אתה מדבר על "האקדמאים" ואני מדבר על מושג "האקדמיה"
או יותר נכון, המושג שאתה משווה לה, שהיא כמדומני בבסיס טענותיך. כלומר בחינת הדבר בכלים מסויימים ומיתודות מסויימות הנחשבות לנורמה לבחינת כל דיסצפלינה מאז המאה ה-17, ובכלל זה המקרא והיהדות כחטיבה אנושית היסטורית אורגנית. ונראה לי, שהשימוש בטרמינולגיה האקדמית הנהוגה בכל הדיסצפלינות כשהיא מונהגת אף בבחינת המקרא והיהדות, צורמת לך באשר אין לה, לכאורה, סימוכין טרמינולוגיים, בדברי רבותינו. רוצה לומר, מונחים כמו מטאפיזיקה או פרדוקס, או דיכוטמיה וכו' באם אינם מנוסחים כ"מושכלות" ("השכל הנבדל") או "מיניה וביה" או "לא ראי זה כראי זה" הרי לא לא ייתכן שחז"ל התכוונו לאותו דבר בדיוק רק השתמשו בלשון אחרת. ודומני, שהשימוש בטרמינולגיה זו בהקשרים אלו יוצרים אצלך (ואינך בדד) איזו רתיעה באשר לא נכתבו כלשונם על ידי חז"ל.
חז"ל, בטרם כול, בוחנים את המקרא מנקודה ביקורתית (לוגית, רציונלית יו ניים איט) כפי הבנת שכלם, והגעת הכרתם - ואיני יכול להמנע מלהזכיר את דברי קצות החושן ר' אריה הלר שנפטר לפני כמאה וחמישים מאתיים שנים, בהקדמתו לחיבורו על חושן משפט, שאני מניח שאתה יודע שמבחינת שמרנותו, הרב שך חתלתול אנגורה ייחשב לעומתו, שכתב את הדברים הבאים: "..וכבר אמרו בגמרא: לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבעל-פה שנאמר 'כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל', והוא כריתת ברית והאהבה הנפלאה שנתן לנו תורה שבעל-פה במתנה גמורה כפי הכרעת החכמים. ואמרו בש"ס תורה רובה בעל-פה ומיעוטה בכתב שנאמר 'אכתוב להם רובי תורתי כמו זר נחשבו' והיינו דאם היה הכל בכתב מיד ה' עלינו השכיל – אנחנו כמו זר נחשבנו – כי מה לשכל האנושי להבין בתורת ה', אבל תורה שבעל פה משלנו הוא" (ההדגשות שלי).
יחד עם זאת, אינני מן המיתממים ולא מן הצבועים, וברי לי שראיית חז"ל את כתבי הקודש היא מלמטה למעלה. רוצה לומר, זו האמת שאותה יש להבין גם אם אינה "הגיונית". וכאן היא נבדלת משאר הבחינות האקדמיות בדיסצפלינות השונות. שהאחרונים אם בוחנים דבר מה אשר אינו מתיישב עם השכל הישר וכו' מבטלים אותו ובוחנים אותו באספקט שונה ואינם פוטרים אותו כדבר מה הנעלם מהם שיש לשוב ולהבינו לאשורו. אך היא הנותנת, מכיוון שחז"ל עוסקים בדיסצפלינה ערכית רוצה לומר, שאינה מובנת ולא תוכל להיות מובנת לעולם בשכל אנוש, נותר להם לעשות אדפטצייה כפי הבנתם לנתון זה אשר בפניהם (תורה) ואשר קיבלו אותה, לחיי העולם והמעשה. כי על אף שאיננו יודעים (במובן ידיעה ממש והכרה ממש) את נותן התורה ואת המניע לנתינתה, הרי שבהחלט ניתן להבין מהו תכליתה. ותכלית זו היא "ושמרתם מצוותי ועשיתם אותם אני ה'", לאדם המקבל זאת. ומהות "תפקידם" (כן ניתן לומר בהחלט שזוהי מהות "תפקידם") היא לפרש ולהתאים (וניתן לומר אף לחוקק כנגד דברי אלוהים חיים ממש) תכלית זו לחיי עולם.
אשר לטיבם של אנשים אלו, אקדמאיים ייקראו, כוונתם והתנהגותיהם, אינה כלל מענייני ולא מענייננו. וכבר הורנו קמאין: "לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם", אמר מר, לעשות אי אתה למד, אבל אתה למד להבין ולהורות". וטענתך היא טענת אד הומינם מובהקת.
