המפקד של דוד הוא מעין הוכחה למפרע
נתבע עונש , ודוד בחר בעונש צבורי , ולא בעונש פרטי. גם לא ברור מהתנ"ך מי שכנע את דוד לערוך את המפקד: על פי דברי הימים א פרק כא א וַיַּעֲמֹד שָׂטָן, עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיָּסֶת, אֶת-דָּוִיד, לִמְנוֹת, אֶת-יִשְׂרָאֵל. אבל על פי שמואל ב פרק כד א וַיֹּסֶף, אַף-יְהוָה, לַחֲרוֹת, בְּיִשְׂרָאֵל; וַיָּסֶת אֶת-דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר, לֵךְ מְנֵה אֶת-יִשְׂרָאֵל וְאֶת-יְהוּדָה. מפקדיו של דוד ניסו להניאו מן המפקד , אבל הוא התעקש לערכו. פרשני התנ"ך מן הסתם, יזהו את השטן עם חרון אף אלהים, ואת הסבה למגפה בהפרת שטת המפקד בחצאי השקלים, למרות שהסבה לא נזכרה במפורש , לא בספר שמואל ב' ולא בספר דברי הימים. דבר נוסף: חז"ל כתבו "אין הברכה שורה אלא בדבר שאיננו מדוד" אולי בהשפעת ענין זה...