זה עניין של חוסן
בקום המדינה היו כאן פיגועים. אז קראו לטרוריסטים "פדאיון".
היו באחוזים - ויכול להיות שגם בערכים מוחלטים, אבל על זה אני לא חותם - הרבה יותר הרוגים.
והארץ לא רעדה.
הבינו שכך נראים החיים כשאתה רוצה לתחזק וילה בג'ונגל (שימי לב לציטוט...).
מאותו רגע שאתה מבין שיש מחיר לחיים כאן, בארץ עצמאית, כאומה עצמאית, אתה קצת "נרגע".
אני חושב שצריך להתחיל להפחית בערך החשיבות שאנחנו מייחסים לחיים של נפגעי טרור. כל יום מתים מאות אנשים ממאות דברים, אז למה חייו של מי שקיפח את חייו בתאונה חשובים פחות ממי שנפגע מרקטה?