף עצמו הוא יתיר לפירסום רק גירסה אחת. הוא אשר אמרנו - פלנטות שונות.

 

[אשר אטדגי]

יפה מאוד. רק שתי הערות (יותר נכון הערה והארה בשם אחד נאמרו).

הראשונה, והיא ההארה, שאני יודע שהנך מכירו, אך בכל אופן, אדגישו כי לא היה מובן ממהלך הדברים (והיה משתמע אף ניגודו).
סוף פסוק (סילוק) אינו סוף משפט (מה שקרוי אצלנו נקודה). והדוגמאות רבות והרב ברוייאר מאריך בזה טובא. אבל ייתכן שבמקור אכן היה משמעו סוף משפט ממש, ובשל עניינים שונים (רובם תיאולוגיים) מספר פסוקים הוחרגו מזה העניין.

והשנייה, אין ספק שהבדלים רבים מאוד מאוד קיימים בין נוסח המסורה לבין נוסח השבעים בכל כ"ד ועוד (בלא קשר,ספרו של פרופ' ציפור על השוואת נוסחאות המקרא מרתק) יחד עם זאת מאוחדים חוקרי המקרא, כי דווקא במה שאנחנו קוראים "תורה" היינו חמשת החומשים הבדלי הנוסח הן לרוב תוספת פרשנית של המתרגם, ולא שהיה בידם נוסח אחר. כלומר, באם נראה שינוי מהותי בחמשת החומשים בתרגום השבעים (להוציא תרגום בשגגה ובטעות כמו "לו (לא) אדוני שמעני") ונמצא לו הד פרשני בין בחז"ל, בין במקרא עצמו, נדע שהנוסח היה זהה והמתרגם הוסיף פירוש משלו לעניין. לגבי שלושה ספרים (יחזקאל, ירמיהו, דניאל) קיימת כמעט תמימות דעים כי נוסח המסורה שהיה בידי התרגום היה שונה לגמרי מנוסח המסורה דימינו, לא כך הוא בחמשת החומשים, על פי רוב. .

לגבי וירע בעיניו דראובן, הרי המקרא עצמו מעיד כי הדבר היה רע בעיני יעקב "פחז כמים אל-תותר, כי עלית משכבי אביך; אז חיללת, יצועי עלה" ואין צורך לומר שחז"ל ראו במעשהו כך (ואוסיף בכלל שבספר היובלים (היובלות) סיפור מעשה ראובן ובלהה מקבל שם אינטרפטצייה אירוטית מובהקת. ובספר צוואת השבטים, עוד ספר חיצוני מקבל האינצידנט הזה, שכאמור פסוק סתום הוא במסורה, הד פיקנטי נרחב ביותר).
בכל אופן, יפים הדברים.

 

[u r i el]

הערה חוזרת.

פרופ׳ משה ציפור דווקא שיער - אם כי במידת הזהירות המתבקשת מחוקר אחראי ועוד חובש כיפה - שאכן כנראה עמד לפני מתרגמי ה- 70 נוסח אחר. השערה זו נתמכת בין היתר ע״י ממצאי קטעי מקרא שנמצאו במגילות מדבר יהודה.

 

[אשר אטדגי]

כן. בהחלט הסתמכתי על דבריו

והוא גם מחזיק בעמדה זו אשר הצגתי, שבמקרא (כוונתי לחמשת החומשים) ברוב המקרים (למעט שגגות או תיקוני העתקה, כגון מאה שערים או מאה שעורים, לא אדוני ולו אדוני) הנוסח היה זהה רק שהמתרגמים לעיתים נתנו לזה תוספת פרשנית משלהם. לגבי שאר כ"ד ספרים הוא מציג הוכחות ברורות לפחות בשלושה או ארבעה ספרים ובעוד מספר פרקים שהנוסח שהיה בידי השבעים היה נוסח שונה לחלוטין מנוסח המסורה. כלומר טקסט שונה לחלוטין שתרגומו לא רק נובע משגגת לשון או טעויות העתקה וגם לא תוספת פרשנית, אלא טקסט שונה. נקודה.

לגבי שינויי נוסח, אינני יודע מדוע הטעמת שהיה חובש כיפה ונזהר בזה. ביקורת הנוסח (מה שקרוי הביקורת הנמוכה) מקובלת על כלל חז"ל והם דנים בה ארוכות מתנאים, אמוראים גאונים וראשונים. ודיונים והשגות בעניין זה לגיטמיים לחלוטין במסגרתה של היהדות הרבנית.

 

[u r i el]

חובשי כיפה

אמורים להיות אמונים על מסורת תורה מסיני literally, ולא יעלה על הדעת התערבות אנושית בדבר אלוהים.
אקדמאים חובשי כיפה הם זן מיוחד במינו שאינני מצליח לעמוד על טיבם מבחינה דתית אמונית, והסמן הקיצוני מביניהם הוא כמובן זה שעל שמו קרוי הפורום הזה.